מאז שהחלו פסיכולוגים לערוך מחקרים על בני אדם והתנהגותם, התגלו כמה ממצאים מוזרים, מפתיעים וגם מפחידים על דרך הפעולה של אנשים. בשם המדע, פסיכולוגים גילו כיצד אפשר להשפיע על אנשים בקלות יחסית ולגרום להם לבצע כל מיני פעולות שונות ומשונות שכלל לא בטוח שהם התכוונו אליהן. אספנו לכם כמה ניסויים מגניבים ואם בא לכם לצאת קצת מהקופסה, אתם בהחלט יכולים לנסות אותם על עצמכם ועל חבריכם.
רק דגים מתים שוחים עם הזרם: ניסוי הקונפורמיות
למרות שכולנו היינו רוצים לחשוב שאנחנו אנשים ייחודיים וחד פעמיים, עם רצונות ומחשבות שהם רק שלנו, הפסיכולוגיה מוכיחה שוב ושוב שאנחנו בסך הכל עדר ענק, וכמעט תמיד נלך אחרי כולם. אז בפעם הבאה שאמא שלכם אומרת לכם "אם כולם יקפצו מהגשר גם אתם תקפצו?" תענו לה "כן, ככה הניסויים מוכיחים".
הניסוי הכי מפורסם בנושא שייך לחוקר סולומון אש, שביצע ניסוי פשוט למדי: הוא לקח חמישה אנשים ושם אותם בחדר. רק אחד מהם היה הנבדק, בעוד כל השאר שיתפו פעולה עם החוקר, בלי ידיעת הנבדק. לנבדקים הראו תמונות של קווים באורכים שונים, והם היו צריכים להגיד לאיזה מהקווים הכי דומה קו נוסף שהוצג. מדובר במטלה פשוטה וקלה למדי. בהתחלה כולם נתנו תשובות נכונות, ולאט לאט משתפי הפעולה החלו לתת תשובה לא נכונה בכוונה. הנבדק, שידע מהי התשובה הנכונה, בכל זאת ענה תשובה שגויה, פשוט כי כולם אמרו כך. כלומר, הוא שינה את תשובתו בהתאם לאחרים.
עוד ניסוי קונפורמיות חמוד התרחש במעלית. ארבעה משתפי פעולה נכנסו למעלית ועמדו עם הפנים לקיר המעלית, ולא לדלת כמו שבדרך כלל עומדים. כמעט כל האנשים שנכנסו למעלית ראו שכולם עומדים הפוך, אז החליטו גם הם לעמוד הפוך, בלי שום סיבה מוצדקת.
הסרטון הקורע הזה מדגים את הניסוי:
ראיתם את זה? תשומת לב סלקטיבית
אז לפני שנסביר על הניסוי, פשוט נסו לעשות אותו ולא נקלקל לכם את ההפתעה. צפו בסרטון הבא ונסו לספור את מספר הפעמים בהם האנשים הלבושים בלבן מעבירים ביניהם את הכדור:
האם ראיתם את זה? למרבה ההפתעה, רוב האנשים פשוט לא רואים את הבחור הלבוש בתחפושת של גורילה למרות שהוא נכנס לפריים לכמה שניות טובות ואפילו מנופף למצלמה. ולמה הם לא רואים? פשוט כי הם עסוקים במטלה די קשה ומסובכת.
מדובר באפקט שנקרא גם "אפקט מסיבת הקוקטייל", על שם זה שאנחנו מסוגלים לנהל שיחות עמוקות עם אנשים אחרים גם באמצע בלגן ורעש של מסיבה, רק בזכות היכולת שלנו לחלק קשב ולתת את מלוא תשומת הלב לבן אדם שמולנו. כשאנחנו נותנים את מלוא הקשב שלנו למשימה אחת, שאר החושים שלנו "מתנוונים" ואנחנו פחות שמים לב למה שקורה מסביבנו, ולכן מפספסים די הרבה מידע.
עד גיל 30 תגיע לירח: מבחן המרשמלו
את מבחן המרשמלו עושים בדרך כלל על ילדים קטנים, אבל אתם יכולים לנסות אותו גם על חברים שלכם. מדובר בניסוי ממש פשוט וכנראה גם הניסוי הכי חמוד שיש: הילד נכנס לחדר ומתיישב ליד שולחן שעליו מונח מרשמלו בודד. הנסיין מסביר לילד כי הוא עוזב את החדר לזמן קצר, והילד יכול לאכול את המרשמלו בזמן הזה, אבל נותן לו אפשרות נוספת: אם הילד יחכה עד שהנסיין יחזור, הוא יקבל שתי חתיכות של מרשמלו. הילדים מנסים להתאפק בדרכים יצירתיות וחמודות, אבל הרבה מהם פשוט אוכלים את המרשמלו.
