במשך שנים, אלי מרטינז מתעד את האינטראקציות שלו עם כרישים וקורא תיגר על גורלו, עד כדי כך שהוא זכה לכינוי "הלוחש לכרישים" בקהילת הצוללנים. הוא חקר בעבר עמלצים לבנים, חיבר מצלמות לכרישי נמר ואפילו גרם לכמה מהם לעשות סיבובים של 180 מעלות על כף ידו.
הוא ננשך בעבר, אבל תמיד הודה כי זאת הייתה אשמתו. למרות זאת, הוא מבקש להדגיש שהעובדה המדהימה ביותר בכל סיפור האהבה שלו עם כרישים איננה העובדה שהוא עדיין בריא ושלם, אלא האופן שבו הוא גילה איך כרישים מתקשרים אחד עם השני. "מדובר ביצורים מאוד חברתיים", מספר הצוללן לאתר ה-Mirror, "חלק ממיני הכרישים שאני עובד איתם אפילו נהנים מהאינטראקציה איתי".
זה אולי ישמע לכם מוזר, אבל מרטינז מגדיר את הכרישים בתור "טורפים מנומסים" – שכן הרבה מהם פועלים בקבוצות ומתנהלים על פי היררכיה חברתית. את תחילת דרכו עם הכרישים הוא עשה כאשר חקר את הכרישים הלימוניים, הנפוצים בחופיה הדרומיים של ארה"ב.
"כריש לימוני הוא בעל חיים שנוטה לנדוד בלהקות ולחיות באופן קבוצתי. יש ביניהם תקשורת מרתקת ועושה רושם שהם מעבירים אינפורמציה מאחד לשני, על ידי מגע". מרטינז מסביר שאם תשפשף לכריש לימוני את הגב, כרישים אחרים בלהקה ישחו לעברו ויגעו בו גם – כאילו הם מקבלים את המידע שאתה מעביר אליו. הוא מגדיר את התקשורת בינו ובין הכרישים כטלפאתית - מיושמת על ידי מגע ולא על ידי דיבור.
מעבר לעבודתו עם כרישי לימון, מרטינז סיפר שחווה אינטראקציות דומות גם עם כרישי נמר – זן הכרישים השני בגודלו אחרי העמלץ הלבן. לטענתו של הצוללן, הכרישים הללו מסוגלים לחוש באנרגיה. "בכל פעם שאני צולל איתם", מסביר מרטינז, "אני נוגע בהם באותה צורה ועובד איתם באותה צורה. אפשר להרגיש שהם זוכרים אנרגיה".
למרות שהוא עובד באופן שוטף עם כרישים כבר למעלה מעשור, הוא לא מתכחש לעובדה שכרישי נמר הם מאוד מסוכנים מעצם היותם חיה לא צפויה. "ננשכתי בעבר כמה פעם, אבל זאת תמיד הייתה אשמתי", מעיד הצוללן הותיק, "אין כל כך סימני אזהרה שאני יכול להצביע עליהם, אבל היה מכנה משותף לכל הנשיכות וזה היה פיתיון. כלומר, החזקתי את הפיתיון יותר מדי זמן או שעשיתי מעשה טיפשי והכריש חינך אותי".
מעבר לזה, הוא מספר שכרישים אינם מעוניינים בתקשורת עם בני אדם. מדובר, לטענתו, בחיה ביישנית מאוד וגם זהירה. האינסטינקט שלהם הוא להתחבא מפני יצורים אחרים – ככה שהסיכוי להיתקל באחד הוא נמוך באופן עקרוני.
"עצה שלי, אם אתם רוצים להימנע מכרישים", מסביר מרטינז, "אז אל תסתובבו עם דייגים, שכן הפיתיונות שלהם מגרים אותם. כמו כן, תתרחקו מהחופים בשעות הדמדומים ואם אתם רואים קבוצה של ציפורים צוללות אל תוך המים, אז יש שם דגים – ואם יש שם דגים, אז יש כריש בסביבה".