כולם עושים טעויות, אף אחד לא מושלם, כולנו בני אדם. זה לפחות מה שאנחנו אומרים לעצמנו בכל פעם שאנחנו שוגים במשהו. אבל עדיין, יש אנשים שעדיף שלא יגיעו למצב הזה – רופאים לדוגמא. מהנדסים. מצביאים. על הטעות שלהם, יכולים לשלם רבים ולאורך זמן רב, ובמקרה הפחות גרוע סתם תיגרם מבוכה שתיזכר לדיראון עולם.
אז כדי שכולנו נרגיש טוב יותר עם הטעויות הקטנות והמביכות ביום-יום שלנו, הבאנו לכם את הטעויות ששינו את פני ההיסטוריה, לטוב או לרע. בעיקר לרע.
הטיטניק לא תטבע לעולם
הטיטניק, ספינת פאר ענקית (כמעט פי ארבע ממטוס נוסעים מסוג איירבוס), נבנתה בתחילת המאה הקודמת בממלכה המאוחדת, לטובת מסעות טרנסאטלנטיים לאמריקה הצפונית. המהנדסים שבנו את הספינה הצהירו כי היא חסינה מטביעה. הודות לתכנון מדורי הספינה שהיו מופרדים זה מזה היטב, יריעות פלדה חזקות וגמישות שציפו אותה מסביב ושלל טכנולוגיות שנחשבו למתקדמות ביותר באותה התקופה, רבים נתנו אמון בכך שהספינה לא תטבע לעולם. טעות.
הביטחון של בוני הספינה בעמידות שלה בפני התנאים הקשים של האוקיינוס האטלנטי, הביאו אותם להחלטה של הקצאת מספר סירות הצלה הקטן בהרבה מזה שהחוק של אותם הימים דרש. אלו הספיקו למעשה רק למחצית מהנוסעים ואנשי הצוות.
את סוף הסיפור ואת מחיר הטעות, כולנו מכירים. הספינה טבעה בהפלגת הבכורה שלה בשנת 1912 באסון שנספו בו למעלה מאלף איש. אנחנו מניחים שהמילה "אופס", פחות מתאימה במקרה הזה.
הקלטות האבודות מהנחיתה על הירח
ילדי שנות ה-90 מכירים את השטאנץ של הווידיאו המקליט היטב. יש קלטות וידיאו ואפשר להקליט עליהן מה שרוצים לטובת צפייה במועד מאוחר יותר. אחד החסרונות של החפיץ החביב הזה, הוא שאין חרטות. ברגע שמקליטים, מה שהיה קודם נמחק והלך לעולמי עד. מי מאיתנו לא התבאס מזה שהקליטו לו את האירווזיון דווקא על הקלטת של חברים?
הסיפור הטרגי הזה של קלטות הוידיאו התרחש, כך מסתבר, גם במשרדי ה-NASA.
ביולי 1969 נחתה על הירח ספינת החלל אפולו 11. כשניל ארמסטרונג ירד ממנה, הוא היה למעשה האדם הראשון שזכה לצעוד על הירח. האירוע תועד במצלמת וידיאו, הוא מיהר כמובן לתקוע בקרקע השמימית את דגל ארצות הברית ולהגיד את המשפט המרגש – צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות. האירוע שודר בכל תחנות הטלוויזיה בעולם וריגש לבבות במאות אלפי בתים. הסרטון, הפך לאחד הסרטונים הכי מפורסמים בעולם. עם זאת, בשנת 2006, ב-NASA עלו על כך שהקלטות המקוריות שתיעדו את הצעדים הראשונים של ניל ארמסטרונג ושותפו באז אלדרין אבדו. המהנדס שליווה את העברת החומרים האותנטיים מהירח אל הקרקע, השקיע מרגע הגילוי הזה זמן רב כדי לאתר את הקלטות. בשלב מסוים הוא מצא אותם, אך לצערו גילה כי הן היו בין 200 אלף קלטות שהועברו לשימוש חוזר ושהוקלטו תכנים אחרים על גביהם.
המזל הוא שהסרטון הוקלט על גבי קלטות גיבוי וכי נשמר גם בארכיונים של תחנות הטלוויזיה.
היום, רק צריך להיזהר לא לעשות Shift-Delete על הקובץ הלא נכון.
קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית התאחדו?
