13 ביוני 1981, פריז, צרפת. זוג נהנה מטיול בערב קיץ חם ביער בולון, אחד הפארקים הגדולים והוותיקים ביותר בעיר. ליד אחד האגמים הגדולים של הפארק, הם מבחינים במשהו מוזר.
מונית יורדת לדרך צדדית ממש מול עיניהם, וגבר אסייתי קטן יוצא ממנה. הנהג עוזר לו לשלוף שתי שקיות גדולות וכבדות מתא המטען. לאחר מכן, האיש מתחיל לגרור את התיקים לפארק. בני הזוג צופים מהופנטים כאשר האיש משנה את מסלולו, וכנראה פונה לעבר האגם.
ואז נראה סוף סוף שהאיש מבין שעוקבים אחריו. הוא מביט בזוג ואז מחליק את התיקים מתחת לכמה שיחים לפני שהוא מתרחק. בני הזוג ניגשים מתוך סקרנות כדי לראות מה יש בפנים. ברגע שהם פותחים את התיק הראשון הם מזדעזעים: בפנים נמצא טורסו (פלג גוף עליון ללא גפיים), מדמם של אישה.
הם מזעיקים את המשטרה שמגיעה במהירות. בתוך התיק השני נמצאים הראש והגפיים של הקורבן. ברור שהאיש הקטן ניסה לזרוק את הגופה לתוך האגם, ונבהל כשראה שיש עדי ראייה במקום.
שרידי הגופה נלקחים לנתיחה. מתברר שהאישה סבלה מפצע ירי בצווארה, שגרם למותה. אבל זה לא הכול – גופתה הושחתה, כשחתיכות גדולות של הרגליים, השדיים והישבן שלה נחתכו. עוד התגלה בבדיקה שמישהו קיים יחסי מין עם הגופה במשך כיומיים.
בינתיים, המשטרה מתחילה לנסות לאתר את הגבר האסייתי שהיה על המונית וזרק את התיקים. דרך חברת המוניות הם מוצאים את הנהג שלקח את הנסיעה. הוא מספר כי אסף את האיש מבניין דירות יקר ברחוב ארלנגר, ברובע היוקרתי של אוטויי. הנהג מספר לשוטרים שכשהעמיס את התיקים הכבדים לתא המטען של המונית, הוא שאל את האיש בבדיחות הדעת אם יש בהם גופה, והאחרון ענה לו שמדובר בספרים.
מבין דיירי הבניין היה רק גבר אסייתי אחד שחי בו, והוא תאם את תיאור העדים בצורה מושלמת: איסיי סאגאווה, בן 32, סטודנט יפני שלומד ספרות באוניברסיטת סורבון.
רק 48 שעות לאחר ניסיונו להיפטר מהגופה, סאגאווה נעצר בדירתו ללא התנגדות. על שולחנו מצאו השוטרים ארוחה אכולה חלקית של ירקות ובשר אדם. בתוך המקרר שלו המשטרה מצאה חתיכות בשר אנושיות נוספות, עטופות בקפידה כדי להיאכל מאוחר יותר.
***
בתשאול, סאגאווה מתוודה בקלות. הוא מספר כי הקורבן היא רנה הארטוולט, בת כיתתו ההולנדית. הוא נמשך אליה זמן מה, והייתה בו מתעוררת בו תשוקה כשהיה חושב איך יאכל את בשרה – במיוחד את ישבנה. הוא הרג אותה, הוא מתוודה, אך ורק על מנת לאכול אותה.
הוא אומר לשוטרים שניסה להרוג אותה כמה פעמים בעבר, אך נרתע ברגע האחרון. הפעם הוא נשבע לממש את תוכניתו המעוותת. מכיוון שידע שהארטוולט שולטת בגרמנית, הוא הזמין אותה לדירתה וביקש ממנה לקרוא שיר גרמני – על קניבליזם – כדי שיוכל להקליט אותו לשיעור.
סאגאווה אומר כי בזמן שקראה את השיר כשגבה מופנה אליו, הוא כיוון את הרובה שלו לצווארה ולחץ על ההדק. לדבריו, היא נפלה קדימה ודם רב החל לנזול על הרצפה, בדיוק כשהוא התעלף.
כשהוא התעורר, הוא ניסה להפשיט את הבחורה המתה וללעוס את ישבנה, אבל הוא לא הצליח לנגוס בעורה. הוא ניסה לחתוך אותה, אבל הסכינים שהיו ברשותו לא היו חזקים מספיק למשימה, אז הוא הלך לקנות סכין קצבים.
