אזהרת ספוילר, כולכם הולכים למות. מוות הוא נושא רגיש בשביל רוב האנשים וזו עובדה שמאוד העיבה על כל עניין המחקר של התופעה לאורך השנים. כתוצאה מכך, ישנה כמות דלה מאוד של אינפורמציה לגבי המוות, מעבר לעובדה שזה "הסוף". במילים אחרות, כל הנושא שרוי במסתורין.
כל מה שאנחנו יודעים בשלב הזה הוא רק ברמה התאורטית, הודות לקומץ של מדענים שחקר את הנושא עד כמה שאפשר. חלק התרכזו בטבעו של המוות עצמו, אחרים חקרו כיצד האדם מתמודד עם המוות וכמה אפילו התחבטו בשאלה 'האם המוות באמת וודאי?' – ולאט לאט הם מתקדמים לקראת הגדרת המוות באופן מדעי.
אלו הם הרשמים שנאספו עד כה, 8 תאוריות מדעיות לגבי המוות:
8. חתולים, קופסאות והתאבדות קוונטית
תורת הקוונטום, על רגל אחת, גורסת כי ישנו יותר מיקום אחד. למעשה, התאוריה גורסת שיש אינספור יקומים מקבילים. על פי התאוריה, כל אירוע שמתחולל במרחב החלל והזמן גורם ליקום להתפצל לגרסאות שונות של עצמו – ועל ידי כך להכיל יקום מקביל עם כל תרחיש אפשרי שיכול להתקיים. הגיקים הקוראים לזה: "דה-קוהרנטיות קוונטית". מבולבלים? גם אנחנו.
התאבדות קוונטית היא תאוריה שפועלת על פי ההיגיון הזה וגורסת שאדם מסוגל לשרוד את ניסיון ההתאבדות שלו. בעצם, זה הניסוי של שרודינגר עם החתול, רק שאתה החתול. התאוריה גורסת שבסיטואציה בה אדם ניצב בצומת בחייו ובה שני המסלולים היחידים הם חיים או מוות, האדם יהיה מודע אך ורק ליקומים שבהם הוא שרד את הסיטואציה. כך שבתאוריה אדם יוכל לירות לעצמו בראש ולשרוד, כי הוא חי ביקום שבו הוא שרד את המוות – אל תנסו את זה בבית!
7. "לא שוכח את החיים עצמם"
איך אנחנו אמורים להבין מהו המוות אם אנחנו לא מבינים את החיים? במסגרת החיפושים אחר סימני חיים בחלל החיצון, סוכנות החלל האמריקאית (NASA) הגדירה את החיים בתור "מערכת כימית בעלת יכולת לקיים את עצמה ולהתפתח בצורה אבולוציונית" – אבל גם ההגדרה הזאת לוקה בחסר.
אנחנו גם לא יודעים בדיוק מהי תודעה ואיך היא מתקיימת. האם התודעה שלנו מסוגלת לשרוד את המוות, או שברגע שליבנו נודם ומוחנו מפסיק לפעול היא פשוט נמחקת? נכון לעכשיו, אין תשובות לשאלות הללו – ועד שלא נבין את החיים, לא נוכל להבין באמת את המוות.
6. ישנם שלושה סוגים של מוות
באופן עקרוני, מוות מתחלק לשלושה סוגים: הראשון הוא 'מוות קליני'. זה מה שקורה כאשר יש כשל ריאתי או לבבי אשר גורם לגוף לעצור את אספקת הדם והחמצן למוח. במצבים כאלה רקמות המוח עדיין חיות ועל כן ניתן "להחזיר את האדם לחיים". אם אי פעם שמעתם על איזה מוזיקאי שמת וחזר לחיים (נניח סטיבי ניקס, הבסיסט של Mötley Crüe שקיבל מנת יתר), אז זה מה שקרה לו.
הסוג השני הוא 'מוות מוחי'. אפשר לומר שזה המצב ההפוך ממוות קליני, כלומר הריאות והלב מסוגלים להמשיך לתפקד (בדרך כלל על ידי מכונות) אבל המוח לא – המצב הזה הוא בלתי הפיך.
הסוג האחרון הוא 'מוות מולקולארי'. זה השלב שהגוף נכנע במערכה נגד הריקבון והתאים בגוף מתחילים להתפרק. המצב הזה הוא גם בלתי הפיך, במקרה ולא ידעתם.
5. פחד מוות
הייתם מצפים שככל שמתקרבים למוות, אנשים יהיו מתוחים ומפוחדים לגבי זה – אז זהו, שלא. מספר מחקרים הראו כי ככל שאנשים מתבגרים כך הפחד שלהם מפני המוות הולך ודועך.
