1. המפלגה שהחליטה לרצוח
הבחירות לכנסת הראשונה בשנת 1949 היו בין השאר בסימן המעבר ממחתרות למפלגות. מפלגת "חרות" של מנחם בגין למשל, הייתה למעשה מפלגה של יוצאי האצ"ל. בהתאם לכך גם לוחמי המחתרת הקטנה יותר, הלח"י בחרו להתגבש למפלגה שקראו לה "מפלגת הלוחמים", בראשות נתן ילין מור.
מה שייחד את רשימת הלוחמים הוא כשמה – האופי הלוחמני שלה. הרשימה קראה לא להתפשר על אף שטח מאדמת ארץ ישראל, להתנגד להפיכת ירושלים לבינלאומית, להיזהר מהאימפריאליזם של בריטניה וארה"ב, והכי חשובה הייתה הסיסמה של הרשימה: "מוות לאויבי העצמאות הזרים". לא היה מדובר על מילים בלבד. חברי רשימת הלוחמים שהיו בפועל אנשי הלח"י, התפרסמו כמי שיצרו את ההתנקשות הפוליטית הראשונה לאחר קום המדינה – כשהם התנקשו בחייו של הרוזן השבדי פולקה ברנדוט שנשלח מטעם האו"ם לתווך בין ישראל למדינות ערב. חברי רשימת הלוחמים חשבו כי לא מספיק לסרב להצעות. הם קיימו את הבטחת הבחירות שלהם – ורצחו את מי שלדעתם היה צריך.
2. צה"ל כמעט נשלח למלחמה בדרום קוריאה
היו הרבה נושאים שהצביעו עליהם בבחירות לכנסת השנייה בשנת 1951: המצב הכלכלי למשל היה לא פעם בכותרות. אבל אחד הנושאים המפתיעים נגעו למדיניות חוץ או ליתר דיוק – להשתתפות האפשרית של ישראל במלחמת קוריאה. עד לשנת 1950, מדיניות החוץ של ישראל הייתה לשמור על נייטרליות בשאלת המלחמה הקרה, אבל בן גוריון החליט שמלחמת קוריאה היא שעת הכושר לשבור את המדיניות הזו – ולהזדהות עם המערב.
כתוצאה מכך, לקראת הבחירות הצהיר בן גוריון בצעד מדהים כי על ישראל להתייצב לצד מדינות המערב - ולשלוח את מיטב חיילי צה"ל לקוריאה ולסייע לדרום במלחמה. זו הייתה הצהרה מפתיעה מאוד, שכן ישראל זה עתה סיימה מלחמת קיום קשה והייתה בעיצומו של משבר כלכלי, והנה המנהיג שלה כבר מתנדב לשלוח את העם שלו למלחמות אחרות. לאחר מסע הכפשות מצד אויביו בפוליטיקה, אף חייל צה"ל בסוף לא נשלח לקוריאה – אבל בן גוריון כן התעקש וישראל שלחה סכום של כ-100 אלף דולר בציוד רפואי ומזון לממשלת קוריאה הדרומית.
3. מסע האופנוענים של מנחם בגין הופך אותו לפורע חוק
כיום מנחם בגין זכור כאחד מראשי הממשלה הבולטים והחשובים שהיו במדינת ישראל, אבל בשנים הראשונות לקיומה של המדינה המצב היה שונה לחלוטין. בגין עמד בראש מפלגה אופוזיציונית בינונית, שבעיני שלטון מפא"י בכלל ודוד בן-גוריון בפרט, נחשבו למגוחכים במקרה הטוב, ומסוכנים במקרה הרע. אחד מהשיאים המוזרים של מערכת היחסים העכורה הזו הייתה בבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959: בגין רצה להגיע לכמה שיותר עצרות בחירות, וכדי שהתנועה תתפנה עבורו, שכר כמה אופנוענים שילוו את הרכב שלו, ויסייעו בחסימת התנועה.
