האם עלה בדעתכם שמריבה בין ילדיכם נועדה, בעצם, לערב אתכם? האם לא תהיתם איך זה שהם לא רבים כשאתם אינכם, אך פוצחים במריבה מיד כשאתם מגיעים? ההתערבות שלכם רק מוסיפה אש למדורה; מיכל דליות מלמדת אתכם להפריד כוחות
הם בעצם רבים על תשומת הלב שלכם | צילום:
jupiter images
נעמה בת השמונה ושי בן החמש שיחקו בחדר. נעמה ישבה על הכיסא ליד שולחן הכתיבה והדביקה פרפרים שגזרה מירחונים ישנים, כדי לקשט אגרת ברכה שהכינה לחברה בכיתה.
"גם אני רוצה להדביק," אמר שי.
"עוף מפה", ענתה לו נעמה, "זו הברכה שלי. אל תפריע לי".
שי הגיב: "אבל גם אני רוצה ואם לא תתני לי, אקלקל לך", וכבר מעך כמה גזרי פרפרים שהיו על השולחן.
"די כבר, נודניק", כעסה עליו נעמה, "לך מכאן", והוסיפה דחיפה לא קלה.
שי מעד מעט אחורנית אך התקרב ושוב איים: "אם לא תתני לי להדביק אני אפזר לך הכול ואדרוך על זה ולא יהיה לך מה להדביק".
"לך מפה," צרחה נעמה וסטרה לו על פניו.
שי פרץ בבכי של כאב ועלבון.
אף אחד מהם לא הזעיק את אמא, אבל היא הגיעה תוך כמה שניות. "מה אעשה אתכם? למה לא יכול להיות פה שקט? מה עשית נעמה?"
"היא הרביצה לי", יבב הילד.
"כי הוא כל הזמן מפריע לי!", ענתה נעמה בקול נעלב.
"אז בגלל זה את מרביצה לו?", תמהה אמה בכעס.
"הוא תמיד מפריע לי", רטנה נעמה.
"זו לא סיבה להתנהג ככה", הוסיפה האם ולקחה איתה את שי לסלון, הושיבה אותו לידה, חיבקה וניחמה אותו כשנעמה נשארת בחדרה, בוכה ביבבות שקטות.
זה לא חייב להיות ככה
הורים רבים מודאגים, ובצדק, מהמריבות הבלתי פוסקות בין ילדיהם. ההורים אוהבים את הילדים וכואבים כאב אמיתי בראותם את הקטנים מכאיבים זה לזה, פוגעים זה בזה, מעליבים זה את זה. בספרות ובשירה מופיעה אהבת האחים כאחת האהבות העמוקות והיפות ביותר והנה הילדים שלנו מנפצים את הפנטזיה הזו, את הרצון הזה שלנו בהרמוניה.
הורים מדווחים היום שהילדים "ממש הורגים אחד את השני", אבל חושבים שזה טבעי. "הרי כל הילדים ככה, לא?" אז זהו, שלא! זה לא טבעי ולא חייב להיות כך. זה מזיק לילדים, זה מזיק לבית וזה מקלקל את היחסים בין ההורים לילדים.
ילדים רבים עוברים, במקודם או במאוחר, את תקופת המריבות. זה ייקח עוד שני עשורים עד שהם יתחילו להעריך ולחבב אחד את השני ובינתיים הם רבים. הם רבים מתוך סיבות אובייקטיביות: הם רבים על השלט של הטלוויזיה, הם רבים על משחק שרצו אותו שניהם בדיוק באותו הזמן, הם רבים על הצבעים ועל חוברת הצביעה, הם רבים מי יסדר את החדר, והם רבים מי יסגור את הדלת כשאמא מבקשת. הם רבים על התחפושת ששניהם רצו מארגז התחפושות והם רבים על תשומת הלב של אמא ושל אבא.
הבעיה היא שיש ילדים אשר מגיעים אל בגרותם עם רגשות של איבה לאחיהם והם לא משלימים איתם. לעיתים הם אפילו לא זוכרים את מהות האיבה, אך לא יודעים להשלים. כל נאומי ההסבר, ההטפה, ההפצרה, ההתערבות של ההורים לא נושאים פרי.
נכון, נוכל למצוא גם משפחות שבהן אין מריבות בין הילדים. המריבות אינן הכרח. הרי הילדים אינם נהנים מהמריבות וכי איך ייהנו? המריבות תמיד נושאות בתוכן רגשות של כעס, תסכול, השפלה, עוגמת נפש, צער, דחייה ותחושה של אי צדק; ומי נהנה מזה? ודאי לא ילדינו. אז מדוע זה ממשיך? מה קורה שם שלא מאפשר לילדים להפסיק עם זה?
