צהריים. חוף הים. מוזיקה סקסית. בחורה מצודדת בביקיני כחול מגיחה מהמים. היא מנערת בחושניות את שיערה, צועדת מעדנות לעבר החוף, מורידה את החלק התחתון של בגד הים ומתיישבת על... אסלה. כן חברים, היא מחרבנת, והיא לא לבד. מאז שהציג מרסל דושאן אסלה במוזיאון בפריז בשנת 1917, במסגרת יצירתו "המזרקה", לא היה שימוש מקורי כל כך ב"רהיט" מחדר השירותים.
הסרטון המתואר כאן, בו מבצעת השחקנית הגר אופמן את מה שמכונה "מספר 2", הוא אחד מארבעה שיצרה חברת ההפקות "הדרך ה-13" עבור קמפיין של עמותת "צלול". הקמפיין מבקש להעביר, בצורה מוחשית ביותר כפי שהבנתם, את כמות הצואה ("בוצה" בשפה מכובסת) המוזרמת מדי יום למי הים התיכון.
"2.5 מיליון אנשים גרים בגוש דן", יושב על אסלה נוספת ומספר, תוך לעיסת סנדוויץ' וביצוע פעולת מעיים במקביל (מי אמר שגברים לא יודעים לעשות שתי פעולות יחד?), השחקן בן סלע בסרטון נוסף בסדרה. "כל אחד מהם פותח את הבוקר עם איזה קפה ומאפה, דופק שניצל פתיתים בצהריים, אולי אפילו מקנח באיזו ארוחת ערב קלאסית... שאלתם את עצמכם פעם לאן כל המזון הזה הולך?"
ה"מזון הזה", אחרי שעוכל כהלכה ויצא מגופם של 2.5 המיליונים, מגיע דרך הביוב לאתר השפד"ן (מכון טיהור שפכי גוש דן) שבאזור ראשון לציון, שם הוא עובר טיהור הכולל תהליך של הפרדת המים מהמוצקים, טיפול בהם באמצעות חיידקים והזרמתם לנגב למטרת השקיה חקלאית.
תהליך טיהור השפכים כולל תוצר לוואי הנקרא בוצה, המכיל שאריות חומר אורגני, חיידקים ומתכות כבדות רעילות. השפד"ן מזרים בוצה בנפח של 5.6 מיליון מ"ק בשנה לים, באמצעות צינור באורך 11 ק"מ, השופך אותה כ-6 ק"מ מחופי ראשון לציון. במלים פשוטות, 10,000 טון חרא ביום לתוך הים.
המזהם הגדול ביותר של מזרח הים התיכון
ארגוני הסביבה, ובראשם "צלול", מנהלים מאבק ממושך בשפד"ן, הפועל תחת המלכ"ר (מוסד לא כוונת רווח) "איגודן" – איגוד ערים דן לתשתיות איכות הסביבה. הארגונים דורשים להפסיק את הזרמת הבוצה המזהמת לים, ובעקבות דרישה זו החל השפד"ן להקים מתקן מתקדם, שיהפוך את הבוצה לדשן. משרד החקלאות הודיע שקיים ביקוש גדול לדשן זה, כך שאין סיבה שלא להתחיל בפרויקט ואכן, בשנת 2011 החל השפד"ן להקים את המתקן לטיפול בבוצה. הבעיה: סיום העבודות נדחה פעם אחר פעם.
יתר מתקני טיהור השפכים בארץ, כולם קטנים בהרבה מהשפד"ן, הופכים את הבוצה לדשן והיא מועברת לשימוש חקלאי. השפד"ן הוא המתקן היחיד בארץ שמזרים את הבוצה לים, מה שהופך אותו ככל הנראה למזהם הגדול ביותר של מזרח הים התיכון.
וזה לא ההבדל היחיד בין השפד"ן לשאר מתקני הטיהור והגופים הנוספים המזרימים חומרים לים. כל גוף כזה חייב לקבל היתר מהוועדה למתן היתרים, הפועלת תחת אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה. הוועדה בוחנת האם אין חלופה להזרמה לים, מה טיב החומר שיוזרם ומהי כמותו, ומעניק היתר מדויק המותאם למבקש. בנוסף, בגין הזיהום הנגרם לסביבה, נדרש כל גוף המבקש להזרים לים, לשלם היטל כפי שנקבע בחוק. כספי ההיטל מגיעים לקרן למניעת זיהום ים של המשרד להגנת הסביבה.
ביוני 2011, הצליחה הנהלת השפד"ן (שבראשה עומד חבר מועצת עיריית תל אביב ארנון גלעדי), לשכנע את ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, שלמרות שלשפד"ן יש היתר להזרים את הבוצה לים, לא יחול עליו תשלום ההיטל. במקביל, התחייבה הנהלת השפד"ן לסיים את עבודות בניית מתקן הטיפול בבוצה עד סוף 2012.
