כשהם תינוקות הם נרתעים מזרים ומרעשים מבהילים, בגיל שנתיים מגיע הפחד מהחושך ומבעלי חיים, אחר כך הם ידמיינו מפלצות וכשיגיעו לבית הספר עלול לצוץ חשש מכישלון. אילו פחדים מגיעים בכל גיל וכיצד תעזרו להם להתמודד איתם? המדריך המלא
כשהילדים שלנו פוחדים, זה לא תמיד מובן לנו. הם יכולים לפחד מהמפלצת שמתחת למיטה, מהכלב החמוד של השכנים או משואב האבק בבית. הרבה פעמים אנחנו ממהרים להגיד להם "אין ממה לפחד", אבל לא תמיד זו התגובה הנכונה.
הפחד הוא מערכת התראה של הגוף כשיש סכנה | צילום:
istockphoto
"פעם חשבו שטוב שהילד יחווה פחד, שזה ילמד ויחשל אותו", מסביר הפסיכולוג דני עמית, מטפל בילדים, נוער ומשפחות במכון אדלר. "כיום אנחנו יודעים שמצוקה בעוצמה גבוהה מדי, לא רק שהיא לא מחשלת אותנו – היא מחלישה אותנו. כהורים, לא היינו רוצים שהילד שלנו יחווה פחדים בעוצמה גבוהה. מחקרים מראים שהשנים הראשונות לחיים הן הזמן בו מתחזקת תחושת הבטחון של הילד. אם הילד יחווה את העולם כבטוח, יש פחות סיכוי שיפתח אישיות חרדתית".
כיצד אנו ההורים נאפשר זאת? צריך שבקרבת הילד יהיה תמיד מבוגר זמין, שאפשר לסמוך עליו ונותן מענה למצוקות שלו ולפחדים. ואם זה לא מספיק, ואתם חוששים שהילד שלכם יהיה מפונק אם תרימו אותו כל הזמן, אז כדאי שתדעו שמחקרים הראו כי ילדים שניגשים אליהם מהר כאשר הם בוכים, גדלים להיות ילדים שבוכים פחות וחווים תחושה של אמון בעולם.
"פחד הוא מנגנון טבעי שלנו", מציין עמית. "אפשר לראות את הפחד כמערכת ההתראה של הגוף כשיש סכנה. לכן, הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לילד 'אל תפחד' זה לא יעיל. מה שאנחנו רוצים לעשות זה להנחות את הילד, ללמד אותו מתי המצב מסוכן ומתי לא, ואיך להתמודד עם המצב. באופן כללי, חשוב לתת לגיטימציה לפחד. כמו כן, כדאי לזכור שבכל מצב, בגיל צעיר הילד מסתכל על ההורה כפרשן למציאות. אם הילד רואה שההורה נשאר רגוע, הוא לומד שהמצב אינו מסוכן. ההורה הוא המקור לביטחון של הילד".
אז ממה הילדים שלנו פוחדים. קבלו את הרשימה המלאה:
עד גיל 7 חודשים: בהלה מרעשים
לכל גיל יש משימות התפתחותיות שונות והפחדים באותו גיל מתאימים לשלב ההתפתחותי. בגילאים האלו, הפחדים נובעים מהפתעה ומהצפה של החושים: פחד מנפילות או מרעש פתאומי. למעשה, זו יותר בהלה מפחד, מפני שהתינוק עדיין אינו מבין כל כך מה קורה מסביב.
כיצד להגיב? תפקידנו להרגיל את התינוק לחיים, לרעשים ולהפתעות שבהם. כמובן שלא כדאי להבהיל את התינוק בכוונה כדי לא ליצור אצלו מצבי מצוקה. במקום זאת, כדאי לחשוף אותו באופן הדרגתי עד כמה שאפשר לגירויים. לדוגמה, אם התינוק מפחד מרעש של שואב אבק – ניתן להפעיל את השואב בחדר הסמוך לפני שמקרבים אותו אל התינוק. היה והתינוק שומע רעש פתאומי ונבהל, יש להרגיע אותו בחיבוק רגוע ובהסבר מילולי: "זו רק המקדחה של השכן. הכל בסדר".