אבל מה שיצא מזה היה מצג מוזר מאוד ברחובות הראשיים של תל אביב. עד מהרה ראו התושבים את בגין הצנום אך הנלהב יושב במכונית עם גג נפתח, מסביבו לא מעט אופנוענים קשוחים, והכל נראה כחלק מתעמולת בחירות יוצאת דופן, צבעונית ודי מאיימת. עבור לא מעט מתושבי תל אביב, שרובם המכריע ממש לא הצביעו לבגין, הדבר הזכיר תעמולת בחירות של דיקטטורים עם ניחוח פאשיסטי שרצו להפגין כוח ועוצמה בפני הסביבה שלהם. בן גוריון בעצמו כתב באותו יום ביומן שלו כי בגין היה נראה כמו מוקיון כשלפניו 20 רוכבי אופנוע. ידעו להעליב.
4. רקטה מזויפת מכריעה את הבחירות
חודש לפני הבחירות של שנת 1961, יצא ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן-גוריון בהכרזה שהדהימה את העולם: ישראל עומדת לשגר טיל לחלל, ושמו יהיה שביט 2. זה היה בלתי נתפס. כמה ממנהיגי מדינות ערב נכנסו ללחץ רציני, ואף החלו במרוץ חימוש מחודש נגד האויב הישראלי.
אלא שכבר בזמן אמת היו כמה אנשים שחשדו מאוד בהכרזה של בן גוריון. ליתר דיוק, מי שחשדו היו חברי כנסת ממפלגות שונות שראו בהכרזה על הטיל תעלול בחירות ותו לא. הם הכירו קצת יותר טוב את מה שהתרחש בתוככי השלטון, וידעו שאין ממש סיכוי שבאמת הצלחנו לשגר טיל לחלל. תוך זמן קצר מאד עלו טענות בתקשורת שהטיל הוא ניסיון של מפא"י לנצח שוב בבחירות באופן לא ממש הוגן. רק אחרי שנים רבות פורסם שהמבקרים צדקו באופן חלקי. "שביט 2" באמת לא הגיע לחלל, ורק עף כמה קילומטרים בודדים מעל פני האדמה. רפא"ל נרתמה אז למשימה של ההטעיה ותוך מספר שבועות בנתה רקטה מאולתרת אשר מזכירה טיל המשוגר לחלל והוענק לה השם "שביט 2". אבל המטרה בשיגור שלו לא הייתה בהכרח להטעות את הבוחרים, אלא בעיקר להשתמש במלחמה פסיכולוגית נגד מדינות ערב, ולהבהיר להן כי לישראל יש יכולות צבאיות מתקדמות.
5. המתמודד שנעצר בכל מקום בו ביקש לעשות שלום
אייבי נתן היה יליד איראן, שגדל בהודו ושירת בחיל האוויר הבריטי. הוא התנדב כטייס במלחמת העצמאות, והמשיך כטייס באל-על. נתן היה פעיל שלום, שהתפרסם גם כמנהל תחנת הרדיו הפיראטית הראשונה בישראל, "קול השלום", אותה שידר מאוניה שרכש בשם "ספינת השלום". בבחירות לכנסת השישית בשנת 1965, הוא רץ לבדו לכנסת ברשימת "נס", ומצעו עסק בחתירה לשלום עם מדינות ערב. כרזת הבחירות של נתן הייתה "הטובים לכנסת" המזכירה את עברו כטייס בחיל האוויר ונשענת על הסיסמה הידועה של החיל "הטובים לטיס".
נתן קיבל כ-2,000 קולות ולא עבר את אחוז החסימה, שעמד על אחוז, כ-12 אלף קולות. למרות ההפסד, נתן התחייב לטוס למצרים ולבשר להם על כך שהעם דורש שלום. הוא עמד בהתחייבותו וטס לפורט סעיד במטוסו הפרטי. עם הגיעו למצרים נעצר, ובקשתו להיפגש עם הנשיא גמאל עבד אל נאצר כדי למסור לו עצומה הקוראת לשלום, נדחתה. לאחר כיממה בפורט סעיד הוא גורש בחזרה לישראל, נעצר בשדה התעופה על ידי המשטרה על כך שחצה את גבולות ישראל באופן בלתי חוקי, ושוחרר בערבות.