מספר ימים לפני תום כהונת הכנסת ה-18, הודיע השר להגנת הסביבה דאז גלעד ארדן, שבכוונתו לכנס את ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. המטרה המוצהרת הייתה קיום דיון עקרוני בנושא ההיטלים (והיטל הזרמה לים), אולם מאחורי הקלעים נוצר רושם, כי מטרת הישיבה היא לקדם תיקונים שיאפשרו לשפד"ן דחייה נוספת בתשלום ההיטל. ההסבר שנתן ארדן לכינוס הוועדה היה שגביית ההיטל מהשפד"ן יחייב העלאת תשלומי המים והביוב של תושבי גוש דן. לטענת "צלול" מדובר בהסבר תמוה מאוד, משום שתשלומי המים והביוב הם תשלומים אחידים ברמה הארצית, ולא השפד"ן הוא שקובע אותם.
בעקבות ההתרחשויות, ניהלה "צלול" קמפיין שמטרתו לוודא שתקנות ההיטלים יחולו באופן שוויוני על כלל הגופים המזהמים את הים, כולל השפד"ן, ודרשה שלא לכנס את הוועדה. המאבק הצליח, הוועדה לא כונסה, והמשמעות הייתה שהחל מה-1 בינואר 2013 נדרש שפד"ן לשלם את ההיטל בגין ההזרמה לים, כפי שמוטל על כל חברה אחרת. ואכן, השנה העביר השפד"ן שלושה תשלומים רבעוניים, שהם 15 מיליון שקלים, מתוך 20 מיליון אותם הוא נדרש לשלם.
אך בשפד"ן ממשיכים להתנגד לתשלום, ובחודש ספטמבר האחרון עתרו לבג"צ נגד המשרד להגנת הסביבה, ודרשו לדחות שוב את היטלי ההזרמה לים, בטענה שהם נמצאים בעיצומן של העבודות להקמת המתקן לטיפול בבוצה, ושהטלת היטל תמנע מהם להתחיל או להשלים פרויקטים תשתיתיים שונים במועד המתוכנן. עוד טוענים בשפד"ן כי ההיטל יעמיס על כתפיהם נטל כלכלי כבד שלא צפו ולא נערכו לו מראש. במקביל לעתירה, נפגשו נציגי השפד"ן עם השר להגנת הסביבה עמיר פרץ, כדי לגרום לו לדחות פעם נוספת את ההיטל.
בין היתר, כך על פי "צלול", אומרים בשפד"ן שאם יחייבו אותם לשלם, לא יימצא כסף להתחיל בפעולות חיבור תשתית הביוב בשכונות החדשות בראש העין. זהו טיעון מקומם ובעייתי אומרים ב"צלול", משום שכבר ב-2010 קיבל השפד"ן כסף מהממשלה, על מנת לחבר את השכונות הללו. באמצעות איום זה מקווים בשפד"ן שיופעל על השר פרץ לחץ גם מכיוון משרד האוצר, המעוניין לקדם במהירות את אכלוס השכונות בגלל מצב שוק הדיור. בשפד"ן מקווים שפרץ ייכנע והם יוכלו להסיר את העתירה.
"לא ייתכן שהמזהם הגדול במדינת ישראל ינסה לשים את עצמו מעל החוק, לא לשלם היטל על זיהום הסביבה, יפגע באינטרס הציבורי ולא יבחל בשום דבר בעשותו כן", אומרת מנכ"לית "צלול" מאיה יעקבס. "השפד"ן מנסה להחזיק כבני ערובה את תושבי ראש העין, את משרד האוצר ואת המשרד להגנת הסביבה, וכל זאת מכיוון שאינו עומד במחויבות שלו משנת 2008, שהיא להפסיק להזרים 5 מיליון מ"ק בוצת ביוב לים מדי שנה".
"הנהלת השפד"ן מאיימת בהעלאת אגרות הביוב, למרות שתושבי גוש דן משלמים כבר היום אגרה שכביכול מטפלת בבוצה", ממשיכה יעקבס. "הם מאיימים על ראש העין, עותרים לבג"צ כנגד המשרד להגנת הסביבה ומפעילים לחצים לכל הכיוונים, במקום לקבל על עצמם את האחריות לנזק האדיר שהם מייצרים לסביבה. מתן פטור לשפד"ן מתשלום הקנס יחזיר את הישגי המשרד להגנת הסביבה במלחמה במפעלים מזהמים שנים אחורנית ויפתחו פתח לערעור כל שאר המזהמים במדינה".
