אנו בוחרים בן זוג שונה מאיתנו שישלים אותנו, ולכן יש בינינו חילוקי דעות בנוגע לחינוך הילדים; לכל אחד הערכים וההרגלים שלו. איך בכל זאת מיישרים קו ומה עושים כאשר הילד מתלונן בפנינו על ההורה השני? מיכל דליות מסבירה
חילוקי דעות בין הורים בקשר לחינוך הילדים הם טבעיים ונורמאליים. שני ההורים הם אנשים שונים, אשר השוני ביניהם הוא שמשך אותם להתחבר ולבנות משפחה; בכל אחד מאיתנו יש שדכן סודי, סמוי ובלתי מודע אשר גרם לנו להתאהב בבן זוג זה או אחר.
תפתרו את חילוקי הדעות לא בנוכחות הילדים | צילום:
kutay tanir, Istock
כל אדם מצא, באופן לא מודע, על ידי חוויות ילדותו, דרכים להרגיש אהוב, מקובל, בעל ערך, נחשב. לכל אדם סגנונות וגוונים של התנהגויות אשר עוצבו עוד בילדותו: אחד עושה את עצמו חולה כדי לקבל תשומת לב, אחרת משתמשת בהומור כדי להיות במרכז, או מקפידה על עצמאות כדי להשיג מה שהיא רוצה או כדי לשלוט במצב ולהרגיש בטחון.
בזמן ההתאהבות אנחנו מתחברים לאדם אשר מאפשר לנו להמשיך להיות מי שאנחנו. לכן, השתלטנית תאהב את הבחור הרגוע, שמוכן לקבל את ההחלטות שלה. וזה שאוהב לטפל באנשים יתאהב בזו שקצת נכנסת לדיכאונות וכך יהיה לו במי לטפל, ולה "רופא" צמוד. בקיצור – ההיפך אחד מהשני.
אין בעיה לא להסכים, אבל פתרו זאת נכון
בנוסף לכך, כל הורה מגיע ממשפחה שונה, לעיתים מתרבות שונה ומנהגים שונים. בבית אחד ההישגים הם ערך עליון ואילו בבית אחר השאיפה היא לצדק. יש הורים שגדלו על ברכי הכבוד ויראת המבוגר ויש שזורם בעורקיהם ערך השוויון וההתפתחות האישית. נוכל לפגוש בני זוג שאחד מהם אוהב מאוד ספורט והשני – קריאת ספרים. שאחד מחפש הרפתקאות ובת הזוג מעריכה את השקט והרוגע.
ערכים של תחרות, שליטה, צדק, כוח, אחריות, חברתיות, חמלה, פתיחות, צניעות – נמצאים בעוצמות שונות ובסדר חשיבות שונה אצל בני האדם, והם שבונים זוגיות על כל מרכיביה וגווניה.
דעות אלו, ערכים אלו, מנהגים והתנהגויות אלו טבועים בנו. הם נטבעים בילדות ואין הם טובים או רעים, הם פשוט מצב נתון ובדרך כלל לא מודע. לכן כל הורה מייצג מודל אחר לילדים, מה שמרחיב את האפשרויות של הילדים ללמוד סוגים שונים של התנהגות ושל קשר עם אנשים.
אין צורך שהורים יסכימו ביניהם בכל בנוגע לחינוך הילדים, אך חשוב שיתקיים ביניהם שיח כדי ליצור בסיס משותף של ראייה הורית. באשר לשונות - חשוב שכל צד יכבד כל אחד את דעתו של השני, גם אם איננה מקובלת עליו. כך לומדים הילדים לכבד דעה גם אם אינך מסכים לה.
קיימים נושאים יום-יומיים רבים שבהם האב והאם אינם מסכימים למשל: מידת החופש הניתנת לילד ("הוא כבר יכול/לא יכול ללכת לבד לים"), מידת ההתערבות של ההורים בחיי החברה של הילד ("היא מבלה מספיק/יותר מדי זמן עם החברות שלה") או בחיי בית הספר שלו (לבדוק/לא לבדוק אם הכין שיעורים), ואחד הנושאים הרגישים ביותר הוא נושא הכסף ודמי הכיס; האם לתת או לא וכמה. לגיטימציה לשונות קיימת, אך השאלה היא כיצד נפתרים חילוקי הדעות בין ההורים לבין עצמם.
אל תתערבו בקשר של הילד עם ההורה האחר
כאשר ישנם בין ההורים ויכוחים וביקורת הדדיים: "תפסיקי לגונן על הילד, הוא כבר יכול לדאוג לעצמו" או "תפסיק לצעוק על הילדים", משדרים ההורים חוסר כבוד משווע זה כלפי זה, מעודדים את הילדים למניפולציות ביניהם וכן מספקים לילדים הזדמנות פז לקבל תחושת חשיבות וכוח.
נכון, קיימים חילוקי דעות ויש צורך ליישרם, אבל דבר זה על ההורים לעשות שלא בנוכחות הילדים. על חילוקי הדעות להיפתר בשיחה, בלי נוכחות הילדים ובלי להשתמש בהם כאמצעי לחיזוק דעתו של אחד ההורים. למשל: "רוני, תגיד לאבא שכל הילדים בגן מקבלים וגם אתה רוצה וזה חשוב לך" - זה לא!
בנוסף, אני מציעה הסכם הפרדה, בו כל הורה אחראי לקשר שלו עם הילדים ולא יתערב ביחסים של ההורה השני עם הילד. אם יש מצב שבו קשה לאחד ההורים, כמו למשל כשההורה השני כועס וצועק על הילד, מוטב שיצא מן החדר ולא ינסה להגן על הילד מפני בן זוגו. עדיף לעשות זאת מאשר לפתוח ערוץ נוסף למריבה, גם אם מה שעושה בן הזוג מכעיס או נוגד את דעתו.
אם ילד פונה לאמא ומתלונן על אבא – חשוב לא לנקוט עמדה, אלא לומר לילד "כך אבא חושב וכך הוא מבין ונוהג. חשוב שתסתדר איתו. אם משהו לא מתאים לך, כדאי שתלמד לפתור את הבעיה עם אבא".
"תסמכו על ההורה השני". מיכל דליות | צילום:
אלדד רפאלי
אל תזלזלו בדעות של בן הזוג
אם עקרונות אלה של כבוד וקבלה טובים לנו, כי כך היינו רוצים שיפנו אלינו, הם ודאי טובים לאחרים, בעיקר אם הם בני המשפחה הקרובה, ובמיוחד בן או בת הזוג.
תסמכו על עצמכם ועל כך שיש לכם השפעה על הילדים. תסמכו על ההורה השני, שהוא אוהב את בתו ובנו וישמור עליהם. ותסמכו על ילדכם שיוכל להתמודד עם עוגמות הנפש והתסכול שהתגובות של ההורה השני מעוררות בו. תמיד יהיו נושאים יום יומיים רבים בהם לא תסכימו. יש לגיטימציה לשונות, אך השאלה היא כיצד נפתרים חילוקי הדעות ביניכם, ההורים, לבין עצמכם והפתרון הוא כבוד.
אל תזלזלו בדעות של בן זוגכם, אל תקלו ראש בקושי שלו לראות את נקודת המבט שלכם וזכרו שתפקידכם לעזור לילדים לפתח גישה נכונה ויעילה על ידי כך שיכירו סוגים שונים של מגע עם אנשים. שמרו זה על כבודו של האחר.