הוא סיפר לשוטרים כיצד חתך את גופה של הארטוולט ואכל אותו בצורתו הגולמית. הוא החליט לבשל כמה מחלקי הגופה – וסיפר כי נהנה מטעם הירכיים שלה אך לא מהשדיים. הוא אף צילם את גופתה של הארטוולט בכל אחד משלבי ההשחתה שלה, והודה שקיים יחסי מין עם הגופה מספר פעמים.
לא היה ספק שהסטודנט אשם ברצח חברתו לכיתה. עם זאת, מכיוון שבצרפת לא ניתן לשפוט אדם שנפסק שהוא בלתי שפוי, הוא נשלח לבדיקה פסיכיאטרית לפני משפטו.
***
הבדיקה שלו העלתה פתולוגיה מעוותת שנמשכה עשרות שנים אחורה.
סאגאווה נולד למשפחה אמידה בשנת 1949, הצעיר מבין שני בנים. הוא נולד בטרם עת והיה כל כך קטן, שאביו יכול להחזיק את כולו בכף ידו. הוא כמעט מת בתור תינוק לאחר התקף של דלקת המעי, והיה קטן וחולני למשך שארית חייו.
סאגאווה סיפר שהוריו היו תומכים ואוהבים, אולם נראה כי הם הגנו עליו יתר על המידה או פינקו אותו יותר מדי בגלל בריאותו השברירית. לדבריו, הטעות היחידה שהוריו עשו היא שהם היו סודיים מאוד בכל הקשור ליחסי מין. לכן, מתוך חוסר ידיעה, כשחווה לראשונה זקפה בתור ילד, הוא חשב שהוא עלול לחלות. מאז בושה תמיד תתקשר עבורו עם מין.
סאגאווה סיפר לפסיכיאטר של בתי המשפט כי הוא התחיל לפנטז לראשונה על קניבליזציה של נשים כשהיה בן 11. כשהוא נמשך לנשים, תמיד לבנות, בלונדיניות וגבוהות, הוא רעב גם לבשרן, במיוחד לירכיהן. בעיניו, הדחף לאכול את מושא תשוקתו הוא הביטוי האולטימטיבי של אהבה. ככל שחלף הזמן, הכפייה הזאת גברה בתוכו.
הוא הסביר כי מעולם לא רצה להרוג מישהו, רק לאכול אותו. הפעם הראשונה שניסה לממש את הפנטזיה שלו הייתה כשהיה בן 24 ולמד באוניברסיטת וואקו בטוקיו. הוא הפך לאובססיבי כלפי אישה גרמניה בלונדינית שגרה בסמוך למקום לימודיו, והוא עקב אחריה עד שגילה היכן היא גרה. לילה אחד הוא פרץ לדירתה בניסיון להכות אותה בראשו כדי להפיל אותה. הוא האמין שהוא יכול לאכול מעט מבשרה בלי להרוג אותה.
כשהוא פרץ לדירתה, הוא העיר את האישה, שהחלה מיד לצרוח. המשטרה הגיעה ועצרה את סאגאווה בגין ניסיון אונס. הוא לא סיפר לשוטרים מה היו כוונותיו האמיתיות, אך אביו הצליח להשתמש בעושרו ובהשפעתו כדי להוציא את בנו נקי מהסיפור.
סאגאווה סיפר שניסה לפנות לעזרה כדי לטפל באובססיה שלו. כשהיה בן 15 הוא התקשר לפסיכיאטר והתוודה על דחפיו הנוראים, אך הרופא התעקש שהוא צריך להגיע למשרדו, והוא התבייש מכדי לעשות זאת. רק לאחר ההתקפה על האישה הגרמניה, הוא פנה לפסיכיאטר אחר, שקבע כי סאגאווה מהווה סכנה ציבורית. עם זאת, שום דבר לא נעשה כדי להרחיק אותו מהחברה או כדי לפקח עליו.
במקום זאת, הוא המשיך בלימודיו. הוא הצליח בהם מאוד, וכשקיבל תואר שני מאוניברסיטת ואקו, הוא התקבל לסורבון ללימודי דוקטורט.
מוקף בכל כך הרבה נשים יפהפיות, צעירות ולבנות, היה לו קשה יותר לעמוד בפני דחפיו הקניבליים. כשהיה בפריז, הוא סיפר כי ניסה להרוג כמה זונות כדי לאכול אותן, אך לא הצליח ללחוץ על ההדק. ככל שרצה לאכול את הארטוולט, הוא לא רצה להרוג אותה. היא למעשה הייתה החברה הכי טובה שלו, אולי החברה היחידה שהייתה לו אי פעם. אבל הוא לא הצליח להתנגד לדחף ולכפייה שלו.
