נובמבר, 1961. צהרי היום בלב הים הקאריבי. אוניית המסע היוונית קפטן ת'יאו (Captain Theo) מפליגה על ציר ימי לכיוון חופי הבהאמה. ניקולס ספידאקיס, אחד החובלים, עומד על סיפון האונייה. הוא משקיף אל האופק, סורק את המים. לפתע הוא מבחין במשהו משונה בין הגלים הלבנים. זהו כתם בהיר ומסתורי במרחק של כמה מאות מטרים מכלי השיט שלהם. ככל שהספינה מתקרבת, הכתם הלך ומתבהר, עד שבשלב מסוים כבר לא נותר מקום לספק – זה היה גלגל הצלה בלב ים, עם אדם קטן בפנים.
ספידאקיס דיווח על הממצא לקפטן וזה הורה לצוות לשנות את המסלול שלהם לכיוון המצוף הזעיר. הדקות הקרובות היו מותחות לאין שיעור. צוות האונייה הכין את החובש על הסיפון ואיתו את ערכת ההחייאה, למקרה שיצטרכו לטפל באדם שנמצא בפנים. חלק מן המלחים סברו כי האדם במצוף אינו בן החיים, הרי שאף אחד לא יכול לשרוד את תנאי הטבע האכזריים של לב הים הקאריבי. את החום המזוויע של היום או את הקור הנוראי של הלילה.
ככל שהדקות עברו, המרחק בין הקפטן ת'יאו לגלגל ההצלה הלך והצטמצם. אנשי הצוות התכנסו על מעקה הבטיחות והשקיפו אל עבר האדם המסתורי. פתאום, הם הוכו בתדהמה. ספידאקיס לא האמין למראה עיניו. אחד מאנשי הצוות רץ אל התא שלו בשביל להביא את המצלמה. מה שהוא צילם מסיפון הקפטן ת'יאו היכה את כל ארה"ב בהלם – זאת הייתה ילדה קטנה, טרי ג'ו דוּפרולט, אחת מבין שני הניצולים היחידים של ספינת ה-Bluebelle.
מסע של פעם בחיים
הסיפור של טרי ג'ו ונסיבות החיים הטרגיות אשר הובילו אותה להילחם על חייה בלב ים מתחיל בפלורידה. ד"ר ארתור דוּפרולט, רופא עיניים מצליח ואביה של טרי ג'ו, תמיד פינטז על חיים של מלח. להפליג מאי אל אי, לאורך מרחקים ארוכים ולשכוח מן הדאגות של חיי היבשה. יום אחד, הוא החליט להגשים את חלום הילדות שלו ולהפליג עם משפחתו מפורט לוטרדייל, אשר בפלורידה, אל איי הבהאמה. לצורך הגשמת הפנטזיה, הוא שכר את הבלובל (Bluebelle), יאכטה יוקרתית באורך של 18 מטרים ובעלת שלושה מפרשים.
צוות הספינה כלל שבעה אנשים: ד"ר דוּפרולט, ג'ין דוּפרולט - אשתו, בריאן - בנו בן ה-14, טרי ג'ו - בתו בת ה-11, רנה - בתו בת ה-7, ג'וליאן הארווי - הסקיפר של היאכטה ואשתו הטרייה מארי דנה ג'ורדן ששישמה כטבחית. הארווי היה קצין לשעבר בחיל האוויר האמריקאי ואדם מהימן לכל הדעות. בטרם הוא נכנס לנעלי הסקיפר, הוא שירת בתור טייס קרב במלחמת העולם ה-2 ובמלחמת קוריאה. מקורביו הכירו אותו בתור חובב של הרמת משקולות וימאי נלהב. הוא החליט לצרף למסע את אשתו, דיילת לשעבר וסופרת בתחילת דרכה, על מנת שתעזור במשק הבית של הספינה. השניים נישאו רק 4 חודשים קודם לכן.
8 בנובמבר, 1961. ה-Bluebelle יוצאת לדרכה מפורט לוטרדייל. בימים הראשונים להפלגה הם ביקרו במספר איים קטנים לאורך הדרך ועגנו באי סאנדי פוינט, אשר בצד הדרום-מערבי של איי אבּאקו. בשלב מסוים, ד"ר דוּפרולט נאלץ למלא טפסים בירוקרטיים לגבי ההפלגה שלו עם בני משפחתו. רופא העיניים מילא את הטפסים וכאשר הגיע אל רובריקת ההערות הנוספות, ד"ר דוּפרולט הוסיף: "זהו מסע של פעם בחיים". ביום החמישי של המסע, הם עזבו את האי והמשיכו בשייט שלהם. הים היה רגוע, הירח היה מלא והאיר את פני המים. הכל היה פשוט מושלם. היה זה יום ראשון ומארי הכינה עוף לארוחת הערב. בני המשפחה סעדו עם הסקיפר ואשתו הטרייה – הם לא ידעו שזאת תהיה הארוחה האחרונה שלהם ביחד.
