כשהפרח הסגול של ה-Hill's Thistle ((Cirsium hillii, צמח קוצני שצומח אך ורק באזורים מסוימים בארצות הברית ובקנדה, מסיים את תקופת פריחתו הטבעית, הוא הופך ל"סבא", בדומה לסביונים שאנחנו מכירים כל כך טוב מהנוף הטבעי שלנו. השערות הסגולות הדקות הרבות שמשמשות לו עלי כותרת מתחלפות בשפע של זרעים בגודל 5-4 מילימטרים, שאל כל אחד מהם מחובר מין "מצנח" קטן ואוורירי. כך, הרוח מפזרת את הזרעים, שמנסים להפוך לצמח חדש ובמקום שבו הם נוחתים. זה לפחות מה שקורה בדרך כלל. כ-300 צמחים כאלה ששתולים כיום בפארק בפרובינציית אונטריו שבקנדה, לא נבטו מזרעים, ולא התחילו את חייהם באדמה מתחת לכיפת השמיים. הם נולדו במעבדה, שוכפלו מרקמה של צמחים אחרים מאותו המין, במאמץ לשמר את הצמח הנדיר הזה, שהמשך קיומו נמצא בסיכון.
כתב העת המדעי המקוון Atlas Obscura בחר במבצע ההצלה והשיקום של הקוץ הקנדי לאחד מסיפורי הטבע החיוביים המרגשים ביותר של 2017.
תהליך שכפול וגידול הצמחים נערך במכון המחקר גוסלינג לשימור צמחים שבאוניברסיטת גואלף (Guelph) שבאונטריו. השיטה שבה השתמשו החוקרים נקראת תרבית רקמה, ובמסגרתה נעשה שימוש ביכולות ההתחדשות הטבעיות של הצמחים כדי לגדל מחתיכת רקמה קטנה מאוד, כמו פרוסה מהשורש או מניצן - צמח שלם, על עליו, גבעוליו ופרחיו. בדרך כלל, השיטה נמצאת בשימוש בתעשיות כמו גידול צמחי נוי, שבהן יש יתרון לצמחים הזהים לחלוטין זה לזה. השימוש בשיטה להצלת מין של צמח בסיכון הוא חדש יחסית ונפוץ הרבה פחות.
לגדול בחממה של האוניברסיטה
הצמחים הצעירים ששוכפלו מן הרקמה צמחו בתמיסות מיוחדות שנרקחו עבורם והכילו שילוב מדויק של חומרי הזנה שונים, ויטמינים והורמונים. הם שהו תחת תאורת LED בצבע ובעוצמה שנבחרו בדקדקנות, שמילאה את התפקיד שבדרך כלל ממלא אור השמש בגדילתם.
בהמשך חייהם, הועברו הצמחים לחממה של האוניברסיטה, על מנת שיתרגלו לתנאי הטבע שמחוץ למעבדה, שכוללים בין השאר חרקים, מזג אוויר סוער כיאה לקנדה ומינים מתחרים, ויפתחו את ההגנות הדרושות על מנת לשרוד בעולם האמיתי. לא כל הצמחים צלחו את השלב הקשה הזה בגידולם.
בקיץ האחרון, 300 הצמחים שסיימו את התהליך בהצלחה נשתלו ב-12 מיקומים בפארק הלאומי חצי-האי ברוס שבדרום אונטריו.
בנוסף, דגימות מרקמת הצמח אוחסנו בהקפאה, לצד דגימות מצמחים אחרים, בבנק הרקמות של המעבדה, על מנת שישמשו כגיבוי למקרה שהצמח ייעלם מן העולם (בדומה לשימור דגימות הצמחים המקומיים בבנק הגנים לצמחיית ארץ ישראל).
ה-Hill's Thistle הוא צמח קוצני רב שנתי. הוא מתחיל כגבעול קטן מוקף עלים, ובשלב מסוים של חייו צומח במהרה, ומגיע בשיאו לגובה של 60-25 סנטימטר. פרחי הצמח הסגולים פורחים בחודשים יולי-אוגוסט, בדרך כלל בשנת חייו השלישית. הצמח הוא חלק חיוני במערכת האקולוגית שאליה הוא משתייך, הוא משמש כמקור מזון לציפורים ולאיילים ובמסגרת תהליך ההאבקה גם לדבורים. הצמח גם מייצב את הקרקע עבור צמחים הסמוכים אליו. הוא נמצא בסיכון בעיקר בגלל היעלמות בית הגידול הגירני שלו, בין השאר עקב בנייה, חציבת אבן הגיר ורמיסה על ידי טרקטורונים, וייתכן שהוא גם מושפע לרעה ממינים פולשים מסוימים.
