קל להבין את ההתעסקות בתאוריות קונספירציה. הראש האנושי כאילו לא מחווט להתמודד בשלווה עם סימני שאלה, קצוות פתוחים או צירופי מקרים. פעמים רבות, גם אם נמצא פתרון הגיוני, סביר או אפילו סתם כזה שמוסכם על מספיק אנשים, משהו בצירופי המקרים לא מניח לנו. וכאן נכנסות התאוריות המופרכות, והן מספקות במיוחד פשוט כי קשה לערער עליהן. כלומר, אפשר לפטור כלאחר יד ולסווג אותן כהזיות, אבל זה הרבה פחות כיף. קנוניות קורצות לנו בעיקר משום שהן מעניינות, כמו סיפור טוב. לכן לא צריך להתפלא שהאינטרנט מלא בהן. לאחרונה, השתתפו קוראי Buzzfeed בהכנת כתבה שעוסקת בדיוק בכך, בקונספירציות הקשורות לתאונות ולמקרי פשע אמיתיים. התוצאות - לפניכם.
ממשלת ארצות הברית ניסתה להרוג את מרטין לותר קינג
מרטין לותר קינג ג'וניור בא ברע לממשל האמריקאי. זה לא ניסוח עדין במיוחד, אבל נסתפק בו כדי לתמצת את מערכת היחסים בין האקטיביסט האייקוני שלחם למען שוויון זכויות בשנות ה-50 וה-60, ובין גופי הממשל השונים בהם נלחם. קינג, בהכשרתו כומר ודוקטור לתאולוגיה, פעל באפיקים פוליטיים שונים במאבקו להשגת שוויון זכויות לתושביה האפרו-אמריקאים של ארצות הברית. הוא ארגן הפגנות ענק, סחף אחריו המונים לצעדות מחאה וזכה בפרס נובל לשלום על פועלו למען אוכלוסיות מוחלשות.
הבית הלבן פחות התחבר. כוחו הציבורי של קינג רק התגבר עם השנים, ובימי המלחמה הקרה, קשריו עם מפלגות קומוניסטיות נראו ל-FBI מסוכנים במיוחד. סוכני הבולשת עקבו תחילה אחרי מקורבים של קינג ולבסוף גם אחריו. כשחשבו שבידיהם מידע מפליל אודותיו, הם שלחו לקינג מכתב שמאיים לחשוף את אופיו האמיתי. "אתה גמור", נכתב שם, "יש לך רק מוצא אחד, וכדאי שתפנה אליו לפני שתיחשף בפני האומה כסוטה מטונףף ורמאי". המכתב הגיע אל קינג בנובמבר 1964, ונשלח ממיאמי על ידי סוכן FBI שהוצב שם במיוחד כדי לטשטשש את עקבותיה של הסוכנות.
ארבע שנים לאחר מכן, נרצח מרטין לותר קינג. רוצחו נתפס אחרי מצוד של חודשיים ונגזרו עליו 99 שנות מאסר. אולם לאורך כל המשפט שינה הרוצח, ג'יימס ארל ריי, את גרסאותיו. הוא טען כי מאחורי ההתנקשות עומד אדם בשם ראול. ב-1997, נפגש בנו של קינג עם מי שהורשע ברצח אביו. ריי המשיך לטעון כי הוא איננו הרוצח, ונראה שמשפחת קינג האמינה לו משום ששנתיים לאחר מכן, הם הגישו תביעה אזרחית נגד חשוד נוסף, לויד ג'וארז, שהודה שקיבל 100,000 דולר על מנת לתכנן ולהוציא לפועל את ההתנקשות בקינג. חבר המושבעים פסק כי ג'וארז פעל בשיתוף פעולה עם גורמים נוספים, אולם עורכי הדין של משפחת קינג לא הצליחו להוכיח קשר ישיר לגופי שלטון המסוימים שהופיעו בכתב התביעה. המשפחה הסתפקה בפיצויים של 100 דולר בלבד,, ורבים - בהם עורך הדין שייצג אז את המשפחה - מאמינים עד היום שהמכתב שנשלח מה-FBI היה רק קצהה הקרחון; מרטין לותר קינג נתפס בעיני האנשים החזקים ביותר בעולם כאיום, והם החליטו לחסלו.
מה באמת קורה במפגשים של מועדון הבוהמיינים?
מועדון הבוהמיינים נשמע כמו משהו שמיסטר ברנז מהסימפסונז עדיין חבר בו. זהו מועדון יוקרתי שנוסד בסוף המאה ה-19 והחברים בו - גברים בלבד, אלא מה - מונים, בין השאר, אמנים וגנרלים, בעלי הון, פקידי ממשל בכירים ואפילו כמה מנשיאי ארצות הברית לשעבר. מדי חודש יולי, נאספים חברי הקבע במועדון באתר נופשש מבודד ביערות קליפורניה, לחופשה בת שבועיים. אורחיהם נדרשים לקבל את אישור המועדון לפני שיורשוו להתקרב למתחם המגודר, ונדרשים לעזוב אחרי שקיעת השמש. בלילה הראשון של המפגש החברתי הזה נערך טקס "שריפת הדאגה" (Cremation of Care) - מופע ראוותני המלווה גם בזיקוקים, וכולל שריפה של צלם המסמל את דאגות היום-יום, ואת ההיפטרות מהן. אה, ואם כל זה לא מספיק מוזר, כל האירוע מתרחש למרגלות פסל גדול בצורת ינשוף, שהוא סמל המועדון:
אתר הנופש של מועדון הבוהמיינים התפרסם בשנות הארבעים כששימש מקום מפגש לוועדה שהחלה את העבודה על "פרויקט מנהטן". כלומר, זה המקום בו נולדו פצצות האטום שהטילה ארצות הברית על יפן במלחמת העולם השנייה. בהתאם, האגדות סביב האגודה, סביב המפגש השנתי ביערות ואפילו סביב טקס "שריפת הדאגה" עוסקות בכוח ובקבלת החלטות שבכוחן לשנות את העולם. מקורם של הפרטים הידועים לציבור הואא בדיווחים עיתונאיים מעטים. ואם לארגון דמיוני למחצה כמו האילומינטי אנחנו מייחסים כוחות גדולים כל כך, מהה נגיד על ארגון אמיתי, שפועל כאן ועכשיו ומאגד כמה מהאנשים החזקים ביותר בכדור הארץ ומכריח אותם להתחפש ולסגוד לינשוף? ייתכן וזו סתם קייטנה לגברים עשירים בגיל העמידה, אבל לא באמת נתפלא אם יותר מבתולה אחת כבר קיפחה את חייה על איזה מזבח ביערות האלה.
