סקרמנטו, 1988. שוטרים מוזעקים לבית הדיור המוגן של דורותי פואנטה בעקבות דיווח על היעלמות מסתורית של אחד הדיירים. כשהם מגיעים לשם, בעלת הבית בת ה-59 עונה לדלת. אחרי שיחה קצרצרה, השניים מסבירים לה שהם הגיעו בעקבות תלונה של העובדת הסוציאלית לפיה אדם ושמו אלברו מונטיה נעלם. מונטיה הוא כמובן אחד הדיירים של פואנטה והיא יודעת את זה היטב – בדיוק כמו שהיא יודעת מה עלה בגורלו. "הוא יצא לחופשה", דורותי הסבירה. "הוא ארז כמה מהדברים שלו ופשוט יצא לחופשה".
שני השוטרים, מבולבלים, מבקשים להעיף מבט במקום לפני שדייר נוסף פונה אליהם ומאשר את דבריה של בעלת הבית. בהיעדר סיבה לחשוב שהיא משקרת להם, השניים פונים ללכת בחזרה לניידת שלהם. לפתע, אותו דייר מגיש להם פתק בסתר. "אל תעזבו", כתוב, "היא מכריחה אותי לשקר עבורה".
השוטרים חוזרים לדורותי ומבקשים לערוך חיפוש קצרצר בבית. היא מסכימה. הוא סורקים את המקום, אבל לא מוצאים דבר. עד מהרה, הם מפנים את תשומת ליבם אל החצר האחורית. "זה בסדר אם נחפור פה מעט?", שואל אחד השוטרים. דורותי מהנהנת בחיוב ואפילו מציעה להם את חפירה נוסף, אבל לא לפני שהיא מבקשת לצאת רגע לקנות כוס קפה מעבר לפינה. השניים מסכימים וממשיכים במלאכתם. כשעה מאוחר יותר, הם ימצאו את גופתו של הקשיש ליאונו קרפנטר ושרידים של 6 גופות נוספות – אבל בשלב הזה, דורותי ברחה משם כבר מזמן.
"היא חייבת להיות תחת מעקב צמוד"
דורותי נולדה בינואר, 1929. גדלה בעיר רדלנדס, קליפורניה, היא הייתה האחות ה-6 מבין שבעה ילדים במשפחה רצופת טרגדיות. בגיל 8, אביה מת משחפת ושנה מאוחר יותר, אמה האלכוהוליסטית נהרגה בתאונת דרכים. מאז, היא ואחיה עברו מבתי יתומים, לבתי אומנה ולמשפחות מאמצות. בגיל 16, היא מצאה את עצמה בעיר אולימפיה, וושינגטון, שם היא הכירה את בעלה הראשון – פרד מק'פאול.
השניים התחתנו ב-1945 והביאו לעולם כמה ילדים. למרות זאת, כל התינוקות נלקחו מהם בגלל גילם הצעיר. חלקם הועברו לבני משפחה אחרים, בזמן שאחד אפילו הועבר היישר למשפחה מאמצת. מערכת היחסים שלהם החזיקה מעמד 3 שנים, עד שמק'פאול הגיש לבסוף בקשה להתגרש. דורותי בינתיים המשיכה לשוטט ברחבי המדינה.
משלהי שנות ה-40 ועד אמצע שנות ה-60, דורותי נדדה בכל קליפורניה – מסן ברנדינו ועד סן פרנסיסקו. בזמן הזה, היא התחתנה עם שלושה גברים, התגרשה מכולם, עסקה בזנות ואפילו התמכרה להימורים ואלכוהול. בשלב מסוים, היא גם אושפזה בכפייה במחלקה פסיכיאטרית אחרי שניסתה לשדל שוטר לשכב איתה. למרות כל זה, הרשויות העירוניות בסקרמנטו התירו לה לפתוח בית דיור מוגן לאוכלוסיות מוחלשות בתחילת שנות ה-70.
מצמרר לחשוב על זה בימינו, אבל באותה תקופה שירותי הרווחה בסקרמנטו חיבבו מאוד את דורותי – הסיבה? הנטייה שלה לקבל את כל המקרים הסוציאליים הקשים ביותר. בין אם היו אלה אלכוהוליסטים, נרקומנים, חולי נפש או קשישים עריריים. כיום, כולם כבר יודעים שהיא נהגה להכניס לביתה את השוליים של החברה בשל העובדה שלאף אחד לא היה אכפת מהם והיה פשוט יותר לנצל אותם.
