ג'יין סירקין, צלמת המתמחה בצילומי הריון וניו בורן, הסתובבה בתחילת המלחמה עם תקווה להתעורר יום בהיר אחד ולגלות שכל זה היה רק חלום בלהות. אלא שהמלחמה, כידוע, עדיין קיימת ומתנהלת – והלב, לדברי ג'יין, לא הצליח להכיל את הכאב. במקביל, סטודיו הצילום שלה נסגר מכורח הנסיבות, וג'יין חיפשה דרך מיוחדת שתאפשר לה להמשיך ליצור, להתבטא וגם לסייע בסוגיית המלחמה. כך, היא החליטה לבסוף להקים את פרויקט הצילום שנקרא "האור בצל המלחמה", אשר מתעד בהתנדבות תינוקות שנולדו בעת הנוכחית.
ג'יין מספרת, "היומן המלא של הסטודיו התרוקן בבת אחת, ונאלצתי לסגור אותו, אבל עדיין חיפשתי נחמה. בשבוע הראשון למלחמה התנדבתי ותרמתי בכל דרך שיכולתי. כשלא נשאר לי במה לתרום עוד, ולא הייתה לי תעסוקה (כי גם העסק שלי קרס בעצם), הרגשתי חסרת אונים מול כל המצב הזה – ורציתי בכל זאת לעזור. היה לי חשוב לעשות משהו טוב, והייתי זקוקה למשהו טהור ותמים שימלא לי את הנשמה".
"ואז חשבתי על הפרויקט הזה", ג'יין מסבירה, "והתחלתי לצלם בהתנדבות תינוקות שנולדו בתקופת המלחמה. מהעוטף, מהגבול הצפוני ומשאר הארץ. הרי בדרך כלל חוויית הלידה היא גם ככה מלווה בחששות. אך הנשים הלביאות שילדו בתקופה המלחמה, התמודדו עם נסיבות הזויות".
ג''ין מספרת על המקרים שבהם נתקלה: "סתיו קמה מחדר הלידה באמצע ציר, ויצאה למדרגות בזמן אזעקה, כשהיא בפתיחה 10. אולגה התחננה להישאר בבית חולים ברזילי בזמן שהוא מופגז – כי זה הרגיש לה בטוח יותר מלחזור הבייתה. גל הייתה אמורה ללדת בביתה בבית הלל, ולא היה לה מושג אם בעלה או המיילדת יוכלו להגיע בזמן ללידה. והיו גם יולדות שאיבדו את יקיריהן".
במסגרת הפרויקט המרגש ג'יין ביקרה את היולדות, הקשיבה לסיפורים שלהן, חיבקה את התינוקות (וגם את האימהות) – וצילמה. "דווקא כשבחוץ שורר הכאוס, היה לי חשוב להעניק כמה רגעים נאיביים שבהם ההורים יוכלו פשוט להנות מהתינוק/ת שלהם, ולהתנתק מהאווירה העכורה של המלחמה. רציתי לייצר עבורם זיכרונות מתוקים, מלאים בשלווה וברכות של הימים הראשונים לחיי הבייבי שלהם. עם זאת, להרחבת ההקשר, לצד התמונות ה'נקיות' שילבתי תמצית של סיפורי הלידה בצל המלחמה. התינוקות הללו הכניסו אור עצום למשפחתם בתוך החושך, ולא רק למשפחתם – הם העתיד שלנו, של כל עם ישראל. זו התקווה של דור העתיד, כוח החיים המתפרץ והתקומה".