אייבי נתן לא נואש ועשה ניסיונות נוספים להעביר למצרים את המסר שלו: ביולי 1967 טס פעם נוספת למצרים ושוב גורש, ובשנת 1969 הגיע למצרים בטיסה מסחרית, וגורש בפעם השלישית.
6. האיש שנכנס לכנסת כדי להימנע ממעצר
בחירות 1977 נחשבו לבחירות היסטוריות בישראל – הליכוד הצליח ליצור מהפך, ולראשונה לעלות לשלטון. אבל בשולי הבחירות נכנסה לכנסת גם מפלגה עם השם הגנרי "פיתוח ושלום", ומי שעמד בראשה היה שמואל פלאטו שרון. הסיבה שהוא החליט לרוץ לכנסת הייתה לא פחות ממדהימה – הרצון להימנע מהסגרה לצרפת שבה התגורר בעבר. נגד שרון היו האשמות של העלמת מס בהיקף עצום, מה שגרם לו קודם כל לעלות לישראל בשנת 1975 מכוח חוק השבות, כשהצרפתים כמובן דורשים את הסגרתו.
כחלק מהניסיון שלו להימנע מהסגרה, הוא עלה על רעיון מבריק – לפי החוק בישראל, חל איסור להסגיר חבר כנסת מכהן למדינה זרה, אז למה לא לרוץ לכנסת? אבל אם אתם חושבים ששרון ניסה גם להסוות את המטרות שלו בריצה לכנסת, מצפה לכם הפתעה.
אומנם במהלך מערכת הבחירות, פעל פלאטו שרון כדי להוכיח שהוא רציני בכוונותיו והחל לתרום מכספו הפרטי, ויזם פעולות שונות לנזקקים, אך המטרה הראשית והמוצהרת הייתה להציל את פלאטו שרון האומלל והמסכן, ממשלת צרפת המרשעת והאנטישמית, לפי גישתו, שרודפת אותו רק משום שקשה להם לראות יהודי מצליח.
הוא נכנס כאדם יחיד לכנסת (מאז גם חוקק חוק שלא מאפשר לאדם אחד לרוץ לבדו) וכיהן בקדנציה אחת ובלט כח"כ יוצא דופן. אחד הציטוטים המפורסמים שלו, שעליו גם רכב, היה "מה אתה עושה למדינה?".
7. שמעון פרס מאבד את העשתונות
ככלל, הבחירות בשנת 1981 היו בחירות קשות מאד. המאבק בין שמעון פרס למנחם בגין ירד לא פעם לפסים נמוכים מאוד, והתחושה הייתה שהארץ על סף התפוצצות. שתי המפלגות קטלו אחת את השנייה בתשדירים בטלוויזיה, בעצרות מפלגתיות ובכרזות שנתלו. רבים זוכרים גם את הנאום של דודו טופז נגד הליכוד שבו כינה את המצביעים "צ'חצ'חים", כשלמחרת מנחם בגין בנאומו הידוע, קטל את טופז. אבל זה לא היה הנאום היחיד הזכור.
באחת מעצרות הבחירות של המערך, שמעון פרס הגיע לבית שמש, שם ציפה לו קהל שלא היה אוהד במיוחד. הם הפגינו נגד פרס, צעקו עליו, וגם עשו לו כמה תנועות מגונות עם הידיים. פרס המבועת החל לצעוק עליהם במה שגם תועד בטלוויזיה: "אנחנו לא נפחד מכם! לא מהפאשיזם! לא מהחומייניזם! ולא מהתנועות המזרחיות שלכם! בוז לך! זה עם תרבותי עם תנועות מזרחיות מתווכחים! תתביישו לכם! ככה יראה העם של בגין! שיכורים!..."
8. המתמודד ששילם באגורות בלבד והקרוב של ליהיא גרינר
המסעדן והפעיל החברתי ויקטור תייר, ממייסדי הפנתרים השחורים, היה אחת הדמויות הצבעוניות ביותר שהתמודדו בבחירות בישראל.
