אחרי כמה פעמים שלא תיכנעו היא תתרגל | צילום:
Jani Bryson, Istock
בת 3 לא אוהבת אף בייביסטר
שלי: איך מרגילים ילדה בת שלוש שלא מוכנה להישאר עם בייביסיטר לעשות זאת? היא לא לבד איתה, אלא עם אחיה בן השש וחצי. אנחנו יוצאים ממש מעט, ופעמים הבודדות האלו היא עושה את המוות לבייביסיטר - לא מפסיקה לצרוח ולצעוק, אפילו אם מדובר בקרובת משפחה שהיא מאוד אוהבת. מה לעשות?
מיכל דליות: שלי, חסר לי מידע: האם אחרי שהיא עשתה סצינות לבייביסיטר אתם חוזרים? או מתקשרים אליה כל הזמן? מה קורה כשהיא צורחת? העניין הוא שהיא כנראה לא רוצה אנשים אחרים והיא מאלצת אתכם, ביכולות שיש לילדה בת שלוש, להישאר בבית: היא צורחת. ברור שזה לא נעים לראות ולשמוע ילדה שמאבדת עשתונות, אבל רק אם זה יקרה מדי פעם, ואתם כן תצאו ולא תחזרו, ולא תתקשרו כל הזמן לברר מה איתה, ולא תדברו איתה על זה הרבה, אזי אחרי כמה ימים כאלה היא פשוט תבין שאין טעם בצרחות, כי אתם עושים מה שמבוגרים עושים: יוצאים. בילוי מוצלח!
איך מלמדים ילד להיות אחראי?
נטלי: איך מחנכים ילד בן שש וחצי לקחת אחריות על דברים מינימליים כמו לקחת איתו תיק אוכל כל בוקר או בקבוק מים לחוג ספורט. הוא רגיל שאני דואגת לכל דבר והוא יכול לשכוח את התיק שלו על הכיסא בבית או באוטו גם אחרי חמש דקות ששמתי אותו ביד שלו.
מיכל דליות: נטלי, אחריות היא כמו כיסא: כל זמן שאת יושבת עליו, לילד אין מקום. רק כאשר את מפנה את הכסא הילד מתחיל להתרגל לשבת. כך עם הדברים שהוא שוכח: אם במשך כמה ימים הוא ישכח את תיק האוכל, אחרי שיבקש ביסים מחברים הוא יבין לבד שכדאי לו לזכור. ואחרי שלא יהיה לו בקבוק מים באימון והמאמן יגער בו וישלח אותו לברזייה, אז יש סיכוי שהוא ירצה לזכור לפעמים הבאות. את צריכה רק להודיע לו שאת סומכת עליו ועם הזמן הוא ילמד לדאוג לעצמו ומאותו רגע לחכות שזה יקרה. זה יקח כמה שבועות, אבל אם לא תשוחחי על זה, לא תגערי, לא תוכיחי, לא תעשי מזה עניין יותר – הוא יתחיל לקחת אחריות. בהצלחה.
הילד אוכל רק לחם ומתוקים
חן: אני אמא לשניים: ילד בן 5 וילדה בת 3. תמיד היו לי עם הבן בעיות אכילה. הוא אף פעם לא אכל מוצרי חלב, למעט גבינה צהובה בטוסט/פיצה ומעדני חלב. לאחרונה זה מחמיר. הוא ממעיט אף באכילת בשר - דבר שלא היה קיים. הוא חי רק על לחם ומתוקים. אני מתחילה להיות מודאגת לגביו. מה אני יכולה לעשות? אציין רק שפניתי לרופא ילדים והוא אמר שזה בסדר גמור.
מיכל דליות: חן, אוכל נועד לצורך הישרדות, כדי שתהיה בגוף אנרגיה לתפקד. אם בנך בריא, פעיל, חמוד ורגיל בתחומים אחרים, אזי הוא פשוט ילד בררן באוכל. תופעת הבררנות מוכרת לנו מאד והיא מצריכה רק דבר אחד: בדיקת דם אחת לחצי שנה. אם בבדיקה מגלים שחסרים לילד ויטמינים וכו', נותנים אותם בטבליות או סוכריות-בריאות שמתאימות לילדים. הרופא יידע לתת לך. כל דבר אחר שתעשי: שיחות, עונשים, הפצרות, פרסים, עונשים, כעסים וכו' – רק יסללו את הדרך להפרעות אכילה בגיל יותר מבוגר (בולימיה או אנורקסיה). עצתי היא להניח לילד. שיאכל את מה שהוא אוהב ושאף אחד לא ידבר איתו על זה. הנסיון מוכיח שזו תופעה שחולפת עם ההתבגרות, ובסוף, כשיהיה גבר, יש סיכוי שיאכל הכל.