תהליך שכפול והפצת ה-Hill's Thistle עדיין נמשך במרץ, והמדענים מתכננים לשתול צמחים משוכפלים נוספים בפארק הלאומי בקיץ הקרוב. בעקבות הצלחת הפרויקט, המדענים מתכננים להרבות באותה שיטה גם צמחים אחרים, כמו ה-Mingan Thistle, צמח קוצני אחר שנמצא גם הוא בסיכון. הם מקווים גם שהצלחתם בפרויקט הנוכחי תוביל לפרויקטים דומים במקומות אחרים.
להרבות את השושן הצחור
גם בישראל נעשו מאמצים להגדלת מספריהם של צמחים בסיכון בעזרת תרביות רקמה. האגרונום חנוך בורגר מספר על פרויקט שנועד להרבות בכרמל את השושן הצחור, צמח שקיים בישראל לפחות מתקופת בית שני, ואף מופיע על גב מטבע השקל החדש המוכר לכולנו. השושן הצחור הוא סמל חשוב בדת הנוצרית, מה שהוביל לכך שרבים מהשושנים הצחורים שצמחו בישראל נעקרו לאורך השנים על ידי צליינים, והצמח כמעט ונכחד בארץ. ב-2007, במסגרת פרויקט מנהרות הכרמל בחיפה, נעשתה תרבית רקמה לפקעות של שושן צחור. "הפקנו מפקעת אחת של שושן צחור מעל 2,500 פקעות, ונטענו אותן בשטח", מספר בורגר.
יצירת צמחים חדשים באמצעות תרבית רקמה היא תהליך שונה מאוד מהדרך הטבעית שבה עצים מתרבים: צמח בדרך כלל מפרה צמח אחר באמצעות תהליך של האבקה, כך שנוצר זרע בעל מטען גנטי חדש, שדומה וגם שונה ממטענם הגנטי של הצמחים המקוריים. בכך, מסביר בורגר, ההתערבות האנושית אינה יעילה כמו מלאכתו של הטבע. "מצד אחד תרבית הרקמה היא דבר טוב", אומר בורגר, "אבל מצד שני, הגיוון הגנטי שנוצר בהפריה המינית הוא בסופו של דבר נכון יותר להישרדות של המינים, כי הגנים מתחלפים, ויכולים להופיע גנים חדשים, שיהיו עמידים יותר. זה הרי התהליך האבולוציוני", הוא אומר.
איבוד המגוון הגנטי בעקבות ריבוי של מספר קטן של צמחים, עקב שימוש נרחב בתרביות רקמה, אינו עניין של מה בכך. המגוון הגנטי הוא זה שמאפשר לאוכלוסיית הצומח והחי להתמודד עם מגוון תנאי עקה כגון חום, קור, יובש, מחלות, טפילים, תחרות מצד בני מינם ומינים אחרים, טריפה ועוד. על כן פתרון מסוג זה יכול לסייע לשיקום האוכלוסייה רק כאשר השימוש בו נעשה בצורה מושכלת, מתוכננת ומדודה בשילוב שיטות נוספות לשימור המגוון הביולוגי.
מעבר לחסרון זה, ברור גם למדענים שלא מספיק להשתמש בטכניקות מעבדתיות בלבד על מנת לעזור לצמחים הרבים שנמצאים בסיכון ברחבי העולם. מתוך 2,288 צמחי הבר שקיימים בישראל, 414 נמצאים בסכנת הכחדה. הצמחים השונים נפגעים בעיקר עקב צפיפות האוכלוסייה הגוברת, הצמצום החריף בשטחים הפתוחים הטבעיים והידרדרות מצבם. הדרך הטובה ביותר להגן עליהם היא באמצעות הקמת שמורות טבע וחיבורן באמצעות מסדרונות אקולוגיים שיאפשרו את שימור המגוון הגנטי. גורם משמעותי נוסף במאבק לשימור הצומח הוא חינוך והסברה, על מנת לייצר מודעות ציבורית כפי שנעשה בהצלחה רבה עוד בשנת 1963 בישראל על ידי חקיקה שהגדירה ערכי טבע מוגנים האסורים בפגיעה, קטיפה ומכירה וביניהם פרחים מוגנים רבים שאנו מכירים עד היום. גם בנושא זה אפשר ללמוד משהו מהמדענים מאוניברסיטת גואלף, שהחליטו לצאת מתחומי המעבדה וליצור קשר עם הציבור: הם יוזמים פעולות שונות, כגון עריכת סדנאות ופרסום כתב עת מקוון, על מנת לעדכן את הציבור הרחב על חשיבותם של יחסי האדם עם הצומח, בתקווה שיום אחד, עם מספיק מודעות ציבורית, מצבם של הצמחים שבסיכון יהיה טוב יותר.