למעשה, באופן מפתיע התברר כי כ-70 אחוז מהילדים לא התאפקו, ואכלו את המרשמלו הבודד במקום לחכות. אבל הניסוי לא נגמר כאן: מסתבר שהממתק הרך והמתוק יכול לנבא עתידות. החוקרים עקבו אחר הילדים שהשתתפו בניסוי במשך לא פחות מ-18 שנה וגילו שהילדים שגילו איפוק השיגו ציונים גבוהים יותר בלימודים, הפגינו התנהגות בוגרת יותר, התמודדו טוב יותר עם לחץ וגם היו מאושרים יותר באופן כללי. מאז עשו את הניסוי בכל רחבי העולם וגילו ממצאים מאוד דומים לניסוי המקורי.
אז תחשבו על זה בפעם הבאה שיציעו לכם מרשמלו.
תנו לאיש הזה עוגייה: דילול האגו
בהמשך לניסוי המרשמלו, יש עוד ניסוי מעניין שקשור גם הוא באיפוק ודחיית סיפוקים. במסגרת תיאוריה שנקראית Ego depletion חוקר בשם באומייסטר טען שכוח הרצון והשליטה העצמית שלנו הם משאב מוגבל, שיכול "להיגמר" אם אנחנו עוסקים במטלה קשה או מתסכלת במיוחד. בניסוי הוא הציב נבדקים מול עוגת שוקולד, אך אסר עליהם לאכול אותה. הנבדקים היו צריכים לפתור פאזל קשה בזמן שהעוגה נמצאת בחדר. רוב הנבדקים לא הצליחו לסיים את הפאזל והתייאשו באמצע, בעוד נבדקים שהציגו להם צנוניות במקום שוקולד הצליחו לסיים את הפאזל בחצי מהזמן.
כצפוי הניסוי הביא למגוון ניסויי המשך מעניינים במיוחד, שרובם קשורים באוכל ובעובדה שאנחנו "מנחמים" את עצמו באוכל, ולכן התיאוריה חזקה במיוחד באנשים שחוקרים תזונה ודיאטה. ניסוי נוסף ביקש מאנשים לראות סרט עצוב במיוחד, אך להשתדל לא להראות רגשות בכלל, ולדכא את מה שהם מרגישים. לאחר מכן, הרשו להם לאכול גלידה. הנבדקים שהדחיקו את הרגשות שלהם אכלו כמעט כפול גלידה מהנבדקים שלא התבקשו לדכא את הרגשות שלהם. מה שהוכיח בעצם שעצם הדיאטה והמחשבות על שליטה עצמית לפעמים גורמים לנו לאכול יותר.
זיכרון גורלי: כך משתילים זיכרון שווא במוח
מדובר בניסוי המטריד מכולם: פסיכולוגים ניסו "להשתיל" זיכרונות לאנשים, והצליחו לגרום להם להאמין שמשהו שמעולם לא קרה אכן קרה להם. יש כמה ניסויים שעוסקים בזיכרונות שווא, ובאופן מפחיד הם פשוטים למדי. באחד הניסויים מראים לנבדקים כמה תמונות ילדות שלהם ומבקשים מהם לספר את הסיפור מאחורי כל תמונה למיטב זיכרונם ("פה חגגתי יומולדת", "ביום ההוא הלכנו לספארי"). בין התמונות מושתלת תמונה שהחוקרים זייפו: הם השתילו בפוטושופ תמונה של הנבדק בגיל צעיר ושמו אותו בכדור פורח, למרות שמעולם לא היה בכדור פורח. כמובן שהנבדקים לא מצליחים להיזכר בסיטואציה (כי היא מעולם לא קרתה). אבל הדבר המפתיע קורה אחרי כמה ימים: כשחוזרים לתמונות הילדות, חלק מהנבדקים פתאום "נזכרים" שהיו בכדור פורח בילדותם ואפילו ממציאים סיפור שלם ומספרים כמה כיף היה, למרות שמדובר בתמונה מזויפת לחלוטין.
