העולם זוכר את ווינסטון צ'רצ'יל כמנהיג שנשא את נאום ה"דם, יזע ודמעות", כמי שעמד באומץ מול היטלר, כמי שאהב לעשן ולשתות. ובכן, מהשבוע הוא ייזכר גם כראש הממשלה ההוא שהאמין בכל לבו בחיים חייזריים.
"האם אנחנו לבדנו ביקום?", מסמך בן 11 עמודים שכתב צ'רצ'יל לפני 78 שנים ועצם קיומו פורסם רק בשבוע שעבר, חושף כי חודשים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עסק צ'רצ'יל באינטנסיביות באפשרות של חיים תבוניים במקומות אחרים ביקום. ב-1940 הוא כבר היה ראש ממשלה בעיצומה של מלחמת העולם, אבל שנה קודם לכן הוא היה יותר בכיוון של מלחמת העולמות.
בחייו ציווה לנו את זהבה
במסמך מ-1939 מנבא צ'רצ'יל בין השאר שהמדע יגלה כוכבי לכת מחוץ לגבולות מערכת השמש (מה שאכן קרה, אבל רק בסוף שנות ה-80) ועוסק בחשיבותם של מים לקיום חיים (גם היום יש גישה מדעית שמציעה לחפש חיים בגרמי שמיים שיתגלו בהם מים). 11 העמודים המודפסים במכונת כתיבה היו קבורים אי שם במוזיאון בארה"ב והתגלו מחדש רק השנה.
צ'רצ'יל מתייחס בהרחבה לאפשרות של גילוי חיים במאדים ובנגה ומשתעשע ברעיון של קולוניות אנושיות ברחבי מערכת השמש ומעבר לה. מרשימה במיוחד היא השערה שהמדע אימץ כעבור חמישה עשורים: קיומו של "אזור ישיב", רצועה היקפית צרה שכוכבי הלכת בה נמצאים במרחק אידיאלי מהשמש ולכן יכולים להימצא בהם חיים בני קיימא. "הם יהיו במרחק הרצוי מהשמש שלהם כדי לשמר טמפרטורה מתאימה", כותב צ'רצ'יל. היום מכנים את המרחק הרצוי הזה "אזור זהבה" – מרחק שמבטיח שהפלנטות יהיו לא חמות מדי ולא קרות מדי (האמת היא שקוראים לזה גם "החגורה הירוקה", אבל אנחנו מעדיפים להיזכר בשלושת הדובים ההם).
השערה אחרת של צ'רצ'יל שהתבררה לימים כנכונה היא שפלנטות מסוימות יהיו "בדיוק בגודל הנכון כדי לשמר מים על שטחן ואולי גם אטמוספירה מסוג כלשהו".
מי ישמע איזה ציוויליזציה בנינו
למרות הניצחון במלחמה, בשנים 1945-1951 ישב צ'רצ'יל באופוזיציה. ב-1952 הוא חזר לראשות הממשלה, ובין השאר הורה לא לפרסם מקרים של תצפיות עב"מים כדי לא לזרוע פאניקה בציבור. איך זה מסתדר עםם האמונה האישית שלו באפשרות שאנחנו לא לבדנו? דווקא מסתדר: ההוראה להשתיק תצפיות עב"מים הייתהה ככל הנראה פועל יוצא של רצון לשלוט במידע – לקראת הפעם שהוא יוכח כאמיתי.
חוקרים מאמינים שצ'רצ'יל התכוון לפרסם את "האם אנחנו לבדנו ביקום?" – ככל הנראה בעיתון "ניוז אוף דה וורלד" – אבל שינה את דעתו מסיבה כלשהי ומעולם לא מסר את המסמך למו"ל העיתון. 11 העמודים הגנוזים נדדו בשנות ה-80 למוזיאון צ'רצ'יל בעיר פולטון, מיזורי, שם העלו אבק עד שהמנהל הנוכחי של המוזיאון גילה אותם.
במסמך מביע צ'רצ'יל דעה פופולריות בקרב מדענים שמחפשים אותות חיים ביקום: "אני כשלעצמי לא מתפעל מההצלחה שלנו כציוויליזציה עד כדי כך שאחשוב שאנחנו הנקודה היחידה ביקום הנרחב הזה שיש בה יצורים חיים וחושבים, או שאנחנו מייצגים את פסגת ההתפתחות המנטלית והפיזית שהופיעה אי פעם במרחבי החלל והזמן".