אל תשכחו לשטוף את הידיים כשאתם יוצאים מהים
באוקטובר פנתה "צלול" לבית המשפט, בבקשה להצטרף כמשיבה לעתירת השפד"ן, לצדו של המשרד להגנת הסביבה. ב"צלול" טוענים כי דחייה נוספת בתשלום, עד למועד בו ישלים השפד"ן את הקמת מתקן הטיפול בבוצה, משמעותה פגיעה קשה בים ובאינטרס הציבורי.
טענה נוספת של "צלול" היא כי כספי ההיטל משמשים את הקרן למניעת זיהום ים למטרות אכיפה בים, מחקר, ניטור ועוד, כך שאין זה סביר לפטור מתשלום דווקא את המזהם הגדול של הים, האחראי על כ-98% מזיהומו.
בית המשפט טרם החליט אם לצרף את "צלול" כמשיבה לעתירה של השפד"ן. על רקע זה פתחה העמותה בקמפיין הנוכחי, שמטרתו להעלות את מודעות הציבור למצב שנוצר, בו מבקש הגורם המזהם לפטור אותו מתשלום בגין הזיהום שהוא גורם, בעוד הים של כולנו מקופח. ואם כבר חזרנו לחוף, זה המקום לבדוק מה עם החברים מהסרטונים, היושבים עדיין על האסלות בחוף.
"אישית אני מתעב את חוף הים, וזה בלי קשר לאיכויות המחראה שמדינת ישראל מקנה למים", אומר אמנון פיקר מחברת ההפקות "הדרך ה-13", שיצרה את הסרטונים. "החול, החום והאנשים, מעוררים בי בעיקר חשק לאיזה גשם טוב. כן, אני ירושלמי. למרבה השמחה, השותף שלי הדר מדמוני 'עף' על הים. הוא גולש, ממנגל, מכה במטקות ועוסק בשאר פעילויות מיותרות. הוא ואני החלטנו, די מוקדם בתחילת דרכנו, שנשקיע באופן עקרוני בפרויקטים התנדבותיים הקרובים לרוחנו. הדר הרים את הכפפה והחליט שנילחם את מלחמתו של הים. כך הגענו לעמותת 'צלול'".
איפה חשבתם על הרעיון לסרטונים, בשירותים?
"מבחינתי, האירוניה הפואטית של מעגל החיים – מסעותיו וגלגוליו של המזון שאנו אוכלים עד שהוא חוזר אלינו ברוחצנו בים – משך אותי בשמחה לנושא ובהחלט פתח עבורי כר נרחב של רעיונות. הוסף לזה את האפתיה וחוסר העניין המוחלט שאנחנו מפגינים בעובדה שאנו טובלים במי ביוב באופן די קבוע, והרי לך שילוב מנצח. בתחילת העבודה על הקמפיין חיפשנו דימוי ויזואלי שיקפל בתוכו את האדישות הנינוחה בה אנחנו מבאישים במו אחורינו את הים בו אנו טובלים. רצינו דימוי קליט ומובן מאליו, שיצליח לתפוס את הגיחוך במצב ללא צורך במלים, ובצירוף הנתון המספרי, 10,000 טון ביום, יבהיר לכל מי שצופה בו שבאו מים עד נפש. במהלך הקריאייטיב צפו כל מיני רעיונות. כלב סן ברנרד היוצא מהים, מתנער בהילוך איטי ומכסה את משפחתו בטיפות חומות, בחורה יפה יוצאת מהים בהילוך סקסי עם חרצף על מצחה, ועוד כהנה וכהנה. בסופו של דבר החלטנו על האסלות, משום שהן מבהירות את המסר בצורה מאוד אינטואיטיבית ומאפשרות יצירה של וריאציות שונות ורבות, בקלות יחסית".
קיבלתם מבטים משונים מהרוחצים בחוף?
"לקראת הצילומים גייסנו כמה שחקנים וחברים, שבאו כולם בהתנדבות. חלקם בגלל החיבור לנושא וחלקם רק בשביל האפשרות לשבת בעירום על אסלה בחוף הומה. אם להודות על האמת, חששתי מעט מתגובותיהם של העוברים והשבים על יד סט הצילומים הביזארי שפתחנו בחוף המהוגן ביותר בבת ים, אך להפתעתי לא רק שאיש לא הרים גבה ושאל מה לעזאזל אנחנו חושבים שאנחנו עושים, רובם אפילו לא האטו מהילוכם, וכמובן שמקצב המטקות לא הועם. נראה שהרעיון של אסלה שמתנקזת ישירות אל הים לא ממש ריגש את המקומיים".
