בבתים רבים המשפט: "אני רוצה רק פיתה עם שוקולד!", או כל וריאציה אחרת שלו (שניצל/ צ'יפס/ קורנפלקס/ ממתקים) הוא עניין שבשגרה שיכול להוביל לעימותים ומתחים רבים סביב תזונת הילד. אנו לא מדברים על הפרעות אכילה, זהו נושא שנהוג לשייך אותו לילדים יותר גדולים, אלא על קשיים שונים סביב נושא האוכל המוכרים כמעט לכל הורה, אותם אני מכנה "סרבנות אוכל".
הסירוב לאכול קיים בכולנו כבני אדם ואבולוציונית מטרתו למנוע מגופנו חשיפה למזונות מסוכנים או רעילים. ילדים רבים בגיל הגן מסרבים למזון כזה או אחר, ואפשר לשייך זאת לקשיים מסוגים שונים. פענוח ציורי הילדים הוא מעין מצפן המאפשר לנו להבין מה מקור העניין ולהציע את הפתרון הכי מתאים.
את הציור שנבחן היום צייר ילד בן חמש שהוריו התלוננו על כך שאינו אוכל שום דבר בריא ורק מבקש כל הזמן 'תדלוק' במתוקים. נתמקד בארבעה אפיוני ציור שונים ומה יכולה להיות משמעותם כשהם באים יחד עם קשיים סביב אוכל.
קצב ציור איטי
כשילד עובד מאוד לאט, בשקט ובזהירות - כפי שעשה הילד במקרה הזה - הדבר מעיד על הטמפרמנט שלו. אם אני רואה ציור כזה במקביל לסרבנות אכילה, אני אבחן את עניין ההתנגדות כקשור להתנגדות לשינויים ולמעברים. לרוב מדובר בילד שקשה לו עם שינוי.
יש גם ילדים בעלי קצב ציור מהיר, אימפולסיבי, שלהם יותר קשה עם תפריט קבוע ומובנה והם מעוניינים ביותר גירויים והתנסויות חדשות. פעמים רבות כשההורה רואה את הילד מצייר, ורואה את הקצב האיטי, הפדנטיות, הזהירות והסדר, זו תמונה ששווה אלף מילים ומבהירה להורה את אופיו של הילד.
טיפ: ילדים שמתקשים בשינויים לרוב יסכימו לקבל מאכל חדש אם הם יחשפו אליו באופן מובנה וקבוע, שוב ושוב. חשיפה עקבית תביא שינוי.
ציור צפוף ופדנטי
כשהילד צובע בצורה צפופה ודחוסה, משקיע לחץ בצביעה ומצייר באופן נוקשה, אני נוטה לבדוק אם הקושי נובע מרווח משני שהוא מקבל ממאבקי כח. מאבקי כח סביב אוכל, משמעם: "אני אחליט מה נכנס לי לפה ואתם לא תגידו לי. אני דוחה את האוכל ואת המרות שלכם".
טיפ: אני מציעה להניח לנושא האוכל, כי הוא קריטי מאוד, ולהרפות קצת. סביר שאם יש מאבקי כח בזירה הזאת, הם קיימים גם בזירות נוספות. כל מקור תזונתי אפשר להשיג גם ממזון אחר, ואנחנו צריכים לסמוך על הילד שהוא מבין את גופו. אני מציעה לא להתעקש על מאכל מסויים אותו הילד דוחה, אבל להציג את עולם האוכל כמקור אינסופי של אפשרויות והצעות.
עיסוק בגבולות
הילד מקפיד מאוד לא לצאת מגבולות הבית בצביעה. יש פה צביעה פדנטית ונוקשה לעומת הגבול, וזה מראה, בהקשר לאוכל, "אתם לא תחליטו. זה הגוף שלי".
גם הצד השני של המטבע הזה מראה על בעייתיות: מחקר ידוע הראה שילדים שסובלים מהשמנה או מקונפליקטים סביב דימוי גוף מציירים את עצמם בדמות ללא קו מתאר ברור, בה הקווים יוצאים מגבולות הגוף, כפי שניתן לראות בציור הבא:
טיפ: ילדים שעסוקים בגבולות יעדיפו לרוב אוכל 'סגור': אוכל מופרד ומוגדר, כמו שניצל, או חתיכות ברורות של מזון, לעומת מזון צף ברוטב שנשפך. יש להשתדל להכין להם אוכל מובנה יותר. אם מכינים פסטה, לדוגמה, עדיף להגיש אותה לצד הרוטב, ושהילד יחליט אם הוא מעוניין לערבב בין השניים.
