מאז פרוץ המלחמה מאות אלפי אנשים מפונים מבתיהם. חלקם מצאו עצמם מתגוררים במלונות, ביחד עם הקהילה, ומקבלים בכל יום עשרות מתנדבים וגורמים שונים המגיעים עם כוונות טובות. אך לצד הכוונות הטובות, יש תופעה מדאיגה של ירידה דרמטית במוגנות הילדים ועלייה עקבית במספר הנפגעות והנפגעים מינית בתוך קהילות המפונים.

לתופעה זו יש מספר גורמים. ראשית, החיים במלונות לא מותאמים בשום צורה ואופן לחיים משפחתיים ארוכי טווח. החדרים צפופים, קשה לשמור על פרטיות, גבולות הבית מיטשטשים. ילדים מסתובבים לבדם בגיל צעיר יותר ממה שהיה מתאפשר במסגרת הביתית והקהילתית הרגילה. מעבר לכך, המצב הבלתי אפשרי עבור המבוגרים גורם להורים רבים להרפות מהרגלים מסוימים שהיו קיימים בבתים. הם מאפשרים יותר חופש תנועה לילדיהם ובגילים צעירים יותר. לעתים, בני נוער צעירים מתגוררים בפועל יחד - מספר חברים בחדר אחד, במקום להתגורר עם ההורים או האחים הקטנים. מצב זה עשוי לעורר סיטואציות של מיניות מוחצנת, גלישה לא מוגנת ברשת ואף פגיעות מיניות בין בני הנוער לבין עצמם.

הסיטואציה הזו, הכוללת אפשרות להיכנס למלונות באופן חופשי, הפכה אותם לגן עדן לפדופילים. ואכן, הגיעו אלינו לא מקרה אחד ולא שניים של פגיעות שבוצעו על ידי מבוגרים שניצלו את ההזדמנות ופעלו בחסות המהומה הכללית.

סטטיסטיקות מוכרות מתחום הפגיעות המיניות מלמדות אותנו שבעולם "רגיל" אחת משלוש נשים נפגעות מינית, וכך גם אחד משבעה גברים. עד גיל 12 שיעור הבנים הנפגעים זהה לשיעור הבנות הנפגעות. כ-85% מהפגיעות נעשות על ידי אדם מוכר לנפגע. חלק גדול הפגיעות מתרחשות בגיל צעיר, כי ילדים הם אוכלוסייה פגיעה יותר מאשר מבוגרים. כיום, ארגוני הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מדווחים על עלייה עקבית במספר הפונים, ואנו מאמינים שמדובר רק בקצה קצהו של הקרחון. את מלוא היקף התופעה נראה בעוד כמה חודשים, ואת הטיפול בהם נלווה למשך שנים.

משום כך, אני קוראת מכאן לממשלה לא לעצום עיניים ולא להתעלם מהסכנה האורבת לפתחנו. יש מה לעשות וכל השקעה שנשקיע היום תחסוך סכומים גבוהים עשרות מונים בעתיד. אז מה אפשר לעשות? בטווח המיידי נדרש פיקוח על כל מי שנכנס למלונות. משרד הרווחה התחיל כבר ביוזמה חשובה זו, אבל מעבר לכך שהיא הגיעה מאוחר מדי, האכיפה לא מספיקה. לכן, אנו קוראים מכאן לפעול ללא דיחוי וללא פשרות.

 בנוסף, אין מנוס מלהכניס את הידיים לכיס ולהגדיל משמעותית תקציבים ייעודיים לנושא; הם נדרשים כדי להגדיל באופן מיידי את כמות אנשי המקצוע שיכולים לעזור במניעת התופעה ובטיפול בנפגעיה: אנשי טיפול,  כמו גם אנשי מקצוע העוסקים בהסברה להורים, כדי לעורר מודעות לסכנה, ולספק כלים להתמודדות. זירה חשובה נוספת היא סדנאות לילדים. מניסיוננו, סדנאות מקצועיות יכולות למנוע מקרים ולסייע לילדים לזהות את הסכנה מבעוד מועד ולהתרחק ממנה.

 

_OBJ

זירה שלישית של פעולה היא הכשרה של צוותי מוגנות מינית קהילתיים. מדובר במתנדבים מתוך הקהילה העוברים הכשרה אינטנסיבית ואמונים על סיוע ראשוני ועל הפנייה לגורמים מקצועיים במקרים של פגיעה מינית.

בטווח הרחוק יותר, עד לחזרת קהילות המפונים לביתם בבטחה, אנו קוראים לממשלה למצוא פתרונות ביניים של מגורים קהילתיים שלא בבתי מלון. בתי מלון אינם מתאימים למגורים ארוכי טווח, ויש בהם סכנות ממשיות למוגנות הילדים. יש לבחון אפשרויות מגורים אחרות כגון כפרי נופש, אתרי קרוואנים או כל פתרון אחר שיאפשר למפונים להתגורר בבית משלהם.

מה יכולים ההורים לעשות עד שהממשלה תתעורר? אנו ממליצים להורים לפעול באופנים הבאים כדי להגן ללא דיחוי על ילדיהם:

  • ידע וכלים: חשוב לפתח שיח עם ילדים על מוגנות מינית. מה מותר ומה אסור, בכל מה שקשור לגוף שלהם. מה לעשות במקרה שהם מרגישים לא מוגנים, ולמי עליהם לפנות. זהו שיח חינוכי חשוב בכל זמן, ועל אחת כמה וכמה בתקופה מעורערת כמו התקופה שבה אנו חיים.
  • חיזוק שגרת המשפחה: למרות הקושי, יש לנסות לשאוף לכמה שיותר זמן משפחתי ושגרה משפחתית גם בתוך המציאות הכאוטית של המלונות. זה יכול להיות ארוחה או אפילו מפגש קצר כשהילדים חוזרים מבית הספר, או לקראת הערב. בנוסף, אצל ילדים מבוגרים יותר, יש להפגין נוכחות הורית רציפה. גם אם הילדים מבטאים מחאה, הם זקוקים לכם ובתוך תוכם הם אפילו מודים לכם על כך שאתם מגנים עליהם.
  • כללים וגבולות: יש לקבוע כללים וגבולות ברורים לילדים. כללים אלו באים להגן את הילדים מפני סכנות. בין הכללים שכדאי לקבוע - שעות חזרה, אזורים מותרים וכאלה שאסורים ברחבי המלון, התייחסות מיוחדת למעלית - שם על פי המידע המצוי בידינו מתרחשים מפגשים בעלי סיכון. גם הרגלי הגלישה ברשת דורשים כללים ברורים. מובן כי עבור כל שכבת גיל יש להתאים את הכללים המתאימים לה.

אנו נמצאים בזמנים קיצוניים מבחינת ההתמודדות עם תופעת הפגיעה המינית בילדים. זמנים קיצוניים דורשים פתרונות מהירים וחזקים. אני שבה וקוראת לממשלה - תתעוררו, לפני שיהיה מאוחר מדי.

הכותבת היא מנהלת תחום כרם, לטיפול בפגיעות מיניות בעמותת יעדים לצפון, המפעילה ומפתחת מענים בתחומי הרווחה והחינוך בצפון, מרשת קרן רש"י.