פחד ממוות מגיע לשיא בדרך כלל כאשר אדם מגיע לשנות ה-20 של חייו. אחר כך, ישנה ירידה בכל הנוגע לנושא עד גיל המעבר, שם הפחד חוזר לתקופה קצרה יחסית. בסביבות גיל 60 הפחד ממוות כמעט ונעלם – ואנשים מתחילים לקבל את העובדה שהם בישורת האחרונה בחייהם.
4. 'תאוריית ניהול האימה'
מחקרים פסיכולוגיים גילו כי חשיבה אובססיבית על מוות גורמת לכמה תופעות לוואי מרתקות, שלא לומר שנויות במחלוקת. לאורך השנים, נתגלה כי מחשבות כרוניות על מוות משפיעות על אורח החיים – ספציפית בנוגע להשקפות עולם פוליטיות, דתיות ולאומיות. כמו כן, חוקרים גילו כי יש לאנשים האלו נטייה להיות גזענים והומופוביים.
המחקרים האלה נעשו במסגרת 'תאוריית ניהול האימה', העוסקת בהשפעת תודעת המוות על החשיבה ועל ההתנהגות האנושית. על פי התאוריה, מודעותו של האדם אל המוות גורמת לו לבטא את הפחדים שלו דרך ערכים ותפיסות – בדרך כלל בתחומים של זהות לאומית, מורשת משפחתית, ערכים חברתיים ואפילו דחיית האחר. במילים אחרות, פחד ממוות יכול לגרום לך להיות גזען.
3. 'השלב הרביעי בחיים'
'השלב הרביעי' הוא השלב האחרון לפני המוות שבו היכולות הפיזיות של האדם מתדרדרות. מחקר בנושא שבוצע על זבובי פירות הראה כי ככל שהחרקים התקרבו אל השלב הזה, הם התחילו לסבול מחוסר פוריות ללא קשר לגילם – למעשה, הקשר היחיד היה הקרבה למוות. זה כאילו הגוף שלהם ידע שהוא עומד למות והוא התכונן בהתאם.
אצל בני אדם השלב הזה מתבטא בדרך כלל בחוסר יכולת לבצע מטלות יומיומיות, החל מפעולות בסיסיות ביותר כמו עשיית צרכים או פעולות מורכבות כמו הכנת ארוחות, ביטוי של ירידה תפקודית וקוגניטיבית.
2. אור בקצה המנהרה
אחד הדימויים השכיחים ביותר שנוגעים למוות הוא המנהרה החשוכה עם האור שנמצא בקצה. בסקר שנערך בארה"ב, 5% מהאוכלוסייה טענו כי הם חוו את זה על בשרם – אומנם הסקר משנת 92', אבל עדיין מדובר ב-13 מיליון אנשים.
ישנה תאוריה שגורסת כי התופעה הזאת מתחוללת בגלל מחסור בזרימת דם וחמצן אל העיניים, מה שגורם לצמצום בטווח הראייה (או Tunnel Vision במילים אחרות). כמו כן, הנוירולוג אנדרו ניובורן טוען שהתופעה הזאת יכולה להיגרם משיבוש במערכת העצבים – מה שיכול לגרום להזיות, תגובות רגשיות עזות ותחושת רוגע.
1. עד מאה ועשרים!
במהלך המאה הקודמת תוחלת החיים עלתה בכ-10 שנים. למרות זאת, רק אדם אחד בעולם הצליח לעבור את גיל 120. על כן, נשאלת השאלה "האם יש הגבלת גיל למין האנושי?".
מדענים רבים מאמינים כי הגבלת הגיל הזו היא תוצאה של משהו המכונה מגבלת הייפליק. מדובר במגבלה של כמות הפעמים בהם תאים בגוף האדם יכולים להתחלק. המגבלה הזאת משתנה בין יצורים חיים – זאת הסיבה שלאוגרים יש תוחלת חיים קצרה ביחס לצבי גלפגוס.
נכון לעכשיו, עושה רושם כי 120 שנים היא המגבלה של תוחלת החיים האנושית. כלומר, גם נצליח להימנע מגורמי מוות אחרים (מחלה, לצורך העניין), עדיין נגיע לנקודה שבה פשוט נמות בגלל "זקנה". למרות זאת, אם נוכל איכשהו למצוא דרך לאפשר לתאים שלנו להתחלק ולשכפל את עצמם ללא נזק, יכול להיות שנצליח להאריך את תוחלת החיים שלנו – ואולי אפילו ללא הגבלת זמן.
(מקור)