כאשר הילד סובל מחריגות זו או אחרת, החשש הגדול ביותר של ההורים הוא מדעות קדומות של הסביבה כלפיו. מחקר חדש ומעניין מראה שלפחות במקרה של ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז, הילדים עצמם אינם היחידים שעלולים לחוות יחס עוין ודעות קדומות מצד הסביבה, אלא גם ההורים. המחקר הניו יורקי מצא שכשליש מהאנשים מאמינים שהסיבה לבעיות הקשב והריכוז של ילד כלל אינה רפואית, אלא נובעת אך ורק מחינוך כושל מצד הוריו.
"חשוב שהציבור יידע שמדובר בבעיה מולדת"
במחקר, שהתפרסם בגיליון האחרון של מגזין ההורים של המוסד להתפתחות מוח הילד, נחקרו אלף הורים לגבי היחס שלהם לבעיות קשב וריכוז, ומפתיע לגלות שלמרות שהתופעה מתרחבת וגדלה, ונמצאת כבר כמעט בכל כיתה, ההורים עדיין מפגינים בורות לגבי העניין, ובמקביל יש להם לא מעט דעות ואצבעות מאשימות להפנות.
74 אחוזים מההורים שענו על הסקר חושבים שהרופאים נותנים לילדים כדורים כי זה פתרון מהיר וקל, במקום להתמודד עם הבעיה. 45 אחוזים מההורים מאמינים שילדים נורמליים מקבלים את תגית ה-ADHD מהר מדי, רק בגלל שלמורים קשה עם הילד בכיתה ולא מסיבה רפואית אמיתית. 32 אחוזים מאמינים, כאמור, שההתנהגות אותה מפגינים ילדי הקשב והריכוז נובעת אך ורק כתוצאה מחינוך לא טוב או מהורים שלא נמצאים מספיק בבית.
שישה אחוזים מההורים מאמינים שהתופעה נפוצה יותר בקרב ילדים להורים גרושים, או במשפחות חד הוריות, ו-13 אחוזים מאמינים שההתייחסות לבעיות קשב וריכוז כבעיות פסיכיאטריות ורפואיות היא טעות, ושיש להתייחס לתופעה כאל בעיה התנהגותית אותה ניתן לתקן בעזרת משמעת. באופן פרדוקסלי, 96 אחוזים מההורים הצהירו שיהיו מעוניינים שהרופא של הילד יתריע בפניהם אם הוא חושש שלילדיהם יש קשיי למידה.
"מדובר בסטיגמות, חוסר מודעות ופחד גדול", אומר ד"ר הרולד קופלביץ', הרופא שעומד בראש המכון שערך את המחקר, שמצהיר כי אינו מקבל מימון מאף חברת תרופות והוא נטול פניות בהצהרותיו. "החרדה של הורים מפני כל מה שמכונה 'מחלות נפש', גורמת לכך שהורים ומורים לא מעניקים לילדים שסובלים מהקשיים הללו את התמיכה לה הם כל כך זקוקים. חשוב שהציבור ילמד ויידע שמדובר בבעיה שאינה קשורה בחינוך, שהיא מולדת, שלילדים מספיק מסובך להתמודד איתה בעצמם, וכך גם להוריהם.
"יש לעניין גם צד שני, כל אלה שחושבים שהריטלין פותר את הבעיה בצ'יק צ'ק. אם הייתם רואים כמויות של ילדי קשב וריכוז כמו שאני רואה מדי יום, הייתם יודעים שאין דבר כזה פתרון מהיר וקל, ההורים האלה עושים הכל כדי שילדיהם יהיו שמחים ומתפקדים. הורים לא נותנים תרופות מתוך עצלות או כי הם לא מצליחים לחנך את ילדיהם. הם עושים זאת כי בלי התרופות הילדים נכשלים בבית הספר ומאבדים את חבריהם, ובעצם נמצאים על מסלול ישיר להתרסקות".
"אני בטוח שיש רמה מסויימת של אבחון שגוי," מוסיף ד"ר קופלביץ', "אך כמות הילדים הלא מאובחנים שסובלים היא גדולה וחמורה בהרבה. איש לא היה מעלה בדעתו לומר להוריו של ילד הסובל מלוקמיה או סכרת שהוא הורה לא טוב, או שלא כדאי לו לטפל תרופתית בילדו, ואיש לא צריך להגיד להורה לילד שסובל מ-ADHD, או מכל בעיה פסיכיאטרית או קשיי למידה, שהם נוהגים בצורה שגויה. מן הסתם, יש לעורר שיח על הנושא, ולהעניק להורים מידע מדוייק, כך שלא יגרמו לנזקים מיותרים ואפילו יוכלו להוות תמיכה".