אף על פי, ואולי בגלל, שהם מהקומיקאים הכי עסוקים בארץ, שי לוי (34) ורועי ארז (32), שניהם מנס ציונה, אינם מרבים להתראיין. צמד כוכבי הסדרה המצליחה, הצבעונית והקומיקסית "מותק של יומולדת", המשודרת בהוט VOD יאנג, כנראה עדיין אינם מבינים את גודל ההצלחה שלהם – ואולי פשוט נוח להם כך. אבל כשהילדים מורידים את הסדרה שלהם כחמישה מיליון פעמים ומתחפשים לדמויות שלהם בפורים - הם חייבים גם להתראיין מתישהו. העונה הרביעית של "מותק של יומולדת" עלתה לאוויר בהוט בחודש מארס, ושי ורועי ממשיכים לעבוד במלוא המרץ. מלבד הסדרה בכבלים, יש להם גם הצגה עם צוות שחקנים ותפאורה שרצה בכל הארץ, ומופע של שניהם בלבד. בחורף האחרון הם לקחו שוב חלק בהפקת הענק "מותק של פסטיבל", בפעם השלישית.
ישנים במיטת קומתיים
בסדרה, שי ורועי עובדים בחנות של דברי יומולדת תחת השגחתה הקפדנית של בעלת החנות, מרמלדה. הם נוהגים לשיר ולרקוד, לעולל תעלולים ולעשות שיגועים ושטויות. עוד דמויות קבועות בסדרה הן שניצל האופה והבובה פונץ', שאוהבת להעליב את הצמד. "אנחנו שני חבר'ה שעובדים בחנות וגם ישנים שם במיטת קומתיים", מסביר רועי. "הדמויות שלנו הן של שני אנשים אופטימיים עם כוונות טובות שהכל משתבש להם בדרך, אבל בסופו של הדברים מסתדרים". על הבסיס הפשוט הזה מולבשים עשרות גאגים מבדחים, למשל: כששי מנסה להעיר את רועי משנתו ומשתמש בכל דרך אפשרית – ללא הצלחה, כמובן. "אגלה לך סוד", אומר שי. "יש הרבה ילדים גדולים שרואים את התוכנית שלנו ולא נעים להם להודות בזה, כי זה כאילו מיועד לילדים קטנים". מצפייה חפוזה בכמה מהקטעים שלהם ביוטיוב, הנונסנס שלהם הצליח להצחיק גם אותי.
איך נוצר הצמד? השניים נפגשו לגמרי במקרה. "נפגשנו בהפקה של מופע למבוגרים", מספר שי. "בסופו של דבר המופע לא עלה על הבמות, אבל נהיינו חברים טובים מהרגע הראשון שהכרנו. היתה כימיה מההתחלה, זה כאילו משהו שהיה אמור לקרות".
"הגעתי לפגישה מסוג 'בוא תכיר את הבנאדם שאתה הולך לעבוד איתו'", נזכר רועי. "ומהרגע שראינו זה את זה - הבנו שאין מצב שאנחנו לא עובדים יחד".
ההצלחה של הצמד המצחיק הגיעה די מהר. העונה הראשונה של "מותק של יומולדת" עלתה בהוט באוגוסט 2010. "עבדנו קשה מאוד כדי להגיע לסדרה", מספר רועי, "והיא הפכה לתופעה כמעט מההתחלה. הוט מיד הזמינו עוד עונה. עכשיו אנחנו חיים את הסדרה מהבוקר עד הלילה". "כשהסדרה עלתה הופענו כחימום להצגה 'דוקטור דוליטל' בספארי", נזכר שי. "עמדנו ביציאה אחרי ההצגה כדי לדבר עם הקהל, ופתאום שמנו לב שיותר ויותר ילדים מזהים אותנו. לא ציפינו לזה בכלל, מכיוון שהסדרה היתה רק חודש באוויר".
נותנים כיפים
הקומדיה של שי ורועי נראית לעתים כמעט מאולתרת. "אנחנו מאלתרים הרבה בשלב הכתיבה, אבל יוצאים בזה גם דברים רבים לא פרקטיים", מודה שי. "כשאתה אוכל משהו, זה טעים לך או לא טעים לך, וכך גם עם החומרים בסדרה – זה מצחיק או לא מצחיק. אם זה לא מצחיק, זורקים את זה. לצילומים אנחנו באים מוכנים היטב. בעיקר רועי, שהוא הפרפקציוניסט שבינינו".
