"הזדמנות להנחיל לילדים ערכים של מחוייבות משפחתית"
"הקו הכללי הוא להגיד כמה אנחנו שמחים שגלעד חזר, ופחות להדגיש את הסבל שהוא עבר", מסבירה ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית, מחברת הספרים "דיאלוג עם ילדים" ו"הורים וילדים ומה שביניהם".
"הייתי גם פחות מדגישה שהשובים הם רק אנשים רעים ולא מתארת אותם כמפלצות, כי זה יפחיד אותם, אך כמובן שאי אפשר להציג אותם כטובים. הם אויבים שלנו היא ההגדרה הנכונה. כן לדבר על המחוייבות שיש איש לרעהו במדינה שלנו, הערבות ההדדית, האכפתיות. שאם קורה משהו לאדם פה אז אחרים מתגייסים לעזור לו".
ד"ר כצנלסון ממליצה, בהתאם לגילו של הילד, לחשוף אותו גם לספר שכתב גלעד כשהיה בן 11 "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה". זה מאפשר הכרות אישית עם גלעד כילד, והצגתו לא רק כתמונה, אלא כאדם מרגיש וחושב שהילד מכיר.
כמה טיפים ספציפיים להורים:
- מידת החשיפה ועימות הילד עם המציאות כפי שהיא – הם תלויי גיל ואופי. לילדים שסובלים מפחדים נספר פחות פרטים, לעומת זאת ילדים שהם סקרנים מטבעם - ייתכן ויחששו פחות ככל שיידעו יותר.
- מגיל 4 כדאי לפתוח בפני הילדים את הנושא באופן יזום, כי בסביבות הגיל הזה הם גם ככה נחשפים לכך. מתחת לגיל ארבע – דברו על כך רק אם הילד סקרן במיוחד ושואל שאלות.
- היו סבלניים. סביר ששיחה אחת לא תספיק; ככל שיצוצו עוד פרטים, הילדים יוסיפו לחקור ולשאול.
- הילד שואל שאלה שאין לכם עליה תשובה? אל תתחמקו; אמרו שאינכם יודעים ושתבררו זאת או שתחשבו על זה, וחזרו אליו עם תשובה. מותר גם להגיד שיש דברים שאתם לא יודעים.
- מעל גיל 12 לערך השיח משתנה; הילדים כבר נחשפים לאינפורמציה לבדם וחשוב ליזום איתם שיחה שתעסוק בתחושות שלהם ופחות ברובד האינפורמטיבי. דרך סיפור החטיפה והשחרור אפשר להנחיל להם ערכים של מחוייבות משפחתית לפי הדוגמה של משפחת שליט.
שאלות ותשובות: "מה זה שבי?"
מאיפה גלעד שליט חזר? איפה הוא היה?
הוא היה בבית סוהר בעזה, מקום שיש לו גבול משותף עם ישראל, וחלק מהתושבים שם נלחמים בנו (אפשר אפילו להראות את עזה במפה). במלחמה הזאת הם לקחו חייל אחד בשבי. הוא היה בגבול עם עזה, רחוק מהבית שלנו.
מה זה שבי?
כשיש מלחמה חיילים יכולים להיפצע והאויבים שלנו יכולים לקחת אותם גם לבית הסוהר. זה רע מאוד, אבל הם גם יכולים לשחרר אותם. הם נתנו לו לשתות ולאכול, אבל הוא לא יכול היה לצאת משם ולא לראות את המשפחה שלו (חשוב לתאר את האמת אבל לא כל האמת).
מה זה חטיפה?
כשמישהו מכניס אדם אחר לבית הסוהר בלי משפט ולוקח לו את החופש והעצמאות (זו הזדמנות טובה להסביר לילד גם על הנושאים האלו). במשפט מחליטים אם הוא אשם או לא, אבל בחטיפה מכניסים אותו לבית הסוהר אפילו שהוא לא עשה כלום. גלעד שליט לא אשם בכלום. להפך, הוא גיבור ששמר עלינו, והם לקחו אותו כי הם נלחמים בנו.
למה חטפו אותו?