אחת היריבויות הכאובות ביותר בשנים האחרונות היא היריבות בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית. היריבות הנוראה הזו הביאה להפרדה של בני משפחה משני צדי המתרס ולהתגברות של משטר צפון קוריאני קיצוני שמביא לדיכוי אנושי אכזרי ביותר.
באולימפיאדת לונדון בשנת 2012, התרחש אירוע מבדר למדי על רקע היריבות והמתח בין שתי המדינות. בתחילת משחק פוטבול נשים בין קולומביה לקוריאה הצפונית הוקרנו על גבי מסך ענק תמונותיהן של השחקניות לצד שמן ודגל המדינה שאותה הן מייצגות. מסיבה שאינה ברורה, במקום דגל קוריאה הצפונית, הוקרן לצד תמונות נציגותיה הדגל של היריבה המרה מהדרום. זה היה אחד הרגעים המביכים ביותר באולימפיאדה הזו, אבל לא הסתיים בזה. הצפון קוריאנים לא התייחסו לתקרית הזאת בספורטיביות – תחילת המשחק נדחתה בשעה מכיוון שהצפון קוריאנים סירבו לקחת חלק במשחק בעקבות הטעות המביכה. רק לאחר דין ודברים בין ראשי המשלחת הצפון קוריאנית לראשי הוועד האולימפי בלונדון, הצדדים התרצו והמשחק התחיל.
תוצאות המשחק אגב, היו 2-0 לצפון קוריאה.
התרופה הלא נכונה שהרגה 15 ילדים סורים
בספטמבר האחרון, משלחת של רופאים לצפון סוריה הגיעה כדי להעניק לילדי אחד הכפרים חיסון נגד מחלת החצבת – מחלה זיהומית שיכולה להיות קטלנית בעיקר לאוכלוסיית ילדים. המשלחת העניקה את החיסון ל-75 ילדים, כאשר הכוונה הייתה טובה וטהורה.
בפועל, הרבה מהילדים התחילו לפתח תופעות לוואי – שלשולים חריפים, סימני הלם וכשלים נשימתיים. בסופו של דבר, 15 מהם מתו.
בדיקה שנערכה בעקבות הטרגדיה העלתה שהנוזל שניתן בזריקה היה בכלל חומר להרפיית שרירים. מדובר בחומר שעושים בו שימוש בעיקר בחדרי ניתוח כאשר יש צורך להקטין את מתח השרירים של המנותח כדי שניתן יהיה לבצע את ההליך. מקור הטעות היה ככל הנראה בסימון של המבחנות שמהן נלקח נוזל החיסון. טעות של מדבקה לא נכונה שהסתיימה רע מאוד.
מגדל פיזה
למרות שהיום האיטלקים ככל הנראה מברכים את המהנדסים מפיזה, שבזכותם הם קיבלו את אחד מאתרי התיירות המפורסמים בעולם, ההיסטוריה מאחורי המגדל די משעשעת.
בנייתו של המבנה הכי מפורסם באיטליה התחילה בשנת 1173 על ידי מהנדס מקומי. העילה לבניית המגדל הייתה שגשוג כלכלי וניצחונות צבאיים של פיזה, שנחשבה למעצמה ימית. אחרי שבנה המהנדס שלוש קומות במשך שש שנים, הבחין כי הבניין נוטה על צדו והבנייה נפסקה. בעקבות נטיית הבניין, הבינו כי הקרקע אינה מתאימה לבניית בניינים וכי עצם היותה רכה כל כך, גורמת לנטיית המבנה הצידה. לאחר מאה שנה, הקרקע סביב הבניין עברה ייצוב ובנייתו נמשכה על ידי מהנדס אחר, שהוסיף לו עוד ארבע קומות, אך אז בנייתו נפסקה בשל מפלת פיזה במלחמה מול ג'נובה. לאחר מאה שנה נוספות, בשנת 1372, בניית הבניין הושלמה ובחנוכה שלו, הוצבו שמונה פעמונים שמפיקים צלילים שונים.
למרות ההפסקות הרבות בבנייה, המגדל המשיך לנטות על צדו. רק בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, האיטלקים ערכו בו עבודות שיקום והקטינו את נטייתו במעלה אחת.
אין ספק שמדובר בטעות מביכה ברמה ההנדסית, אבל היא מביאה לאיטליה לא מעט תיירות מידי שנה. אונסק"ו הכריזה על הבניין כאתר מורשת עולמי, והאנושות למעשה מתעקשת להנציח אותה עם שלל תמונות סלפי שצולמו במקום הנכון ובזווית הנכונה.