"היה דם בכל מקום"
אחרי ארוחת הערב, בסביבות השעה 21:00, טרי ג'ו החליטה ללכת לישון באחד החדרים האחוריים של הספינה. בדרך כלל, אחותה הקטנה נהגה להצטרף אליה, אך הפעם היא החליטה להישאר לישון עם הוריה במקום. כשעתיים מאוחר יותר, טרי ג'ו התעוררה בבעתה למשמע צווחות אימה מן הצד השני של הבלובל. היה זה אחיה, בריאן, שזעק לעזרתו של אביו. במשך כ-5 דקות מורטות עצבים, טרי ג'ו הקשיבה לצרחות מבהילות וצעדים כבדים ברחבי כלי השייט. כששקט שרר על היאכטה, היא יצאה מחדר השינה שלה ועשתה את דרכה במורד המסדרונות הצרים, אל עבר המטבח.
טרי ג'ו תיארה את הרגע שבו היא פתחה את דלת המטבח באוטוביוגרפיה שלה, Alone: Orphaned on the Ocean. "הלכתי לשם בשביל לראות מה היה מקור הרעש", היא כתבה, "בפנים ראיתי את גופותיהם של אמי ואחי, שרועים על הקרקע. היה דם בכל מקום". לאט ובזהירות, טרי ג'ו עשתה את דרכה במעלה הסולם, אל עבר הסיפון של הבלובל. עיניה הקטנות הציצו מבעד לפתח היציאה וראו מה שהיא מתארת בתור "צללית של סכין מגואלת בדם". לפתע, יד סטרה בפניה בחוזקה והפילה אותה בחזרה אל המטבח. קול חזק ומבהיל צעק עליה לחזור אל חדר השינה שלה – זה היה קולו של הארווי.
טרי ג'ו ברחה בחזרה אל חדר השינה, כאשר הסקיפר רץ אחריה. היא סגרה את הדלת אחריה, אך הארווי פרץ אותה. הוא עמד בפתח הדלת, עם רובה בידו ובהה בה במשך שניות ארוכות. בשלב מסוים, הוא עזב אותה בחדר ועלה בחזרה לסיפון. טרי ג'ו נשארה שם על המיטה, קפואה מפחד, עד שמים התחילו למלא את חלל החדר. הילדה התעשתה ועלתה בחזרה לסיפון, שם היא ראתה את הסקיפר. "אנחנו טובעים?", היא שאלה אותו. הארווי הפנה אליה את תשומת ליבו והנהן בחיוב. לאחר מכן, הוא קפץ אל תוך סירת הצלה מתנפחת אשר נשאה את גופתה של אשתו הטרייה והחל לחתור הרחק מן היאכטה הטובעת. לא ברור למה דווקא אותה הוא לא רצח בעצמו, אבל ככל הנראה, הארווי החליט פשוט לתת לטבע לעשות את שלו - שהילדה תטבע עם הספינה.
יתומה בלב ים
טרי ג'ו נותרה על סיפון היאכטה היוקרתית שאביה שכר, בעודה שוקעת במהירות. הדבר היחיד שהפריד בינה ובין מוות בטביעה היה גלגל הצלה. ברגע שעלתה על המצוף, הספינה, יחד עם כל בני משפחתה, טבעה במים של הים הקאריבי. זה היה המחזה הראשון שהיא ראתה, במה שיהפוך להיות מסע של 84 שעות בים הפתוח.
טרי ג'ו הייתה מודעת לחלוטין לעובדה שסיכויי ההישרדות שלה נמוכים. איש לא שלח אות מצוקה מהספינה, אין לה אוכל או מים וגם אם הייתה רואה מרחוק עזרה - לא הייתה לה אף דרך לסמן לה. בנוסף, היא לבשה בגדים בהירים – אשר נראו מן המרחקים כמו הקצף של הגלים. למרות כל אלה, היא קיוותה שמישהו יצליח לחלץ אותה.
השמש הקופחת שרפה את עורה החיוור. היא נהגה מדי פעם להתיז את מי הים הקרים על פניה, בשביל להקל על הצריבה הנוראית. היא נהגה לייחל לשקיעה, בשביל כמה רגעים של נחת מן החום אשר הגיע לסביבות ה-40 מעלות – רק כדי לסבול מן קור המקפיא של הלילה. המעגל האכזרי הזה התחולל מהלילה של יום ראשון בערב ועד הבוקר של יום חמישי. כלומר, שלושה וחצי ימים ללא אוכל, מים או מחסה בשביל טרי ג'ו בת ה-11.
לאורך שהותה בים הקאריבי, היא התקשתה לשמור על הכרתה. באותו זמן היא לא היית מודעת לכך, אך מצבה הבריאותי היה בסכנה גדולה. מומחים לרפואה, שחקרו את המקרה שלה, מעריכים שכבר ביום השני שלה בלב ים, טרי ג'ו הפסיקה לייצר רוק כתוצאה מהתייבשות. העיניים שלה בוודאי שרפו והיא הייתה צריכה לסגור אותן למשך רוב שעות היום. שריריה ככל הנראה התכווצו בגלל המחסור באוכל. היא הייתה זקוקה לטיפול רפואי, מהר. למזלה, ואין איך לתאר כמה המזל הזה גדול, גלגל ההצלה שלה נסחף אל המסלול של ה-Captain Theo.