אל תבכה, זאת רק הדודה | צילום:
Damir Cudic, Istock
מגיל 7 חודשים: רתיעה מזרים
בסביבות גיל שבעה חודשים מופיע פחד מזרים. בגיל זה, התינוק לומד לזהות מי קרוב אליו ומי זר, ומתחיל לפחד מאנשים שאינו מכיר. בהמשך מופיע גם פחד מנטישה ומפרידה מההורים.
כיצד להגיב? לגבי הפחד מזרים - כאשר מגיעים אנשים חדשים, או כאשר הולכים עם התינוק למקום חדש, לתת לו קצת זמן להתרגל. התינוק זקוק להיות קרוב אליכם במשך הזמן בו הוא מתרגל לאנשים. גם אם הדודה מאוד רוצה להחזיק את התינוק המתוק, כדאי להסביר לה שהוא קצת פוחד וצריך לתת לו מרחב וזמן. אם מעוניינים להתחיל טיפול אצל מטפלת, כדאי שתהיה תקופת חפיפה שבה אחד ההורים נמצא בבית ביחד עם המטפלת, כך שהילד יתרגל לנוכחותה ויבטח בה. ההתמודדות עם פחד הנטישה דומה. יש לתת לתינוק או לילד לחוות פרידה בצורה הדרגתית. לתת לו לשחק לבד במיטה שלו, שירגיש בטוח בה. להגיד לילד שהולכים לזמן קצר ולחזור אחרי דקה. להרגיל אותו שאבא ואמא הולכים וגם חוזרים, בכל פעם אחרי זמן יותר ארוך. חשוב להיות קשובים לילד, לראות מתי קשה לו, ולהתקדם בקצב שלו.
גיל שנתיים: פחד מחושך ובעלי חיים
סביב גיל שנתיים עולים פחדים הקשורים בעצמאות שהילד מתחיל לרכוש. אחד מהם הוא פחד מהחושך ומהלילה, אז הילד נשאר עם עצמו.
כיצד להגיב? כדאי לדבר עם הילד, למצוא ביחד את הדברים שיעזרו לו להתמודד. אפשר להשאיר אור קטן בחדר ולהניח לידו חפצים שהוא מכיר בזמן השינה. אם אחים רוצים לישון ביחד באותו החדר, כדאי לאפשר זאת. גם חפצי מעבר, דובי או שמיכה לדוגמא, יכולים לעזור במקרה הזה. החפצים האלו לא יגרמו לו תלות, אלא יעזרו לו למצוא את הדרך להתמודד עם הפחד. עם הזמן, הילד לומד למצוא ביטחון בדברים שזמינים לו.
בגיל הזה ילדים עשויים לפחד גם מחיות. ילד הוא קטן יחסית במימדיו לבעלי חיים כמו כלב או אפילו חתול. למעשה, הפחד תואם את רמת הסיכון, שכן הילד באמת יותר חסר אונים מול החיה.
כיצד להגיב? לא לומר לילד "אין מה לפחד, אל תפחד", כי זו אמירה שלא נותנת לגיטימציה לפחד שלו ואולי תגרום לו להרגיש רע עם עצמו. במקום זה, כדאי לבחון את הכלב, ולהסביר מדוע המצב אינו מסוכן: "תראה, הכלב קטן וידידותי, ולכן לא יכול לסכן אותנו". כך תלמדו את הילד להבחין בין מצבים מסוכנים לכאלה שלא.
כמו כן, בדרך כלל בגיל הזה ילדים רבים נגמלים מחיתולים ועלולים לפתח פחדים סביב נושא השירותים, למשל, פחד מהאסלה. האסלה יכולה להיראות לילד כחור שדברים נעלמים דרכו.