***
לאחר הבדיקה הפסיכיאטרית, המסקנה הייתה שסאגאווה אכן היה מטורף, פסיכופת מיני ולכן אינו כשיר לעמוד לדין. הוא נשלח למוסד סגור של פושעים לא שפויים, שם היה אמור לשהות ללא הגבלת זמן.
סאגאווה לא קיבל טוב את עונשו. כאדם משכיל ממשפחה אמידה, הוא הרגיש שהיו לא שייך לחולים האחרים, שהיו בלשונו "מטורללים", והיה מעדיף להיות בכלא על פני מוסד סגור.
אבל הוא הצליח לנצל היטב את הזמן. הוא כתב וצייר ספר חצי אוטוביוגרפי כסוג של טיפול. לאחר שהתפרסם לשמצה בעקבות מעצרו, פנה אליו סופר יפני בשם אינוהיקו יומוטה. יומוטה שכנע את סאגאווה לתת לו עותק מהספר שכתב, ואז הוציא לאור את הספר ביפן תחת השם "הערפל". הספר, שכלל פרטים גרפיים על הרצח והקניבליזציה של הארטוולט, הפך לרב מכר ביפן.
בשנת 1984 אביו של סאגאווה העסיק עורך דין בעל שם במטרה להחזיר את בנו מצרפת ליפן. עורך הדין הצליח במשימתו ושכנע את ממשלת צרפת ואת דעת הקהל הצרפתי לגרש את הסטודנט האומלל בחזרה למדינתו.
סאגאווה הוחזר ליפן וכל התקשורת הייתה בטירוף, למרות שעדיין היה אסור לו להתראיין. כשהגיע הוא נלקח מיד באמבולנס לבית החולים מצוזאווה בטוקיו. מה שממשלת צרפת והציבור הרחב לא ידעו הוא שסאגאווה הלך לבית החולים הזה מרצון, האמבולנס וההובלה שלו למעצר היו רק אחיזת עיניים בפני התקשורת, שנועדו להסתיר את העובדה שסאגאווה היה עכשיו אדם חופשי.
מכיוון שהוא הוכרז כלא שפוי, האישומים נגדו בצרפת נסגרו, כך שלא ניתן היה להעביר את כל הניירת בעניינו לרשויות היפניות. ללא התיקים הצרפתיים, ליפן לא הייתה שום סיבה להאשים את סאגאווה. כך, אחרי 15 חודשים בבית החולים, הוא השתחרר ויצא לחופשי – למרות שהודה ברצח, קניבליזם ונקרופיליה.
***
לאחר שחרורו, התקשורת ביפן התייחסה לסאגאווה כמעין סלבריטי אקסצנטרי. הוא התראיין למספר תוכניות טלוויזיה ומגזינים, שם דיבר בשלווה על פשעיו, ותיאר בפירוט כיצד הרג ואכל את הארטוולט. הוא היה פרשן אורח בתוכניות טלוויזיה, הופיע בשעשועונים ובתוכניות בישול ואף עבד כמבקר אוכל עצמאי. הוא אף כיכב בכמה סרטי פורנו, שם הוא נשך את השחקנים שעבדו לצדו.
סאגאווה המשיך לכתוב ופרסם 19 ספרים נוספים, רומנים אירוטיים עם תיאורים גרפיים, שלא כולם עסקו בקניבליזם. במשך זמן מה הוא הצליח לפרנס את עצמו בעזרת תמלוגים וכסף שקיבל עבור הופעותיו בתקשורת, יחד עם ירושה גדולה שקיבל לאחר מות הוריו.
עם זאת, לאחר שהסתיימה הירושה שלו, וכוכבו הציבורי דעך, הוא נאלץ להתגורר בדיור ציבורי ולחיות מכספי הרווחה. בשנת 2013 הוא אובחן כחולה סוכרת וסבל משני התקפי לב. הוא גם סבל מדימום מוחי ונאלץ מאז להשתמש בכיסא גלגלים.
בשנת 2017 יצא סרט תיעודי על חייו בשם "קניבה", של ורנה פרוול ולוסיין קסטיינג טיילור, שעורר עניין רב כשהוקרן בכמה מפסטיבלי הקולנוע הנחשבים ביותר בעולם, אך היה גם קשה מאוד לצפייה.
כיום סאגאווה מתגורר בפרבר של טוקיו, וטוען כי למרות שיש לו עדיין את הדחף לאכול נשים יפות, הוא לעולם לא ירצח בן אדם אחר. במה שנדמה אולי כצדק פואטי, בשנה שעברה נאלץ סאגאווה לעבור ניתוח בקיבה שלו, וכעת הוא יכול לאכול רק דרך צינור הזנה.