טרי ג'ו הובלה במסוק לבי"ח במיאמי כשהיא מיובשת וסובלת מכוויות חמורות בעורה. למרות הנסיבות הנוראיות שבהן צוות ה-Captain Theo מצאו אותה, הילדה לא סבלה מנזק באיבריה הפנימיים. אחרי שבוע בביה"ח, חוקרים של המשטרה ביקשו ממנה לספר מה עלה בגורלה של ספינת הבלובל. ברגע שהיא תיארה להם בפרטי פרטים את הלילה המזוויע של יום ראשון, השוטרים הבינו שג'וליאן הארווי שיקר להם בחקירה.
ביטוח חיים כפול
אחרי שהוא נמלט מן ההריסות של הבלובל, ג'וליאן הארווי נראה בסירת ההצלה שלו על ידי תצפיתן של ספינת ה-Gulf Lion, אשר עשתה את דרכה אל פורטו ריקו. זה קרה כיממה אחרי טביעת היאכטה. הוא טען בפני חוקרי משמר החופים שלמרות שהים היה רגוע, שניים מתוך שלושת המפרשים של היאכטה קרסו וקרעו את צינורות הגז של כלי השיט. כתוצאה מכך, התחוללה שרפה על הסיפון שהטביעה את היאטה. הוא סיפר להם סיפורים, על איך שהוא בקושי הצליח לחלץ את גופתה של אשתו מן האסון ואיך ששאר בני משפחת דוּפרולט טבעו עם הבלובל.
לטענתו של הארווי, הוא היה היחיד ששרד את התקרית, מה שעורר ספקות רבות בקרב השוטרים. הם התקשו מאוד להאמין לגרסה שלו אך מאוחר יותר, הכל התברר. הסקיפר הוציא ביטוח חיים על אשתו בסך של 20 אלף דולר, אשר הכיל סעיף של "ביטוח כפול". על פי הפוליסה, היה והמבוטחת (קרי מארי דנה ג'ורדן) תמות כתוצאה מתאונה או רצח בידי אדם שהוא לא המוטב (קרי ג'וליאן הארווי), המוטב יהיה זכאי לסכום שהוא כפול מן הביטוח המקורי. כלומר, במידה והארווי לא יקושר אל מותה של אשתו, הוא יהיה זכאי לסכום של כ-40 אלף דולר – אשר שווה ערך בימינו לכ-320 אלף דולר. רבים מאמינים שזו הסיבה שהוא רצח את אשתו ובני משפחת דוּפרולט, וזאת לא הייתה הפעם הראשונה שהוא ניסה להונות את חברת הביטוח שלו.
מסתבר ששתיים מספינותיו של הארווי טבעו כמה שנים קודם לכן בנסיבות מסתוריות, שתיהן מבוטחות בסכום גבוה מאוד. בדיקה של הקריירה שלו בתור טייס קרב הראתה שהוא היה מעורב פעמיים בהתרסקות מטוס, אבל הצליח לנטוש ברגע האחרון ולהינצל. אשתו השלישית של הארווי, גם היא מבוטחת, טבעה לאחר ששניהם היו מעורבים בתאונת דרכים קטלנית. המכונית של הטייס לשעבר עפה ממצוק בגובה 4.5 מטרים אל תוך מי האוקיינוס האטלנטי. חוקרי המשטרה שבדקו את נסיבות התקרית גרסו כי לא הייתה לנהג דרך להינצל מן התאונה, אלא אם הוא ידע מבעוד מועד מתי לנטוש ברגע האחרון.
לאחר שהתברר לו שטרי ג'ו שרדה, הארווי שכר חדר במלונית במיאמי תחת שם בדוי. מאוחר יותר, עובדת משק בית נכנסה פנימה בשביל החליף סדינים והבחינה שדלת המקלחת נעולה. עובדי התחזוקה של המקום פרצו את המנעול ובפנים הם מצאו את גופתו של הארווי ללא רוח חיים. הוא חתך לעצמו את ורידי היד, הירכיים והצוואר עם תער גילוח.
החיים שאחרי הסערה
טרי ג'ו עברה לגור עם אחותה של אביו ושלושת בניה. בגיל 12, היא שינתה את שמה לטר (Tere). מאוחר יותר, בבגרותה, היא כתבה אוטוביוגרפיה על החוויות שלה מאותו שבוע גורלי בתחילת חודש נובמבר של 61'. באחת הפסקאות של הספר היא כתבה: "תמיד האמנתי ששרדתי מסיבה כלשהי" – הסיבה הזאת היא לספר על הטבח הנוראי שהתחולל על סיפון ה-Bluebelle.