החופש הגדול לקראת סיום ובנות ובני הנוער חוזרים למסגרות החינוכיות, שם הם עוברים תהליכי שינוי והתבגרות בתחומים רבים; רמת העצמאות עולה, הלמידה בבית הספר מקבלת משקל אחר לקראת בחינות הבגרות, הם לומדים נהיגה, מתחילים במיונים לקראת גיוס ועוברים עוד אירועים משמעותיים ומעצבים. לרוב, ההורים מהווים חלק אינטגרלי מחיי המתבגרים בתחומים האלה, אך יש זירה בה ההורים לרוב פחות מעורבי - היא הזירה המינית.
מתבגרות ומתבגרים רבים עוברים במקביל להתפתחות ה"מדוברת" תהליך של התפתחות ברמת האינטימיות, הזוגית ובחינת המיניות שלהם. כאמור, כאן השיתוף שלהם את ההורים פעמים רבות מצומצם יותר, אך יחד עם זאת רבים מההורים מעוניינים להיות מעורבים, לתמוך, להנחות ולכוון. חלק מההורים מתקשים למצוא את הדרך לשיח פתוח עם המתבגרים בנושא, אך השיח הזה נחוץ והכרחי.
קיימת מורכבות מובנת בדיבור על מין ומיניות עם המתבגרים שלנו, משום שלשם כך אנחנו צריכים לראות את הבנים והבנות שלנו כייצור מיני, דבר שאינו פשוט כלל וכלל לחלקנו. בנוסף, גם הדרך בה הם מסתכלים עלינו משתנה. אנחנו לראשונה נחשפים כיצורים מיניים בעיני המתבגרים, מה שעד כה היה מודחק, וזה אפילו קשה עוד יותר.
על מנת לבנות ערוץ תקשורת בין הורים וילדים על נושאים אינטימיים ורגישים, כגון מין ומיניות, עדיף שהשיח לא יתחיל בגיל ההתבגרות, אלא מדובר בתהליך שייבנה במהלך השנים, בהתאם לשלב ההתפתחותי בו הילד נמצא. בכל שלב מתעוררות שאלות אחרות, חלקן אינטליגנטיות, חלקן מצחיקות, חלקן אישיות, חלקן מביכות או מבלבלות. במידה ומבססים תקשורת פתוחה וכנה בגיל צעיר ומעבירים מסר כי אין נושא שלא ניתן לדון בו, אז בהגיעו לגיל ההתבגרות, הנער או הנערה ימשיכו לראות בהורה כתובת רלוונטית להיוועצות.
יחד עם זאת, בשל מורכבות ורגישות הנושא, לעתים בני הנוער עצמם לא יפתחו את הנושא מול ההורים. גם משום שקל וזמין יותר לדבר עם בני הגיל, וגם על רקע חוסר הוודאות לגבי תגובות ההורים. במקרים כאלה, על ההורה מוטלת האחריות להכניס את נושא המיניות לשיח היום יומי. ניתן לנצל אירוע חדשותי, צפייה משותפת בסרט או אירוע שקרה לאדם אחר שאתם מכירים. תביעו עמדה, תתייחסו, תצחקו, תתרעמו - העיקר שתהיה התייחסות. השיחה תהיה קלה יותר, לשני הצדדים, כאשר המתבגר אינו במרכז ולא דנים בו ישירות, אלא הדיון עוסק באירוע "מרוחק" יותר שדרכו הנער יגלה את מוכנותו של ההורה לעסוק בנושא.
וכמה מילים על השימוש במילים. השפה המינית הינה מגוונת וכוללת רמות שונות של דיבור. החל מסלנג של בנות ובני הנוער וכלה בשפה מדעית-ביולוגית. מומלץ לחפש כאן את דרך הביניים, לעשות שימוש בשפה מכבדת ולא בסלנג שלהם, המבוסס לרוב על כוחניות והשפלה. מצד שני אין צורך לא להשתמש במילים מדעיות, המרחיקות את החוויה הרגשית עליה מדברים. המטרה אינה להיות חבר של הבן או הבת וגם לא להיות מורה לביולוגיה, אלא להתמקם בעמדה של אדם קרוב היכול להקשיב, לכוון ולתמוך.
על מה אתם מרגישים בנוח לדבר?