ומכיוון שהזיכרונות שלנו משפיעים על האישיות שלנו ועל ההתנהגות שלנו, ניסוי נוסף בזיכרונות שווא גילה כמה קל לגרום לנו לפעול בצורה מסוימת על ידי השתלת זיכרון. בניסוי הזה נאמר לנבדקים שהם משתתפים בניסוי שקשור באוכל ואישיות. הם ענו על מספר שאלות על אוכל ונאמר להם שהתשובות שלהם יוכנסו לתוך מערכת ממחושבת מיוחדת שתנתח אותם ותספק פרופיל על חוויות שלהם עם אוכל בילדות. לאחר מכן ניתנו להם התוצאות (המזויפות), ונאמר להם שלפי הפרופיל, הם קיבלו קלקול קיבה בילדותם לאחר שאכלו סלט ביצים. בשלב זה, כחצי מהבדקים "נזכרו" פתאום שאכן קיבלו קלקול קיבה מסלט ביצים כשהיו קטנים. בחלק השני של הניסוי, הנבדקים התבקשו להגיע שוב לאחר ארבעה חודשים. בזמן שהם ממתינים, הציעו להם מבחר של סנדוויצ’ים. הנבדקים שהושתל להם הזיכרון של קלקול הקיבה סירבו לקחת את סנדוויץ' סלט הביצים וטענו כי יש להם זיכרון לא טוב מהמאכל. החוקרים אף בדקו עם הנבדקים כמה שנים אחר כך וגילו שהם עדיין נמנעים מלאכול סלט ביצים.
כמובן שלניסוי יש השלכות מעשיות מעבר להעדפות כריכים. מכיוון שהזיכרון האנושי הוא דבר גמיש מאוד ונוטה להשתנות, האם אנחנו יכולים לסמוך עליו? חוקרת הזיכרון אליזבת' לופטוס חוקרת כיצד אנשים מעוותים זיכרונות באופן לא מודע בזמן משפטים פליליים, ואף הצליחה לזכות כמה נאשמים בזכות עדים עם זיכרון בעייתי.
סבא, לך מהר: הטרמה של זקנה
בעשורים האחרונים פסיכולוגים מרבים להשתמש בטכניקה שנקראת "Priming" או "הטרמה" בעברית - חשיפת הנבדקים למושג מסוים, ואז בדיקה כיצד הדבר משפיע עליהם בצורה בלתי מודעת. לדוגמא, סטודנטים שקראו סיפור על אלברט איינשטיין לפני מבחן גדול קיבלו ציונים גבוהים יותר מסטודנטים שקראו סיפור על סתם בחור.
העובדה שדי קל להשפיע על המוח שלנו היא מבהילה לכשעצמה, אבל העובדה שאפשר להשפיע גם על התנועות שלנו היא עוד יותר מפחידה. בניסוי שנערך נבדקים צעירים ובריאים התבקשו לפתור תפזורת מילים, כשהמילים היו קשורות לזקנה (כמו "מקל הליכה", "שכחה" וכו'). ובזה נגמר הניסוי מבחינת הנבדקים. אלא שהחוקרים לא סיימו שם: הם צילמו את הנבדקים במצלמות נסתרות בזמן שהם יוצאים מחדר הניסוי ונכנסים למעלית. החוקרים תזמנו את הזמן שלוקח לנבדקים ללכת מהחדר למעלית ומצאו שהנבדקים שעשו להם הטרמה לזקנה הלכו הרבה יותר לאט מהנבדקים שעשו תפזורת רגילה בלי הטרמה.
כחול בחלום אדום: אפקט סטרופ
אפקט סטרופ הוא מטלה קוגניטיבית שמשתמשים בה די הרבה. במטלה הקלאסית, שהומצאה כבר ב-1929, מבקשים מנבדקים להגיד את הצבע של מילה, כשהמילה עצמה היא צבע אחר (נגיד המילה "סגול" בצבע צהוב). באופן צפוי, לוקח הרבה יותר זמן לקרוא את המילים כשהן בצבע לא תואם כי זה מאוד מבלבל (נסו בעצמכם).
פסיכולוגים לקחו את האפקט הזה והפכו אותו ל"סטרופ רגשי". בניסויים הללו מנסים לראות כיצד הדיסוננס משפיע על תפקודים קוגניטיביים ואפילו על רגשות מורכבים כמו דכאון, גזענות וחרדה. לדוגמא, מציגים לנבדקים מילים שצבועות בצבע, ועליהם להגיד מהו הצבע בלי להתייחס למילה. החוקרים גילו כי כאשר המילה הייתה מילה מעוררת פחד או שליליות כמו "נחש" ו"מוות" לנבדקים לקח הרבה יותר זמן לעשות את המטלה.
ועוד הוכחה קטנה שלא כדאי להיות גזענים כי זה פוגע לכם במוח: בניסוי שבודק גזענות גילו שאנשים בעלי סטריאוטיפים חזקים על אנשים אחרים (לדוגמא חושבים ששחורים הם עצלנים או פושעים) השיגו ציונים נמוכים בהרבה במבחן סטרופ -פשוט כאשר הנסיין שהעביר את הניסוי היה שחור.