יכול להיות שאסלות על חוף הים אינן מראה מרגש, אולם כמות הצואה המוזרמת למים יותר מצריכה להעסיק אותנו. כך נצליח, אולי, להתעלם בעתיד מהשחקן בן סלע המבקש בסופו של אחד הסרטונים ש"כשאתם הולכים לים, תשטפו טוב את הידיים אחרי..."
מאיגודן נמסר בתגובה:
"השפד"ן מזרים בוצה אל הים באישור של המשרד להגנת הסביבה. עקב היותו מכון הטיהור הגדול ביותר בארץ, פי שלושה ויותר מיתר מכוני הטיהור, הוא נרשם סטטיסטית כמזהם הגדול ביותר. במקביל, איגודן שמפעיל את השפד"ן מקים בימים אלו מפעל מעכלים אנאירוביים שיביא להפסקת הזרמת הבוצה אל הים, פרויקט שעלותו היא מעל מיליארד שקלים.
"הקמת המפעל נמצאת בשלבים מתקדמים והיא מפוקחת ומבוקרת על ידי המשרד להגנת הסביבה ובהתאם ללוח הזמנים שנקבע על ידי הוועדה למתן היתרי הזרמה לים. העבודות עתידות להסתיים בסוף שנת 2015, אז תיפסק הזרמת הבוצה אל הים. גם לעמותת צלול ידועות עובדות אלו ולכן לא ברורה לנו התנהגותם, זאת לנוכח התקדמות הפרויקט בהתאם ללו"ז שנקבע. לצערנו, מטרת צלול היא להכפיש את השם של השפד"ן על מנת לצבור הון תקשורתי ולא מתוך שיקולים ענייניים.
"איגודן אכן העביר את התשלומים לשנת 2013 כפי שהוא מחויב, אולם במקביל הוא פועל על מנת לביטולו, שכן משמעות היטל ההזרמה הינה קנס ישיר על תושבי גוש דן. להזכירכם, איגודן אינו מפעל פרטי וכל פעילותו, כולל הקמת המערך היבשתי לבוצה, הוא למען ציבור התושבים וכמובן ממומן על ידו. הקמת מערך הבוצה אותה מתיימרת עמותת צלול לקדם, נעשית בתיאום עם כלל משרדי הממשלה ובפיקוח הדוק וצמוד של ועדת היגוי ממשלתית.
בפועל, אם לא יבוטל היטל ההזרמה, הדבר יהווה פגיעה משמעותית בהמשך הקמת המערך היבשתי או לחלופין, פגיעה בפרויקטים האחרים עליהם שוקד איגודן בימים אלו. בכל מקרה, מי שייפגע הוא ציבור התושבים. כנראה שהגורמים הנוגעים בדבר, כולל עמותת צלול, שכחו שמטרת ההיטל הכספי היא לעודד מפעלים למצוא פיתרונות שימנעו הזרמת זיהום לים ולא להכביד על הציבור ללא כל צורך.
"ההחלטה להחריג את השפד"ן מתשלום ההיטל לשנת 2012 נעשתה לנוכח התקדמות הפרויקט והעמידה בלו״ז הקפדני שנקבע. אי חידוש הפטור עד להשלמת הפרויקט (תוך 3 שנים) גורם להטלת קנס של כ-20 מיליון שקלים לשנה, ובחישוב תלת שנתי עד השלמת הפרויקט כ-60 מיליון שקלים שיושתו על תושבי גוש דן, זאת מבלי שתזורז ולו ביום אחד הקמת הפרויקט".
"כיוון שהיטל ההזרמה משמעותו קנס של 60 מיליון שקלים, ואיגודן אינו יכול להרשות לעצמו להיות בגרעון תקציבי, כך שעל מנת להיות מאוזן כלכלית הוא חייב לוותר על פרויקט שתוכנן. בניגוד לחברה פרטית שיכולה לצמצם רווחים, איגודן שהוא מלכ"ר, אינו יכול לעשות זאת. הפרויקט בראש עין הוא הפרויקט היחיד שביצועו עוד לא החל ועליו אין התחייבויות חוזיות מול ספקים ועל כן הוא זה שנפגע בשל היטל ההזרמה. חשוב לציין שתכנית העבודה והתעריפים של איגודן נקבעו ואושרו בסוף 2008 - תחילת 2009, בזמן שהיטל ההזרמה לא עלה עדיין על הפרק, ולכן איגודן לא היה יכול להיערך תקציבית לכך. היטל ההזרמה נכנס לתוקף רק בינואר 2012, ועל כן תשלומי היטל ההזרמה גורמים ישירות לכך שאיגודן צריך לוותר כרגע על פרויקט אחר, כדי לא להיכנס לבור תקציבי".