כמו בכל נושא אחר בחינוך ילדים, גם כאן נכנס נושא הגבולות. הכוונה הפעם אינה דווקא בהצבת גבולות בפני המתבגרים, אלא לערוך בירור של הגבולות הפנימיים של ההורה; על מה הוא מרגיש בנוח לשוחח עם בנו או בתו, ועל מה לא. אצל כל הורה גבול זה יהיה, באופן טבעי, שונה. מרבית ההורים יציבו ובצדק, גבול ברור אודות שיתוף בחיי המין האישיים שלהם. לצד העברת המסר של דיבור פתוח, חשוב להעביר מסר של הצבת גבולות במיניות כמו בכל נושא אחר – הן ברמת השיח והן ברמת המעשים.
לעתים יש הורים המצפים כי הבן או הבת ישתפו אותם בנושאים אינטימיים, וכדאי לעצור רגע ולשאול את עצמנו – את מי אנחנו מרגישים בנוח לשתף, על מה ועד כמה. האם אנחנו עצמנו משתפים אחרים באותם הנושאים שהיינו רוצים שהצעירים ישתפו אותנו? כיצד פעלנו אנחנו כשהיינו מתבגרים?
כמו כן לפני שיח עם הבן או הבת, יש לעשות שיח "הורי-פנימי" שבו ההורה יברר עם עצמו מה התחושה הפנימית שלו לגבי עצם היותו הבן או הבת פעיל מינית. האם מתעוררים רגשות של בלבול, חרדה, אי נוחות, גאווה או התרגשות? אולי יש תחושה שזה מוקדם מידי, או שיש הסתייגות לגבי בן הזוג של הילד? התחושה הפנימית תשפיע על התנהלותו של ההורה, ולכן חשוב לפתח כלפיה מודעות.
מה הערכים והמסרים שאנחנו מעבירים הלאה?
קשר גופני-מיני הינו סוג של שפה בין שני אנשים באמצעותה מתקשרים. התקשורת המינית הינה ביטוי נקודתי המשקף ערכים רחבים יותר. המסר שלנו לגבי קשר זוגי ומיני הינה שלוחה של שאלה רחבה הרבה יותר – מה הערכים שלפיהם אנחנו מגדלים את ילדינו. האם, לדוגמה, אנחנו מחנכים את ילדינו לערך של פיתוח רגישות לצרכי האחר? האם אנחנו מלמדים אותם לאורך שנות התפתחותם להתאמץ על מנת להבין את האחר, להקשיב לצרכיו ולרצונותיו ולבחון מה גורם לו לתחושת סיפוק?
או אולי גידלנו את הילד לדרוש את המגיע לו, להילחם עליו בכל מחיר, גם אם מילוי צרכיו באים על חשבון צורכי האחר? האם העברנו מסר של שוויון מלא בין בני זוג? של הדדיות? האם הדגשנו כי יש חשיבות להיענות לצרכי האחר, אך במקביל חשוב לשמוע את רחשי ליבו עצמו ולא למחוק את צרכיו?
הורים מחנכים את ילדיהם לערכים מסוימים. חלקם יאומצו על ידי הילדים וחלקם יעברו שינויים במהלך השנים ויקבלו ביטוי שונה בבגרות. התקשורת המינית אינה אלא ביטוי נקודתי של ערכיהם של בני הזוג, גם אם אלה צעירים. ולכן, כפי ששיח על מין ומיניות אינו צריך להתחיל בגיל ההתבגרות אלא שנים רבות קודם לכן, כך מומלץ לנהל שיחות פתוחות עם הילדים ועם בני הנוער על מה הערכים המובילים אותם בחיים, ללא קשר למיניות.
אל תחששו שבשיחות שאתם עורכים עם המתבגרים על מין יהיה ביטוי למתחים, להתלבטויות ולמורכבות. לא תמיד יש לנו, ההורים תשובות ברורות ולא תמיד אנחנו מתבקשים לספק אותן. חשוב לבדוק למה המתבגר זקוק מאתנו. לפעמים חשוב פשוט להיות שם, נוכחים.
ועוד מילה להורים במגזר הדתי - יש חשיבות גבוהה לדיבור עם המתבגרים גם אם הם אינם פעילים מינית עם בני זוג. מומלץ שהדיבור יתרחב הרבה מעבר ל"מותר ואסור". השיחה יכולה להתייחס למורכבות, למתחים, לקונפליקטים. העיקר לפתוח את הנושא ולא להשאיר את המתבגר לבד עם הלבטים והמחשבות.
>> בפעם הקודמת: איך להגן על הילדים מפני פגיעות מיניות בקייטנה