תייר רץ לכנסת במסגרת מפלגת יחיד שהקים בשם "עמך", אך נכשל בכל הניסיונות. בבחירות לכנסת העשירית (1981) קיבל 460 קולות, בבחירות לכנסת ה-11 (1984) קיבל 733 קולות ובבחירות לכנסת ה-12 (1988) קיבל 446 קולות. הדבר המעניין הוא שאת הכסף הדרוש לרישום מפלגה, 20 אלף שקלים, הוא שילם אך ורק במטבעות של אגורה אחת, כדי להדגיש לדבריו את מצוקתו של האזרח הקטן. לאחר שחברי ועדת הבחירות נאלצו לספור את כל המטבעות כדי לוודא שמדובר בסכום המדויק, הוא זכה לחוק הקרוי על שמו, "חוק תייר", לפיו מותר לשלם לוועדת הבחירות בהמחאה בנקאית בלבד.
נכדתו, אגב, היא לא אחרת מכוכבת הריאליטי, ליהיא גרינר. אמייזינג, לא?
9. המועמד שהבטיח לבטל את מס הכנסה
בבחירות של שנת 1984 לתעמולה בטלוויזיה היה כוח גדול. הרשימות קיבלו זמן שידור בערוץ הראשון הציבורי, שהיה כזכור ערוץ הטלוויזיה היחידי, על פי גודלן, ורשימות חדשות קיבלו זמן מינימלי אחיד. הדבר גרם להקמת רשימות קטנות, שניצלו את ההזדמנות לחשוף את רעיונותיהן בפני הציבור הרחב. רשימת היחיד "הס מס" שהקים יעקב ברגר, שכונה "הרץ הבודד", קמה בדרישה לבטל את מס הכנסה. בתשדיריו שילב ברגר שניות ארוכות שבהן נראה צ'ק של בנק לאומי, ולטענתו, שילוב הפרסומת הסמויה נעשה תמורת מחיקת האוברדרפט שלו לבנק.
לימים התברר כי הרשימה נוסדה כרשימת לוויין של "יחד" בראשותו של עזר ויצמן, ותפקידה היה להעביר ל"יחד" 10 דקות שידור בטלוויזיה - דבר שיאפשר להרחיב את זמן השידור שלה. "יחד" סייעו להקים את רשימת "הס מס", אולם סידור זה נפסל על ידי ועדת הבחירות. ברגר החליט בכל זאת לנצל את תעמולת הבחירות ולהעביר כמה מסרים תחת הכותרת - "יעקב גרוס - הכוח השקט - לא רץ לכנסת ולא הולך לאיבוד".
המפלגה לא עברה את אחוז החסימה אחרי שקיבלה 1,472 קולות בלבד (0.1% מקולות הבוחרים).
10. חרדים חויבו להצביע תחת שבועה פיקטיבית
בניגוד למערכות בחירות סוערות למדי, מערכת הבחירות של 1988 הייתה יחסית מנומנמת, אבל דווקא בתוך הזירה החרדית, היו מאבקים רבים. המפלגות החרדיות היו מוכנות להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותן כדי לגייס מצביעים. במגזר החרדי התפצלה אגודת ישראל לשתי מפלגות, כאשר לראשונה תמך המחנה הליטאי במפלגה נפרדת - דגל התורה.
מפלגת אגודת ישראל (שכיום היא חלק מיהדות התורה) פנתה למצביעים שלה והבהירה להם חד וחלק שהם מחויבים להצביע לה, לא בגלל הבטחות בחירות כאלה ואחרות אלא מסיבה אחרת – כי הם למעשה נמצאים תחת נדר להצביע למפלגה היחידה שבאמת מייצגת את הציבור החרדי ה"נכון". נדרים, כידוע, חייבים לקיים, ואיך יכול אדם שאומרים לו שהוא נדר נדר, להפר אותו? ובכן, בדיוק בשביל זה מפלגת ש"ס מצאה פתרון.
בתשדיר מדהים ששודר בטלוויזיה, כחלק מתעמולת הבחירות, החליטו בש"ס להעמיד במוקד את הרב עובדיה יוסף, ולצידו רבנים נוספים – כשהם מנצלים את זמן המסך שלהם כדי לבצע התרת נדרים המונית לכל עם ישראל. הרב עובדיה הודיע ש"חוגים מסוימים" משביעים ומאיימים בקללות על המצביעים, ושאין שום תוקף לנדרים הללו מבחינה הלכתית, אבל ליתר ביטחון, אם אנשים חוששים הם עושים כעת התרת נדרים.