בשנות ה-80, דורותי חזרה להסתבך עם רשויות החוק אחרי שהתברר שנהגה לשלשל לכיסה את תשלומי הביטוח הלאומי של דייריה. במקרים אחרים, היא הייתה מסממת אותם וגונבת להם חפצים יקרי ערך. דורותי נשלחה לבסוף למאסר אחרי שנתפסה והורשעה בגניבה. לאורך תקופתה מאחורי הסורגים, היא אובחנה כסכיזופרנית שלא מסוגלת לחוש חרטה על מעשיה ונקבע שהיא "חייבת להיות תחת מעקב צמוד". אף על פי כן, היא שוחררה ממאסר תוך זמן קצר וחזרה לנהל בית דיור מוגן נוסף.
השנה הייתה 1982 כשהדיירת הראשונה של דורותי מצאה את מותה בנסיבות מחשידות. רות' מונרו בת ה-61 נמצאה מתה במיטתה אחרי שלקתה במנת יתר של קודאין (תרופת נוגדת שיעול) ופרצטמול (משכך כאבים). המוות שלה הוגדר כהתאבדות בעקבות עדותה של דורותי, לפיה רות' התמודדה עם דיכאון עמוק אחרי מותו של בעלה. 3 שנים מאוחר יותר, היא הייתה במרכזה של פרשת מוות נוספת.
בנובמבר 1985, דורותי שכרה קבלן שיפוצים להתקין בביתה אריחי עץ חדשים. בשלב מסוים, היא ביקשה ממנו לבנות לה תיבת עץ ארוכה ועמוקה שנועדה לאכסן חלק מהספרים הישנים שלה. יום אחד, אותו קבלן הגיעה לביתה וזו ביקשה ממנו עזרה להעביר את התיבה ליחידת אכסון בפאתי סקרמנטו. בזמן נסיעתם, דורותי שינתה את דעתה וביקשה ממנו לעצור בסמוך לנהר מקומי, שם השניים פשוט זרקו את התיבה למים. כחודש מאוחר יותר, דייג מצא את התיבה ואת שרידי גופתו הרקובה של הקשיש שהיה בפנים. רק שלוש שנים מאוחר יותר, בסמוך להתפוצצות פרשת היעלמותו של אלברו מונטיה, הגופה זוהתה והקורבן התברר להיות אחד הדיירים של דורותי.
"פעם הייתי אדם טוב מאוד"
דורותי הייתה במנוסה במשך 5 ימים אחרי הופעתם של השוטרים בביתה. היא נתפסה בסופו של דבר אחרי שתושב לוס אנג'לס זיהה אותה בבר בתור המבוקשת מהטלוויזיה. חשודה ברצח של 9 בני אדם, היא הוחזרה לסקרמנטו ושם נשפטה על מעשיה. בדרך לאחד הדיונים שלה, היא נשמעה מכחישה את ההאשמות המיוחסות לה בפני כתבים וציינה: "פעם הייתי אדם טוב מאוד". בזמן שצוות ההגנה הציג אותה בתור סבתא תמימה וחברת קהילה מכובדת, הפרקליטות תיארו אותה בתור גנבת חסר מעצורים ורוצחת בדם קר.
הפרקליט ג'ון אומרה תיאר בפני חבר המושבעים כיצד דורותי הייתה מסממת את הדיירים שלה, חונקת אותם ולפעמים, אפילו משלמת לאסירים לשעבר לקבור את קורבנותיה בחצר האחורית של ביתה. מומחים לרפואה משפטית אמנם לא הצליחו לקבוע את סיבת המוות של הגופות שנמצאו בביתה, אבל הדגישו שבכולם נמצאו שרידים של דלמיין (תרופה נגד אינסומניה). בשנת 1993, היא הורשעה ברצח של שלושה בני אדם ונידונה לרצות מאסר עולם על כל אחד מהם. למרות זאת, היא כפרה באשמה עד יומה האחרון וגרסה כי טיפלה מצוין בדיירים שלה.
"הפעמים היחידות שהדיירים שלי היו בריאים היו כשהם ישנו תחת קורת גג שלי", ציינה בריאיון מאחורי הסורגים. "בזכותי הם החליפו בגדים בכל יום, התרחצו ואכלו שלוש ארוחות חמות. חלקם הגיעו אליי חולים, אחרים הגיעו על סף מוות. ב-27 במרץ, 2011, דורותי פואנטה מתה מאחורי הסורגים מסיבות טבעיות. בשנה שעברה, הפרשה עלתה לכותרות בשנית אחרי שתיאטרון מקומי בסקרמנטו העלה הפקה על הרציחות הסדרתיות שלה בבית הדיור המוגן.