הפעוט לא נרדם בחדר שלו
ענת: יש לי בן מדהים בן שנה ו-3 חודשים. רוב מלאכת גידולו נופלת עליי, עקב עבודתו המטורפת של בעלי. עד עכשיו, הוא ישן בחדר שלנו במיטה משלו. באיחור רב העברתי את מיטתו לחדרו שלו, ואז מתחיל הסיוט. אנחנו לא ישנים - לא הוא ולא אני, הוא צורח כל לילה בהיסטריה, הוא למד שאם אני לא באה הוא מכניס אצבע ומנסה להקיא ולפעמים מצליח. כשאני על ידו הוא נרגע, אבל בשנייה שאני יוצאת מהחדר הוא צורח שוב. ניסיתי הכל, אני מרגיעה אותו, מלטפת אותו, מסבירה לו שזה לילה וצריך לישון, ושאני פה ואוהבת אותו. לפעמים אני מתעלמת מהבכי עד שהוא נרדם, אבל זה יכול לקרות רק אחרי שעתיים של צרחות. הוא גם עדיין קם לבקבוק, שזה סיפור אחר שצריך לגמול אותו ממנו. אנחנו מותשים, אני לא מתפקדת בעבודה והוא מגיע לגן עייף. אני דואגת לעייף אותו מאוד, אבל זה לא עוזר. מהרגע שהוא עבר לחדר שלו הוא לא רוצה לישון. מה לעשות?
כל עוד הם בריאים, הניחו לילדים בעניין האוכל
מיכל דליות: ענת, יש לך בן חזק וחכם שיודע מה הוא צריך לעשות כדי להביא אתכם: צורח ומקיא. אין ספק שהוא רוצה, בכל כוחותיו הקטנים, לגרום לכם להיות לידו ואני לא בטוחה אם זה בגלל שהוא פוחד (הוא לא יודע שהוא צריך לפחד. הוא אמור לישון) או שזה כדי פשוט לגרום לכם להיות לידו. למה? כי זה כיף. כי יש תחושה מאוד טובה כשההורים לידך. אני מציעה לעשות שני דברים שונים: האחד, להפסיק לדבר איתו על זה. כל המילים המרגיעות, כל ההסברים החוזרים על עצמם הם בעצם רווח לילד: אמא מופעלת, אמא שוב מדברת, אמא יוצרת איתי קשר. לכן, כאשר את מרגיעה אותו תעשי שששששש ולא יותר. הדבר השני: אל תצאי מהחדר. אם הילד דורש את נוכחותכם, יש לאפשר לו להתרגל למצב החדש. הכניסי אותו למיטה, תגידי לו שאת יושבת פה בשקט, לא מדברת איתו ולא מוציאה אותו ורק שומרת עליו. זה הכל. שבי שם ואל תקומי עד שהוא יירדם חזק. זה ייקח זמן ולאט לאט ייפסק. הילד צריך לקבל את התחושה שהוא נרדם בנוכחותכם. זה יכול להיות תהליך של כמה חודשים, זה קורה כך להרבה ילדים, אבל הרצון הוא בעצם להביא את הילד לכך שייכנס למיטה ויביא את עצמו לידי רגיעה. אחר כך הוא כבר יוכל לעשות זאת לבד ובלי נוכחתם. ויש גם את נושא ההאכלה בלילה וזה מלמד אותי שכנראה קשה לכם לשים לו גבול. ילד בגילו לא צריך לאכול בלילה אלא צריך לישון לפחות עשר שעות רצוף ואת זה אין לבנך. הקטנצ'יק כנראה שולט בכם ואת זה אני ממליצה להפסיק. בהצלחה.
בן השש כוחני מאוד
דיאנה: בני בן ה-6 הוא ילד נבון, יצירתי ורגיש. יחד עם זאת, הוא כוחני ודורש שהדברים יתבצעו כרצונו. לאחרונה הגננת בגן דיווחה כי ביקש מילד להוריד את מכנסיו ותחתוניו, ואיים כי באם יספר לא יהיה חבר שלו. עוד סיפרה כי זו לא הפעם הראשונה בה הוא מאיים על חברים שאם לא יעשו כרצונו לא יישאר חבר שלהם. אני מוטרדת מאוד הן מהכוחניות והן מעניין המיניות. אציין כי גם לפני כשנה ביקש מילד להוריד את בגדיו.
מיכל דליות: דיאנה, אני כורכת את שני הדברים. ואסביר: בגיל 6 אין מיניות. בגיל 6 יש סקרנות ויש כל מיני דברים אחרים, אבל לא מיניות. כל הנושא של הפות והבולבול מסקרנים את הילדים (במיוחד בגלל השוני בין המינים) ולכן הם לעיתים מתעסקים עם זה. משחק רופא וחולה היה גם לפני מאות שנים. מה שכן, בהחלט יש לנו כאן ילדון כוחני מאד ועל זה צריך לעבוד. זה טוב להיות חזק אבל זה רע להיות כוחני. מכיוון שהכוחניות שלו ודאי נמצאת בהרבה מצבים, אני ממליצה לך על הדרכה הורית. נשמח להמליץ לך על מטפלת משפחתית טובה אשר תכוון אתכם בהתמודדות עם בנך ותיתן לך כלים לחינוכו. בהצלחה.