לבסוף מפלגת ש"ס קיבלה 6 מושבים בכנסת, אגודת ישראל 5 מושבים, ודגל התורה 2 מושבים.
11. זרק רימון שהפוצץ בכנסת - ואז התמודד לבחירות
ב-29 באוקטובר 1957 התרחש אירוע חריג וחמור מאין כמותו בכנסת. בשעה 18:15 בעת דיון בכנסת, השליך משה דואק (דוויק) אזרח ישראלי יליד סוריה, רימון יד מסוג מילס מיציע הכנסת, ככל הנראה בשל מצב נפשי מעורער. ראש הממשלה דוד בן גוריון, שרת החוץ גולדה מאיר ושר התחבורה משה כרמל נפצעו באורח קל. שר הדתות משה שפירא נפצע באורח קשה. מי שמיהר לטפל בשר שפירא היה חבר הכנסת ד"ר שמשון יוניצ'מן (חרות), רופא במקצועו. הוא הוציא ממחטה מכיסו וטיפל בפצע בראשו של שר הדתות. בעקבות האירוע הוסיף משה שפירא לשמו את השם "חיים". דואק, שגנב את הרימון מצה"ל, לא הספיק לזרוק שני רימונים נוספים שהיו בידו.
דואק נימק את המעשה ברצונו לקבל תמיכה, בשל מצב בריאותו הירוד. פסיכיאטרים אשר בחנו את דואק פסקו כי הוא כשיר לעמוד לדין. ממיטת בית החולים בו אושפז בעקבות פציעתו מהרימון, הבטיח בן-גוריון להוריו של דואק כי לא יאונה להם כל רע בשל מעשי בנם וברכם שיזכו לגדל את יתר ילדיהם "למעשים טובים ולאהבת ישראל". בעקבות האירוע הוקמו בשנת 1958 היחידה לאבטחת אישים של השב"כ ומשמר הכנסת.
בשנת 1988 ניסה דואק להגיע בדרך קונבנציונלית יותר לכנסת. הוא הקים את תנועת "תרשיש", שהתמודדה בבחירות תחת האותיות זעמ, וזכור בזכות התשדיר שבו אמר "נוער, נוער, נוער – כולם משקרים לכם". דואק הבטיח להקים אוניברסיטה, מכללה וטכניון על בסיס תורה ועבודה בנתניה. זה כמובן לא קרה.
12. המועמד ששכח את החתימות בבית
אברהם בדנג'ו, שופט כדורגל ומסגר מעכו, עמד בראשות מפלגת "מלכות ישראל". בשנת 1988 הוא הגיע לוועדת הבחירות עם תיק יד, ממנה הוציא אבן, שעליה כתוב "אבן הפינה לבית השם", וביקש להקים שוב את בית המקדש. אולם, למרבה הצער, הוא גילה ששכח את הטפסים, ובהם רשימת החותמים בביתו, ולכן נפסל מריצה בבחירות. בתגובה, אגב, פרץ בדנג'ו בבכי.
13. מפלגת חוק הטבע והמדיטציה הטרנסצנדנטלית
שנת 1992 נחשבת לשנת מהפך בישראל כשהעבודה בראשות רבין חזרה לשלטון, אבל בבחירות הללו התמודדה לראשונה אחת המפלגות היותר מקוריות. "מפלגת חוק הטבע" בראשות גד תיק, פרסה תכנית מקורית מאד לאזרחי ישראל. לדבריהם זו לא שאלה של ימין או של שמאל – אלא שאלה של חוק הטבע שיכול להשפיע לחיוב על כולנו. איך עושים את זה? לפי התשדיר, המפתח היה טמון בכך שכולנו נתרגל "מדיטציה טרנסצנדנטלית" מה שיוביל להקמה של "גן עדן עלי אדמות" ובא לציון גואל. חבריה בקשו להיבחר לכנסת על מנת לקדם את רעיון הקמתה של קבוצת בת 7,000 מתרגלי יוגה שיעסקו במדיטציה. במצע המפלגה נטען כי אלפי ''המעופפים'' יביאו בדרך זו לפתרון כל בעיותיה של מדינת ישראל, כולל בעיות המים, הביטחון והחינוך.
