אויב של האויב הוא ידיד
במחקרן של קיילי המלין וקארן ווין מאוניברסיטת בריטיש קולומביה, שפורסם בכתב העת המקצועי למדעי הפסיכולוגיה, יצרו החוקרות שתי קבוצות של פעוטות, בני 9-14 חודשים. הן נעזרו בבובות יד של תיאטרון בובות. תחילה בדקו החוקרות איזה מזון כל תינוק מעדיף: קרקרים לתינוקות או שעועית ירוקה. לאחר מכן, כשעשו הצגה עם הבובות גילו לתדהמתן שהתינוקות אהבו במיוחד את הבובה שפגעה בבובה שאחזה את המזון המנוגד לטעמם. "כמו מבוגרים, התינוקות משלבים בשיפוט שלהם אינפורמציה לא רק לגבי איך שדמויות סביבם מתנהגות - בנחמדות או לא, אלא גם כלפי מי הן מפעילות את ההתנהגות הזאת. כך הם יוצרים את ההבחנה החברתית שלהם. אויב של האויב הוא למעשה ידיד", מסבירה המלין.
החוקרים ביצעו את אותו הניסוי גם בבגדים וצעצועים, והמחקר הראה שככל שהתינוקות היו יותר גדולים, כך הם הפכו ליותר שיפוטיים כלפי אלה ששונים מהם, ושמחו יותר שהבובה שאוהבת את המזון, הצעצוע או הבגד השנוא עליהם חוטפת מהבובה שאיתה הם מזדהים. "נדהמנו מהתגלית הזו", מוסיפה המלין. "מדהים עד כמה התוצאות היו חד משמעיות, מיידיות וחזקות. גילינו שדעות קדומות קיימות עוד לפני שהחברה מספיקה להשפיע. זו לא תוצאה של נסיון חיים או עולם חברתי, אלא בסיס טבעי מהאבולוציה החברתית של האדם. מצאנו גם שהתינוקות הראו רגשות שליליים כאשר הבובה שהזדהו עמה הגישה סיוע לבובה השונה מהם".
"בעיניי מאוד לא נכון לקרוא לתינוקות מרושעים", אומרת דינה פרל, יועצת התפתחותית. "מעבר לכותרת הפרובוקטיבית, אני כן חושבת שיש פה נושא מעניין למחקר, לגבי הדרך בה תינוקות רואים את העולם, אך התוצאות שיפוטיות למדי. כולנו יודעים שבשביל להצחיק תינוק בקלות, הורים רבים יעשו כאילו הם מקבלים מכה, נופלים או חשים כאב. אני לא חושבת שהתינוקות נהנים מהסלפסטיק הזה מתוך רוע, אלא מתוך הבנה שהסיטואציה אינה אמיתית. אם הם היו רואים את ההורה שלהם נפגע, לא סביר שהיתה מתקבלת מכך הנאה מסוג כלשהו. ההצגה שעשו לתינוקות היא קצת כמו כל סרט מצוייר קלאסי בסגנון טום וג'רי, סילבסטר וטוויטי וכדומה, בה יש דמות אחת מעוררת הזדהות, ושנייה ששמחים לאידה. זו למידה של העולם שלנו, שהוא מורכב מאוד מבחינה חברתית, אך לדעתי הניסוי הזה רק מראה כי התינוקות הבחינו שלא מדובר בחיים האמיתיים אלא בסביבה בטוחה ומבדחת".