הם חטפו אותו כי הם נלחמים בנו וכי בבתי הסוהר שלנו נמצאים אנשים שלהם והם רצו להחזיר אותם.
למה אנחנו והחוטפים לא מדברים?
כי הם חושבים שהארץ שאנחנו גרים בה היא שלהם, ואנחנו חושבים שהיא שלנו עוד מימי התנ"ך ולא מוכנים לוותר עליה (כל משפחה יכולה לתת הסבר על פי אמונתה).
איך גלעד מרגיש? הוא חוזר עצוב או שמח?
הוא עצוב על כל השנים שהיה שם, אבל מאושר מכך שזה נגמר ושהוא חוזר הביתה לפגוש את המשפחה שלו, את החברים ואת האנשים שעשו הכל כדי שיחזור (בהתאם לגיל הילדים, רצוי להזכיר שמדי פעם הוא יהיה עצוב כשייזכר במה שעבר שם, אבל להדגיש ולפרט הרבה יותר את הדברים הטובים שיגרמו לו לשמוח. לתאר את הסוף הטוב, אך לא להתעלם מהסבל שלא נמחק גם כשהסוף טוב).
הרבה זמן ניסינו להגיע עם החוטפים להסכם. הם רצו שנשחרר את האסירים שלהם, ואנחנו הסכמנו לשחרר רק חלק מהם, כי יש אסירים שעשו מעשים לא טובים, ואנחנו לא רצינו שהם יהיו שכנים שלנו. היה צריך לנהל איתם משא ומתן, כמו שלפעמים אנחנו מנהלים משא ומתן עם חברים על הכדור, למשל. אבל עכשיו זה היה משא ומתן שנמשך הרבה שנים, לא על כדור אלא על חיים של חייל. אנחנו משחררים הרבה אויבים מבית סוהר כדי לקבל את החייל שלנו. אנחנו מדינה שבה כל אחד חשוב ונלחמים בשבילו.
גם פה בארץ היו לאנשים דעות שונות ולא כולם הסכימו לשחרר מבית הסוהר אויבים שלנו, אבל בסוף רוב האנשים אמרו שזה כדאי כדי שגלעד יחזור הביתה. צריך הרבה אומץ כדי לשחרר אויבים ולשקול זאת בזהירות.
"למה הוא נשאר שם הרבה זמן?"
גם אותי יכולים לקחת בשבי?
לא חוטפים אנשים סתם כך מהרחוב. לוקחים רק מעט חיילים בשבי בזמן מלחמה. לפעמים גם משחררים אותם מהר יותר. חוץ מזה, הצבא מלמד את החיילים מה לעשות כדי שזה לא יקרה. נקווה, נאמין ונתפלל שזה לא יקרה לך.
למה ההורים שלו לא הצילו אותו והוא היה צריך להישאר שם כל כך הרבה זמן?
כי הם לא ידעו איפה הוא נמצא. אף אחד במדינה לא ידע. אם היינו יודעים, הצבא היה מנסה להביא אותו כפי שעשה כבר בעבר. אבל ההורים שלו עשו כל מאמץ שיכלו כדי להחזיר אותו הביתה. הם גרו ברחוב, יצאו להפגנות, דיברו עם כל מי שאפשר גם בארץ וגם בחו"ל.
אנחנו חושבים שזה שגלעד חשב על ההורים שלו כשהיה בשבי וידע שהם עושים הכל כדי להציל אותו - זה חיזק אותו וגרם לו לעבור את התקופה הקשה הזאת.
אמא שלו לא דאגה לו כל הזמן הזה שהיא לא ראתה אותו?
אמא ואבא שלו, האחים שלו וסבא וסבתא שלו דאגו לו כל הזמן בלי הפסקה. כל האנשים במדינה דאגו לו. המון אנשים עזרו להוריו כדי שיצליחו, למרות הדאגה, לעבור את התקופה הקשה הזאת שגלעד היה שם.
עכשיו כשמשחררים הרבה אנשים רעים זה לא מסוכן?
הצבא הבטיח שהוא ישמור שהאנשים הרעים לא יוכלו לעשות דברים רעים, ואם הם בכל זאת יצליחו, הם יתפסו אותם ויחזירו אותם לבית הסוהר.