מה מטרת הריב?
מה שקורה במריבות אחים הוא, ששני הילדים עושים ביניהם קואליציה, לא מודעת, כדי לקבל מאמא או מאבא את תשומת הלב אשר ידעו כי יקבלו. וכך זה עובד: אחד האחים (שי, בדוגמא למעלה) מקניט, בשקט בשקט, את האח השני (נעמה, במקרה הזה). נעמה מבקשת שיתרחק. היא יכולה היתה לשתף אותו אך בחרה שלא. שי ממשיך להטריד. הוא יכול היה לגשת לאימו לבקש שתעזור לו לשכנע את אחותו לשתף אותו והוא יכול היה לבקש מאחותו שוב, אך הוא לא בוחר באחת משתי הדרכים האלה אלא בוחר בהפרעה ובקלקול הרכוש שלה. נעמה, מצידה, יכולה היתה לקרוא לאמה לעזרה, או להתעלם מאחיה אך היא בוחרת לדחוף אותו, לסטור לו, להרביץ לו, לנשוך אותו, לקלל אותו.... שי נופל ובוכה.
הילדים האלה בחרו בהתנהגויות אשר תוצאותיהן תהיינה תמיד זהות: אמא מוכיחה לשי עד כמה הוא קטן, מסכן, נדרש להגנתה ומקופח על ידי אחותו הגדולה, ולנעמה היא מוכיחה שוב ושוב עד כמה צרכיה לא נלקחים בחשבון ושהיא תמיד השעיר לעזאזל בגלל שיש לה אח קטן שמקבל את כל האהבה בבית הזה (זה יכול היה גם להיות שהאח הגדול, הרגיש, החנון, הוא הדורש את הגנת אימו מאחותו הקטנה והשובבה).
כל ההתנהגויות של בני האדם הן מכוונות מטרה. גם התנהגויות הילדים. לכן לא נמהר להסביר את מריבות האחים באופיו של הילד (הוא אלים, הוא חסר סבלנות, הוא תוקפני, הוא דומה לדוד שלו), אלא נגלה את המטרה שלשמה הילד או הילדה רבים. מה היתה מטרת הריב בין נעמה ושי? שי, בן הזקונים, רוצה את חסותה של אימו לכן הוא מתנהג בצורה אשר תיצור מצב בו הוא יקבל את מבוקשו. נעמה, אשר מרגישה נפגעת משום שאמה מגוננת תמיד על שי, מעוניינת (בלא יודעין, משום שהיא לא פועלת באופן מודע) בהתערבות האם כדי לחזק את הרגשת הפגיעה, כדי להוכיח לעצמה שאמא מעדיפה את שי, ולכן היא עושה מה שאמא שלה שונאת מכל, בידיעה ברורה שאמא תעמוד לצידו של שי ועליה היא תכעס.
שי התגרה באחותו במכוון. נעמה היא הנפגעת והיא יכולה היתה לגרום לאמה להיות אמפטית כלפיה לו רק היתה מתנהגת אחרת. אך היא לא יודעת להתנהג אחרת. שני האחים, במקרה זה, הם תוצר תגובותיה של אימם למריבות שלהם. הם שבויים בהתנהגויות שלהם כי הם תלויים בתגובה של אימם כדי להוכיח לעצמם את מקומם במשפחה.
ההורים נופלים בפח ותמיד מגנים על החלש יותר | צילום:
אלדד רפאלי
אל תנקטו עמדה
הורים מתקשים לעמוד מנגד כאשר הילדים רבים. לא רק בגלל הרעש והטרדה או הדאגה לילד הקטן והחלש יותר, אלא גם משום שהמצב הזה פוגע בהם ובתדמית שלהם כהורים טובים שחינכו את ילדיהם כהלכה. אם הם רבים סימן שלא הצלחנו לחנך אותם.
התערבות ההורים במריבות, כמעט בכל המקרים, מוסיפה שמן למדורה ומלבה את המריבה במקום להפסיק אותה, וההורה גם לא יוצא בסדר מפני שבדרך כלל הוא לא יודע מה קורה מתחת לפני השטח ומהם הגורמים הנסתרים למריבות. בעצם, ההורים נופלים בפח ומגנים באופן אוטומטי על הילד הקטן יותר, או החלש יותר, ומה שיוצא הוא שההתערבות מגבירה את הטענות, הבכיות, ההלשנות והתלות.
אז אל תתערבו: אל תנקטו עמדה, אל תנסו לדעת מי התחיל ולמה, וביטחו בילדים שעם הזמן ילמדו להסתדר ביניהם. כמובן שאלימות אינה מקובלת, ובמקרה זה מפרידים בין הילדים ללא כעס וללא עונש ומחכים עד שהרוחות תירגענה.