רקע ריק
פעמים רבות ילדים החווים קושי ומועקה סביב נושא האוכל ומסרבים להתנסות בסוגי אוכל שונים סובלים מפחד אמיתי. ילדים, בטבעם, אוהבים לנסות דברים, גם אם יחליטו בסופו של דבר שהם לא אוהבים את הטעם. כשיש פחד להתנסות, כנראה שמשהו באמת מעיק והם פוחדים להכניס לגופם משהו חדש ולא מוכר. כשהציור מסביב נשאר ריק ולבן זו דוגמה קלאסית לכך. הדף מייצג את סביבת החיים וריק לילד מסביב. הוא לא מרגיש כמו חלק מהסביבה. הוא לא יודע כיצד עובדים עם הסביבה. הוא לא נותן לחוץ להכנס פנימה. קשה לו עם העולם, הוא לא סומך ולא מרגיש שיש לו פרטנרים.
טיפ: במקרה כזה אני מציעה ליצור שיתוף פעולה עם הילד. להכין ביחד איתו תפריט שבועי. לשים בתפריט דברים שהוא אוהב לצד דברים חשובים תזונתית, ולתת לו תחושה שהוא עובד יחד עם הסביבה.
למה כדאי לערב את האבא בנושא האוכל?
אפשרות נוספת לסיבה לסרבנות אכילה היא קושי בוויסות תחושתי. מדובר בילדים המגלים תחושתיות יתר. המרקם המחוספס של האוכל גורם לגריית יתר, ואז יש סירוב למאכלים רבים. כאשר אני מגלה שהילד סובל מקושי בוויסות חושי, הפתרונות יהיו יותר קליניים, בכיוון של דיאטנית, עבודה הדרגתית עם הילד, ואכילה של מרקמים חלקים. חשוב לציין שלפעמים מקור הבעיה הוא שילוב של כמה דברים יחד. מה שבטוח זה שמדובר בילד שבאמת קשה לו, ו'לא רוצה לאכול' זה רק סימפטום.
מלבד זאת הנה כמה טיפים כלליים שיעזרו לכם להתמודד עם סרבני אוכל:
1. אם תהפכו את האוכל לאישיו – הוא יהיה אישו. אם תתנהלו איתו בקלילות, כך גם ילדיכם יתנהלו.
2. על פי מחקר שערכו לפני כשנה אוניברסיטת בן גוריון ובית החולים סורוקה, לאבות יש השפעה חיובית מאוד על שיתוף הפעולה של ילדים סרבני אוכל. כמובן שאין צורך להוציא את האם מהתמונה, אבל שיתוף פעולה של שני ההורים יכול לעזור פה. מסתבר שאבות לוקחים פחות ברצינות ובחומרה את הנושא, ומקלים על האמהות, שנמצאות במירוץ, ולפעמים כבר די מותשות מהנושא.
3. המרכיבים הסוכריים נוטים להשתלט על צריכת המזון. ככל שצורכים יותר ממתקים כך רוצים יותר. חשוב להמעיט ולהציב זמן, מקום וכמות קבועים לממתקים. למשל שני ממתקים ביום, בשעות אחר הצהריים.
4. אל תציעו ממתק כפרס. קינוח זה בסדר גמור, כל עוד זה לא יוצר קונוטציה שלילית כלפי המזון שבא לפניו כאל עול שיש לעבור בדרך למתוק.
5. אל תציעו ממתק כתרופה למכה. ממתק הוא לא תחליף רגשי. הורים שמרגיעים ילד שכואב לו עם ארטיק צריכים להציע לו במקום זה מענה רגשי כמו חיבוק.
* מיכל וימר היא תרפיסטית בהבעה ויצירה, מומחית לפענוח ציורים וכתבי יד של ילדים, בני נוער ומבוגרים, ומחברת הספר "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים".
* המדור אינו מתיימר לתת את כל הכלים לפענוח ציורי ילדים, אלא קורס קטן המעניק מספר טעימות מהתחום בלבד. בפענוח מקצועי מוצלבים בין 50 ל-80 אלמנטים בכל ציור, ופה ארבעה בלבד. בנוסף, אין להסתמך על ציור בודד על מנת לקבוע את מצבו של הילד, ובפענוח נבדקים בין 30 ל-50 ציורים שונים מתקופה של חצי שנה, עליהם נערכת סטטיסטיקה.
סייעה בהכנת הכתבה: נטעלי גבירץ