אטיאס הוא לא הקורבן הראשון שנרצח בשל הימצאות "מקרית" של סכין שהייתה טמונה בכיס של הדוקר. לפני מספר חודשים אורגיל מואטי בן ה-17 נדקר למוות בגן ציבורי ברחובות על ידי צעיר אחר, וישנם מקרים נוספים. כיצד ניתן למנוע את המקרה הבא?
"בני רק רצה להגן על עצמו"
"הבן שלי, בן 16, הסתובב עם סכין אחרי שחבורת נערים אלימה הרביצה לו בגלל בחורה", מספר סולימאן (שם בדוי), בן מיעוטים. במקרה המדובר, אותה נערה נכנסה למכולת בה היה ג', בנו של סולימאן, וחיפשה את חבר שלה. ג' שמכיר את החבר וראה שהוא לא שם אמר בקול, "למה היא מחפשת אותו אם הוא לא כאן?". השאלה התמימה גרמה לסיפור האימה שהתרחש לאחר מכן. "חבורת הנערים ששמעה שבני דיבר עם הבחורה, קראה לו לאחר מספר ימים ואמרה לו לעלות איתם לאוטו. הם לקחו אותו ליער והרביצו לו בין העצים בראש, ברגלים, בכל הגוף", מספר האב.
סולימאן, שומר בבית ספר תיכון יהודי, מתמודד עם האלימות הגואה לא רק בסביבת ביתו הקרובה ומצביע על בעיה נוספת ביכולת למנוע את הדקירה הבאה. "בתור שומר בבית הספר אני לא מורשה לבדוק את הילקוטים של התלמידים, אלא אם אני רואה משהו חשוד בהתנהגותם או משהו בלתי סביר בהופעתם", הוא מסביר. הנוהל אכן מצביע על אוזלת היד של בתי הספר בעריכת חיפוש בחפציהם של התלמידים - במידה וסולימאן נתקל בתלמיד או ילקוט שמעורר את חשדו הוא מחויב לקרוא למנהלת שתבצע בעצמה את החיפוש בתיק.
"אני לא מכיר את תופעת הסכינאות ולא נתקלתי בתלמידים שנושאים סכינים בבית הספר", אומר רם כהן, מנהל תיכון "נט" בתל אביב. לדבריו, ההתייחסות הבית ספרית למקרה הרצח שארע בסוף השבוע לא השתנתה. "אנחנו מרכזים תוכנית חינוכית שנתית שנוגעת לכל הנושאים הקשורים לאלימות בין בני נוער, הטרדות ברשת, אלכוהול, סמים, וכ"ו".
"אנחנו חיים בחברה בטוחה, וגם אם לעיתים נדירות אנו עדים למקרי רצח מהסוג הזה, אין זה אומר שבני נוער מסתובבים עם סכינים", הוא מדגיש. "הסיבות שגורמות לנער להסתובב עם סכין יכולות להיות קשורות בתחושת רדיפה או מהצורך להרגיש 'חזקים'".
"בעבר חשבו לשים גלאי מתכות בכניסה לבית הספר והבינו שאין בזה צורך", הוא מדגיש. "מדובר במקרה עצוב מאוד. צריך לדבר על תופעת האלימות ושמירה על כבוד האדם, אך התקשורת לא יכולה להכתיב לנו את סדר היום".
"תופעת הסכינאות היא פצצה מתקתקת"
החוק, מן הסתם, אוסר על החזקת סכין, כאשר ההגדרה של סכין לפיו היא כלי בעל להב או כלי אחר שמסוגל לדקור או לחתוך. לעומת זאת, החזקת אולר שלא מתקפל ולא עולה על עשרה סנטימטרים מותרת מלבד במוסדות חינוך, בתי אוכל, מועדונים, מגרשי משחק, מגרשי ספורט ומקומות בהם נערכים מופעים. המערכת המשפטית החמירה את הענישה בגין החזקת סכין והעונש המקסימלי הוא 5 שנות מאסר.
"לכל בעל מלאכה חוקית מותר להחזיק סכין, אך גם פה הנסיבות חשובות - ירקן שימצא עם סכין בכניסה למועדון עלול להיעצר", מסביר עו"ד פרי נובוטני העוסק בתחום האבטחה ומנחה גופי אבטחה שונים בנושא.
לטענתו, המשטרה נלחמת בכל כוחה בתופעת הסכינאות. "המשטרה עושה פעולות אגרסיביות כדי להילחם בתופעה ואף מחפשת את אותם אנשים שאוחזים סכין על גופם", הוא מדגיש. לדבריו, לעיתים החיפוש אחר הסכינאים יכול להיות מוגזם. "מי שנושא סכין לדרמן לצרכיו האישיים עלול להיתפס ולהיעצר בגין החזקת סכין שאסורה על פי חוק".