את הניסיון בהופעה מול קהל של ילדים החל שי לצבור כבר בבית הספר היסודי. "בבית הספר שלנו עשו 'מפקד' ביום שישי בבוקר. היו שרים את ההמנון וכל כיתה היתה מכינה קטע. אני זוכר שהכיתה שלנו עלתה על הבמה, ופתאום התחיל לרדת גשם. כולם ברחו מהבמה ורק אני נשארתי שם לבד ואלתרתי", הוא נזכר.
בסדרה, כמו גם בהצגה, לא ברור אם שי ורועי הם ילדים או מבוגרים שנהנים לעשות שטויות. הם לא מתיילדים, אבל החיבור שלהם לעולם הילדים ברור מאוד. לשי אין עדיין ילדים משלו, אבל זה לא מפריע לו להבין איך ילדים חושבים. "אני מאוד לא בוגר מהמון בחינות. תמיד היו אומרים לי 'תתבגר, תתבגר', ולא הבנתי למה רוצים שאתבגר", הוא מודה. "ההבדל בין קהל של מבוגרים לקהל של ילדים ברור מאוד. מבוגרים באים להצגות כדי ליהנות – הם מתכוננים, מתלבשים יפה, קונים כרטיס. רוב הסיכויים שהם לא ייצאו באמצע ההופעה, גם אם היא לא תמצא חן בעיניהם. אצל ילדים זה לגמרי אחרת ואי אפשר לעבוד עליהם. אם משהו לא מוצא חן בעיניהם, הם מיד קמים והולכים. לכן ההופעות לילדים צריכות להיות מפוקסות מאוד ומחודדות".
"לאמא שלי, שנפטרה לצערי לפני ארבע שנים, היה גן ילדים, ותמיד היו ילדים קטנים בסביבה שלי", מספר רועי. "היום אנחנו נשארים אחרי ההופעות כדי להיות בקשר עם הילדים – הקהל שלנו. אנחנו פוגשים אותם, נותנים להם כיפים, מדברים איתם ושומעים מהם בדיחות".
לוקחים הכל בקלות
לרועי יש קשר ישיר עם עולם הילדים בהיותו אב לשתי בנות, ליה בת השש וחצי ואלה בת החמש. חלק מחומרי הסדרה וההצגות נובעים מחיי היומיום עם הילדות שלו ומחוויות רגילות למדי. "יש לנו שיר שנקרא 'קח הכל בקלות', ששרנו ב'מותק של פסטיבל'", מספר רועי. "זה שיר שכתבתי כשארגנתי את ליה באחד הבקרים. היא לא רצתה ללכת לגן, ושכנעתי אותה בהומור ובשיר. התחלתי לשיר לה 'קחי הכל בקלות', וככה באו לי המילים".
כשאני שואל אותו איזה מין אבא הוא, קצת קשה לו לענות. "אני האבא שלא היה לי", אומר רועי. "גדלתי בבית עם אמא מדהימה, אבל עם אבא שממנו סבלתי אלימות ודיכוי. אמא שלי דאגה לשמור עליי ומילאה לי את החיים, מול חוסר הקשר שלי עם אבא. לא היה לי איתו שום זמן איכות, אין לי זיכרונות, אבל אמא שלי דאגה שאהיה ילד שמח ואופטימי. היום אני מנסה להיות אבא טוב, לספק את כל הצרכים של הבנות שלי. אני מרעיף עליהן הרבה אהבה ומחמאות. יש בי פתיחות רבה ואני מתייעץ איתן ומשתדל להיות איתן כמה שיותר. הן מגיעות להופעות שלנו ואני שמח לגלות שהן אוהבות את מה שאני עושה – ליה אומרת שהיא רוצה להיות שחקנית ולשיר איתי על הבמה".
הכי הכי
הכי מלחיץ
שי: "להיתקע במעלית. אני קצת קלסטרופוב".
רועי: "להיתקע בפקק לפני הופעה".
הכי מרגש
שי: "כשילד בא ונותן לי חיבוק אחרי הופעה".
רועי: "הבנות שלי".
הכי מעצבן
שי: "זה אולי נשמע מעט ביקורתי, אבל מעצבן אותי לראות הורים שכועסים על ילד".
רועי: "אחמדינג'אד".
הכי כיף
שי: "להופיע עם רועי".
רועי: "להופיע עם שי".
הכי הייתי רוצה
שי: "להמשיך לעשות את מה שאני עושה עכשיו כל החיים".
רועי: "להמשיך לראות ילדים והורים צוחקים יחד בהופעות".
התמונות צולמו עבור מגזין הורים וילדים, גיליון אפריל 2013
איפור: סבטלנה פלד | בגדים: h&m
הכתבה התפרסמה באתר allmag לקבלת גיליון במתנה לחצו כאן