התקיפה בפרל הארבור
תקיפה אווירית היא לא עניין של מה בכך. יש צורך בתכנון מקדים, בהכנה של המטוסים, בהכנה של הטייסים, בבחינת המטרות, באיסוף מודיעין בזמן אמת ועד הרגע האחרון ובבלבול של האויב. בנוסף לכך, זה עולה לא מעט כסף וכרוך בסכנת חיים ממשית של הטייסים שמבצעים את התקיפה.
למרות כל זה, היפנים בזבזו את התקיפה בפרל הארבור במלחמת העולם השנייה.
בקרב פרל הרבור הותקף בסיס חיל הים האמריקאי בהוואי על ידי הצי הקיסרי היפני, שפגע ב-12 ספינות מלחמה ו-188 מטוסים והרג 2,402 חיילים ואזרחים. מבחינת האמריקאים, האירוע הוגדר כאסון לאומי וכאחד מהכישלונות המפוארים ביותר של המודיעין האמריקאי עד לאסון התאומים. למרות כל זה, זה היה יכול להיגמר הרבה יותר רע, אם היפנים היו עושים את עבודת ההכנה טוב יותר.
בפועל, הנשקים האסטרטגיים האמיתיים של הבסיס בפרל הארבור – 7 נושאות מטוסים – לא היו בכלל בנמל ולכן לא נפגעו בתקיפה. בסופו של דבר יפן, כזכור, הפסידה.
אסון הינדנבורג
אחת ההצלחות המדעיות הגדולות ביותר של שנות השלושים של המאה הקודמת הייתה ספינת האוויר הינדנבורג הגרמנית. מדובר היה בספינת אוויר ענקית באורך 245 מטר (פי עשר מספינת אוויר ממוצעת) שהגוף שלה היה עשוי מאלומיניום ושהייתה מיועדת לשאת 61 אנשי צוות ובן 50 ל-70 נוסעים. מעוף הספינה התאפשר אודות ל-200 קוב גז מימן שמילא אותה בכמה תאים שונים. במקור, התכנון היה למלא אותה בגז הליום – גז אציל שלא נוטה לתגובות כימיות, ולכן נחשב לבטוח יותר. אך האמריקאים סירבו למכור למדינות זרות את גז ההליום ולכן, הגרמנים הסתפקו בגז המימן, שנחשב לדליק מאוד.
בשנת 1936, אחרי שנה של עבודות בנייה יצאה הינדנבורג לטיסת הבכורה שלה לארצות הברית ולמשך שנה הספיקה לטוס מעל לאוקיינוס האטלנטי עשר פעמים ולהטיס למעלה מאלפיים נוסעים.
הטיסה האחרונה של ההינדנבורג הסתיימה בשריפת ענק בניו ג'רזי בשנת 1937. השריפה נגרמה ככל הנראה כתוצאה מניצוץ של חשמל סטטי שהצית את גז המימן והביא למותם של 13 נוסעים, 12 אנשי צוות ואיש קרקע אחד.
אסון צ'רנוביל
אחת הטכנולוגיות הכי שנויות במחלוקת בעולם היא טכנולוגיית הביקוע הגרעיני. באמצעות הטכנולוגיה הזו, שבמהלכה מבוקע גרעין האטום, האנושות הצליחה להפיק רמות גדולות מאוד של חום ואנרגיה שמשמשות להפקת חשמל וגם לצרכי מלחמה. אך במקרה הזה, כך ככל שגדל הפוטנציאל לתועלת, כך גדל פוטנציאל הנזק.
הפעם הראשונה שבה הבינו שלא הכול מושלם בטכנולוגיה הזו הייתה בשנת 1986, כאשר ליבת הכור האטומי שבצ'רנוביל שבאוקראינה התחממה מאוד עד שהיא הותכה. התוצאה הייתה האסון הגרעיני והאקולוגי הגדול ביותר בהיסטוריה. ההשפעה של האסון הזה ניכרת באזור כולו כבר שנים – ריבוי מקרי סרטן באזור ובעיות בריאותיות נוספות.
האירוע שרבים משלמים עליו עד היום, התרחש כתוצאה מטעות אנוש: צוות הכור ערך ניסוי כדי לבדוק איך הכור יתפקד בעת הפסקת חשמל, כשהוא מתבסס על סוללה רזרבית. טעות בתפקוד של הצוות בניסוי הביאה לעליית טמפרטורות, התכת מעטפת ההגנה ולדליפה רדיואקטיבית לסביבה. טעות.