עו"ד נובוטני מאמין שנער שבוחר להחזיק סכין חושב שהוא עושה זאת לצורך הגנה עצמית. "מאזן האימה בין חבורות נערים רק הולך וגובר ונער שמחזיק סכין יודע שגם חבריו מחזיקים באחד", הוא אומר. למרות זאת, הוא מסביר שרק איש ביטחון מוסמך כמו שוטר, מאבטח או פקח יש סמכות לערוך חיפוש על גופו של נער. "תפקיד יחידות השיטור העירוני הוא לשמור על ביטחון התושבים ולכן קיימים פקחים שתפקידם הוא לסייר ולנסות לאתר נערים אלו", הוא מסביר. "המשטרה מתייחסת לתופעת הסכינאות כפצצה מתקתקת".
מהו העונש שניתן לאותם נערים רוצחים? עו"ד נובוטני מסביר שמערכת בתי המשפט לעיתים מעדיפה לתת עונש טיפולי במסגרת שיקומית מאשר עונש הרתעתי. "בית המשפט מפעיל שיקול דעת ויש מקרים בהם האינטרס השיקומי גובר על הצורך בהרתעה". כיצד נמנע מהילדים להחזיק סכין כאמצעי הגנה שהופך בהרבה מקרים כנשק מסוכן? "אסור לנו לתלות את כל התקוות במערכת המשפטית", טוען עו"ד נובוטני. "השקעה בכלים חינוכיים-הסברתיים ודמויות מחנכות שייצרו לחץ קבוצתי חיובי על הנערים יוכלו למנוע את המקרים הללו".
"סכין נותן תחושה של ביטחון", מסבירה מימי סמובסקי, מנהלת מרכז "אבן דרך", מרכז שיקומי לבני נוער לאחר מאסר. "זה לא משהו חריג אצל אותם בני נוער. הם אף פעם לא יודעים מה יקרה אם יתקיפו אותם ולכן עליהם להצטייד עם משהו שיגן ויתן להם כוח. הם יודעים ושומעים על אירועי דקירות נוספים. דרכת על מישהו במועדון, אתה עלול להיות מותקף".
לדבריה, חלק מהנערים שמגיעים למרכז השיקומי בגילאי 14-18 כבר היו מעורבים בדקירות, וחלקם אף בדקירות שהובילו לרצח. "לרוב מדובר בילדים שהגיעו ממשפחות שלא יכלו להציב גבולות ואנו עוזרים להם לקחת שליטה על החיים שלהם באמצעות שיחות פרטניות, קבוצות טיפול ופעילויות חינוכיות שונות".
סמובסקי טוענת שהאלימות במקרי הדקירות הללו נעשית יותר קשה וקיצונית. "אין ספק שהמצב החברתי והכלכלי בו ההורים עסוקים בהישרדות יומיומית ולא מתפנים לצרכי הילד, משפיע", היא אומרת. לטענתה, התהליך השיקומי הוא חלק בלתי נפרד מחזרה למסלול חיים נורמטיבי ולכן העונש ההרתעתי אינו מספיק. "הכלא מהווה גורם מזעזע ולכן כליאה בלבד איננה פיתרון. לא רק שלעיתים היא לא משקמת את הילד אלא עלולה להפוך אותו ל'כלב תוקפני' אף יותר".
ביחס למקרה הרצח האחרון היא אומרת: "כאשר נער יוצא מהבית עם סכין הוא לא בהכרח הולך במטרה לדקור בפארק, אבל כשיש נשק קר זמין ואתה גם שתוי, זה מתכון קטלני לרצח".
"אפשר לרכוש סכין בכל מקום"
"מגיעים אליי לפעמים נערים שמעוניינים לרכוש סכין, אבל אני לא מוכר להם ואפילו לא מראה להם מה יש בחנות", מצהיר רמי ספרי, בעל חנות "אמריקה לחייל ולמטייל" המשווקת ציוד טיולים ומחנאות. לטענתו, רוב חנויות המטיילים נוהגות כמוהו. "אבל אם הם רוצים, הם יודעים שהם יכולים לרכוש בקלות סכין מטבח בכל מקום אחר", הוא מוסיף. "גם סכין יפנית הם יכולים לקנות בקלות. הם משתמשים בה גם בבית ספר והיא הרבה יותר מסוכנת מכל סכין אחרת".
"לפי מה שאני מבין, רוב הפשעים מתבצעים בעזרת סכיני מטבח, ולכן אם ילד רוצה להחזיק בסכין הוא פשוט ייקח מהמטבח או יקנה בסופר, ושם מי ישאל אותו למה הוא קונה סכין?", הוא משיך. "שמעתי פעם משפט: לא הסכינים מסוכנים אלא הצעירים".