סטיבן קינג רצח את ג'ון לנון
אלמלא היה מעורב בזה בעצמו, היינו אומרים שהתאוריה הזו נשמעת כמו ספר בינוני של סטיבן קינג. אבל זה שקינג, אחד מסופרי המתח והאימה המצליחים ביותר בעולם, הוא דמות מפתח בקנוניה הזו, נותר לנו רק להגיד "מה לעזאזל". התאוריה גורסת שקינג הוא-הוא הרוצח האמיתי של ג'ון לנון, והיא מתבססת על תמונתם המפורסמת של לנון ומארק צ'פמן:
ועל העובדה שבאותן שנים, קינג נראה כך:
אם לא די בכך, הקונספירטור סטיב לייטפוט טוען כי הצליח לפצח את הקוד הסודי ששימש לתקשורת בין קינג ובין מפעיליו בממשל האמריקאי. על פי התאוריה של לייטפוט, לאורך שנות השבעים נתפס לנון כגורם עוין על ידי הממשל האמריקאי, והוא זמם לחסלו. קינג, שבאותה תקופה כבר היה סופר בעל שם, היה המוציא המושלםם לפועל דווקא משום שהיה מפורסם. כי מילא מעריץ משוגע, אבל מחבר של רבי מכר - מה יש לו להרוויח ממותוו של לנון? ההוראות של קינג הורכבו מצירופי מילים מודגשות בעיתונים המקומיים. כשאלה חוברו יחד, הם יצרו מעין כתב חידה שהיה על קינג לפענח. לפי לייטפוט, צ'פמן היה שעיר לעזאזל בתשלום.
השם מארק צ'פמן מופיע במכתב לעורך שפורסם שבועיים לפני רצח לנון:
האם היונבומבר הוא גם רוצח הטילנול?
טד קצ'ינסקי יושב כעת בכלא, וצפויות לו עוד שנים רבות ורעות שם. קצ'ינסקי נשלח למאסר עולם ללא אפשרות חנינה ב-1998, לאחר שהורשע ברצח שלושה אנשים ובפציעת עשרות על ידי משלוח חבילות נפץ תוצרת בית. הוא פעל מסוף שנות השבעים וזכה לכינוי "יונבומבר" (Unabomber). זה די והותר, אבל ב-2011 הוחלט ב-FBI לקחת ממנו דגימת די.אן.איי נוספת כדי לנסות ולהשוותה לשיירי חומר גנטי הקשורים לשרשרת רציחות נוספת.
בתחילת שנות השמונים, מתו שבעה תושבים באזור שיקגו רבתי לאחר שנטלו כדורים לשיכוך כאבים שצופו בציאניד. הרוצח, שכונה "רוצח הטילנול" על שם מותג התרופות הפופולרי שהורעל, מעולם לא נתפס. על פי החשד, הוא קונה חפיסה של משככי כאבים, מצפה את תוכנה ברעל ושותל אותה חזרה על מדפים בבתי מרקחת. התאוריות על כך שחבילות הנפץ של היונבומבר והכדורים המורעלים של רוצח הטילנול מגיעות למעשה מאותו אדם נפוצו כבר בשנות השמונים, אולם המשטרה התקשתה להוכיח אותן. קצ'ינסקי עצמו נלכד באמצע שנות התשעים, עשור לאחר שרוצח הטילנול הפסיק את פועלו הקטלני.
ובכל זאת, ה-FBI החליט לחקור את הקשר האפשרי בין סדרות הרציחות. נטען שהם עשו זאת רק בגלל אזורי הפעולה המשותפים ותקופת הפעילות, אולם חובבי קנוניות מצאו גם קשרים נוספים, פואטיים יותר, בין המקרים.. כך למשל ציינו כי שני הרוצחים גילו אובססיה לאנשים ויישובים שבשמותיהם הופיעו אזכורים לעצים ויערות.. קצ'ינסקי, שנתפס בבקתת המגורים הקטנה שלו ששכנה בלב יער, כיוון את אחת מחבילותיו לאדם בשם פרסי ווד (Wood - עץ), שהתגורר בפורסט לייק (פורסט: יער). באופן דומה, בתי המרקחת בהם נקנו הכדורים המורעלים של רוצח הטילנול נקראו וודפילד (שדה עצים), וולגרינס (גרין - ירוק) ואלק גרוב (חורשה). קצ'ינסקי הכחיש את הטענות.
(מקור)