מנהל המוזיאון שמצא את המסמך, טימותי ריילי, העביר אותו לאסטרופיזיקאי הישראלי-אמריקאי מריו ליביו, שעבד עד לפני כשנתיים במכון המדעי של טלסקופ החלל האבל. ליביו כתב על המסמך מאמר מקיף שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת ""Nature, ולמעשה חשף לראשונה את "האם אנחנו לבדנו".
ליביו ציין שהמסמך היווה מבחינתו "הפתעה גדולה", ואפשר להבין למה: העניין של צ'רצ'יל במדע היה מוכר היטב עוד בחייו, אבל אף אחד לא ידע עד כמה ליברלי הוא היה בתפיסות שלו. אחרי הכל, חיפוש חיים תבוניים ביקום הוא לא בדיוק קונצנזוס גם כיום.
חייזרים ממאדים, פשיסטים מגרמניה
צ'רצ'יל החל להתעניין במדע כשהיה בן 22, אז קרא לראשונה את "מוצא המינים", הספר המכונן של צ'רלס דרווין על האבולוציה. הוא היה ראש הממשלה הבריטי הראשון שמינה לעצמו יועץ מדעי, וכבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת פרסם מאמרים במגזיני מדע פופולרי. בדיעבד, גם העובדה שהאיש היה גיק מדע בדיוני בארון חשפה את עצמה עוד בחייו: צ'רצ'יל תיאר את עליית הנאציזם במילים "חשרת הסופה" (במקור The gathering storm), ומאוחר יותר השתמש בביטוי ככותרת של כרך מתוך הביוגרפיה שלו. את צירוף המילים הזה הוא לקח בהשאלה מהספר "מלחמת העולמות" מאת ה.ג'. וולס, אחת מיצירות המד"ב המשפיעות בכל הזמנים. אחרי הכל, וולס דיבר על "חשרת סופה" בהקשר של איום מיידי על תושבי בריטניה – רק שאצלו זה היו אנשים ירוקים ממאדים ולא לובשי חולצות חומות מגרמניה.
בניגוד ל"מלחמת העולמות", שבדיוק שנה לפני כתיבת "האם אנחנו לבדנו" שודר ברדיו בארה"ב ועורר פניקה לאומית, היקום על פי צ'רצ'יל הוא מקום של הזדמנויות ולא של פחדים. הוא כותב על כוכבי לכת שבהם יכולים החיים לשגשג "במנעד המעלות שבין קצת יותר מכפור וקצת פחות מרתיחה", חוזה שהאדם ילך על הירח (בדיוק 30 שנה לפני שניל ארמסטרונג יעשה את זה בפועל), וניגש לכלל הסוגיות במידה של צניעות: "אני לא יהיר מספיק כדי לחשוב שהשמש שלי היא היחידה שיש לה משפחה של פלנטות... עם מאות אלפי ערפיליות, שמכילות כל אחת מאות אלפי שמשות, יש סיכוי עצום למציאת כוכבי לכת שקיום חיים על פניהם אינו בלתי אפשרי".
האסטרופיזיקאי מריו ליביו התייחס ב-Nature לא רק לעצם פרסומו של "האם אנחנו לבדנו ביקום" אלא גם לעיתוי שבו נחשף המסמך: "בעידן שבו פוליטיקאים רבים כל כך נרתעים ממדע, מרגש אותי להיזכר במנהיג שעסק בו באופן כל כך מעמיק". אנחנו מסיקים שאת דני דנון פשוט לא יצא לו לפגוש.
אז מי את בדיוק, זהבה?
"אזור ישיב" או "אזור זהבה" הוא סביבה בחלל שבה מתקיימים תנאים מתאימים לקיום חיים – או לפחות חיים דומים למה שאנחנו מכירים מכדור הארץ. כוכבי לכת או ירחים שנמצאים באזור כזה, כלומר מרוחקים מהשמש שהם מקיפים במידה שמאפשרת למים זורמים להימצא על פני השטח (כלומר, להבדיל ממים קפואים או כאלה שמתאדים), נחשבים מועמדים אידיאליים לאיתור חיים חוץ-ארציים. מסיבות דומות, הם נחשבים גם אתרים אפשריים להתרחבות ההתיישבות האנושית – בכפוף ליכולת שלנו להגיע אליהם.
נכון להיום, קפלר 452b הוא כוכב הלכת המוכר שנחשב לבעל הסיכוי המרבי לקיום חיים באזור ישיב.