כולנו אוהבים לשמוע את צחוקם המתגלגל של ילדים, ואחת הדרכים הבטוחות לייצר צחוק כזה היא בעזרת כמה אצבעות מתרוצצות בדגדוגים על גופם. עכשיו אומרים המומחים שהעובדה שהילדים מתפקעים מצחוק לא בהכרח אומרת שהם נהנים או מרוצים, אלא פשוט מדובר בתגובה פיזית בלתי רצונית. המסקנה הנובעת מכך היא שצריך לחכות עם הדגדוגים ל'גיל הסכמה' בו הילד מבטא בבירור את הרצון שלו להיות חלק מהאינטראקציה הספציפית הזאת.
"הדגדוגים יוצרים את אותו אפקט כמו הומור: צחוק, התכווצות שרירים", מסביר הביולוג ההתפתחותי ריצ׳רד אלכסנדר במאמר שהוקדש לנושא במגזין הניו יורק טיימס. "לפעמים נראה שהילד נהנה נורא כשהוא למעשה סובל, לפעמים סובל מאוד. צחוק מדגדוג אינו תופעת שמחה כפי שנהוג להאמין. הילד יכול לעבור מצחוק לבכי ברגע. הדגדוג לא יוצא תחושה מענגת, רק את הניראות של אחת כזאת".
במאמר מזכירים כי בתרבויות עתיקות, כמו אצל ההאנים הסיניים, השתמשו בדגדוג כעינוי שמייצר סבל בלי להשאיר סימנים על הגוף. ברומא העתיקה הטבילו את רגלי העצירים במים, כיסו אותן במלח ונתנו לעזים ללקק אותן. גם הנאצים נהגו לדגדג את האסירים היהודים בנוצות.
אנשים רבים מצוטטים ומעלים זכרונות קשים מדגדוגים. "שנאתי ופחדתי מדגדוגים כילד, ועדיין אמא שלי הייתה ממשיכה אפילו כשהייתי מבקשת שתפסיק", נזכרת אחת. "זה היה מתסכל, הרגשתי נשלטת וחלשה"; "אהבתי את הדגדוגים עד גבול מסויים", מספרת אישה נוספת, "אבל היתה נטייה להתעלם מהבקשות שיפסיקו. פעמים רבות זה היה נגמר בהתקף חרדה ובבכי, לעומת קריאות: למה את בורחת? לא עשיתי לך כלום, איזו בכיינית"; "הפכנו את הדגדוגים לכפתור כזה שאפשר ללחוץ עליו כדי לשנות את מצב הרוח של הילדים וגם את שלנו, לטובה" אומרת מגיבה נוספת.
עוד צד אפל של הדיגדוגים מתגלה כאשר נחשפים לעובדה שזו אחת מטקטיקות היסוד של עברייני מין בילדים. זו דרך המנטרלת את הילד ומערפלת את מצב הפגיעה, מקשה מאוד לתפוס את התוקף, בעיקר אם מדובר בפגיעה בתוך המשפחה. "בכל פעם שנכבד את הבקשה של ילדנו שנפסיק לעשות משהו, אנו נותנים לו כח ושליטה בגופו שלו", אומרת העיתונאית ג׳ניפר להר במאמר בנושא בהאפינגטון פוסט. "הכוח הזה ישרת אותו היטב בעתיד. אני לא אומרת לכם - לעולם אל תדגדגו את הילדים. יש כאלה שמשוגעים על זה. צריך לדגדג באחריות. אם ילד צעיר מדי מכדי לדבר, אל תדגדגו אותו. לפני שאתם מתחילים לדגדג - בקשו רשות. אפקט ההפתעה אולי לא יושג, אבל תדעו שנהגתם בכבוד ואחריות, והסכימו על סימן משותף שאומר: מספיק, במידה והם לא מצליחים לדבר מרוב צחוק".