כיצד להגיב? להבין ממה בדיוק הילד פוחד, ולהתמודד עם החלק המפחיד. אפשר להתחיל את הגמילה בשימוש בסיר, ורק אחר כך לעבור לאסלה. אפשר להסביר לילד שהאסלה מחוברת לצינור שהולך לביוב. ואפשר גם להחזיק לילד את היד בזמן שהוא יושבה עליה, עד שירגיש ביטחון. להגיד לו "אני איתך, לידך". גם כאן, כדאי לדבר עם הילד ולמצוא ביחד איתו את הדרך הנכונה להתמודדות.
גילאי 3-5: מפלצות מתחת למיטה
עזרו לו לבטא את הפחד במילים | צילום:
iStock
בגילאים האלה, הפחדים קשורים בהתפתחות החשיבה והדמיון – פחדים ממפלצות, שדים וחיות דמיוניות. עולם הפנטזיה עובר להיות יותר מוחשי עבור הילדים, ומופיעים פחדים גם בחלומות. הילדים אמנם יודעים שמעולם לא פגשו את המפלצת, אך הגבול בין דמיון למציאות הוא פחות חד אצלם מאשר אצל המבוגרים.
כיצד להגיב? למבוגרים קשה לגלות אמפתיה לפחדים לא רציונליים כמו מפלצות. הנטייה שלנו היא להגיד לילד "אין מפלצות, אז אין מה לפחד". החווייה של הילד היא שיש מפלצות, ואנחנו צריכים לתת לפחד הזה מקום כדי שלא ייווצר מתח והוא יפסיק לספר לנו שהוא פוחד, למרות שהוא מרגיש כך. במקום זה, כדאי לדבר עם הילד בטון מרגיע. אפשר לשמוע ממנו מה מפחיד אותו, לשתף אותו בפחדים שהיו לנו כשהיינו קטנים. וגם כאן – להיות קשוב ולחשוב ביחד מה יכול לעזור לו. ישנם גם ספרים שעוסקים במפלצות, אפשר לקרוא אותם ביחד. הרבה פעמים, הדבר שעוזר להתגבר זה לבטא את הפחד במילים. כאשר הילד חולם חלום רע ומתעורר ממנו, אפשר לבוא אליו, ללטף ולחבק, ולהגיד "אמא לידך, הכל בסדר, חלמת חלום".
גילאי 6 ומעלה: ואם אכשל?
בגילאים אלו מופיעים פחדים חברתיים, שקשורים בהוויית בית הספר. הפחדים קשורים בהצלחה וכישלון, ובדימוי העצמי. בגיל הזה יכול להופיע גם פחד קהל. הפחדים הופכים יותר ויותר דומים לפחדים של מבוגרים, שבהם יש שאלה של מחיר חברתי.
כיצד להגיב? הילד צריך לחיות בהרגשה שהוא תמיד יכול לפנות להורה, כי הוא קשוב אליו. כמו במקרים אחרים, כדאי לשוחח על הפחד, להבין ממה הילד חושש ולמצוא ביחד עם הילד את הדרך הנכונה להתמודד איתו. שימו לב ששלב ההקשבה לילד מגיע לפני שלב מציאת הפתרונות. הרבה פעמים אנחנו נוטים לדלג על השלב הזה ומייד להציע את הפתרונות שלנו. כשנקשיב לילד, נוכל למצוא ביחד איתו את הדרך הנכונה להתמודדות, וגם הוא יקבל תחושת ערך וביטחון. מתפקידנו לשדר לו שהוא לא לבד, ושאנחנו איתו, סומכים עליו שהוא מסוגל להתמודד. לדוגמא, אם הילד פוחד לצאת לטיול של כמה ימים, אפשר להגיד לו שהוא יכול לצאת ואם יהיה רע – שיתקשר ונבוא לקחת אותו. כך הוא ירגיש שההורים שלו תומכים בו, והלחץ יפחת. לאט לאט הילד ירגיש יותר בטחון.