במהלך מלחמת לבנון השנייה פרסמו המעופפים מודעות בעיתונות בהם טענו כי כדי לסיים את הלחימה נחוצים להם 256 מודטים שיתרגלו מדיטציה.
14. חבר הכנסת שגרם בכל יום לפרובוקציה אחרת
הרבה לפני אורן חזן, הרב יוסף בא-גד, כיום בן 87, שהיה חבר כנסת מטעם סיעת מולדת בכנסת ה-13, נחשב ל"ליצן הכנסת". במהלך המושב הוא התפצל מסיעתו, לאחר שהסתכסך עם יושב הראש שלה, רחבעם זאבי, והקים סיעת יחיד. לקראת הבחירות לכנסת ה-14 הוא הקים מפלגה בשם "מורשת אבות", שלא עברה את אחוז החסימה. בבחירות לראשות הממשלה בשנת 1999 הוא ביקש להתמודד, אך לא הצליח לגייס בזמן 50 אלף חתימות שנדרשו על פי חוק, והואשם בזיוף חתימות של אזרחים. נגזרה עליו חצי שנת מאסר, שהומרה בחצי שנה של עבודות שירות, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 25 אלף שקל.
בשנת 2005 הוא הסתבך שוב, והפעם בצורה חמורה יותר: בדו"ח רשם העמותות נרשם כי בא-גד לקח מיליונים לכיסו מישיבת נחלים שאותה הקים. בהסדר טיעון נקבע כי בא-גד יחזיר 55 אלף שקל ויישאר נשיא הישיבה, תפקיד שבו הוא מחזיק עד היום.
בין הפרובוקציות של הרב יוסף בא-גד, שכונה "אלוף הגימיקים" במהלך כהונתו בכנסת (1992-1995): התיישב ישיבה מזרחית על רצפת האולם של מליאת הכנסת בזמן נאום של שר החוץ דאז שמעון פרס, הניח פרופלור על השולחן של יצחק רבין, קרא "שמע ישראל" כשלמשכן הוכנס קונדומט, והניף גרזן משוח בקטשופ מעל דוכן הנואמים בכנסת במהלך נאומו על התגברות ממדי הטרור. בינואר 1995, עבר ח"כ בא-גד על חוקי הצנזורה מעל דוכן הכנסת, בפרסמו מידע שקרי שלפיו חייל צה"ל נחטף משכונת הגבעה הצרפתית בירושלים.
15. כשביבי הודה בשידור חי שהוא בגד בשרה
בבחירות האחרונות נרמז לא פעם כי בטלפון האישי של בני גנץ, שנפרץ על ידי האיראנים, היו חומרים אישיים מביכים. אישוש לכך נמצא, לדוגמה, בראיון של בני גנץ עם יונית לוי לחדשות 12, שבו הוא טען בנוגע לפריצה: "אשתי תומכת בי". ראש הממשלה נתניהו קרא לגנץ לחשוף מה היה בטלפון שלו, באופן שהזכיר את ההתנהלות שלו עצמו בפרשת "הקלטת הלוהטת", שבה הסתבך לפני 26 שנים.
חמש שנים לפני פרשת קלינטון ומוניקה לווינסקי, הייתה לנו בישראל פרשייה עסיסית משלנו: חבר הכנסת בנימין נתניהו, שהתמודד לראשות הליכוד, טען כי גורמים במפלגה מנסים לסחוט אותו באיומים. נתניהו התייצב במהדורת מבט ב-14 בינואר 1993, וטען כי קיבל איומים שאם לא יסיר את מועמדותו לראשות הליכוד, תפורסם קלטת שבה הוא מצולם מקיים יחסי מין עם אישה שאיננה אשתו, שרה. נתניהו התוודה, בתשובה לשאלת העיתונאי אורי כהן אהרונוב האם היו לו קשרים אינטימיים עם אישה אחרת, כי "היה דבר כזה. זה הסתיים לפני כמה חודשים... יש לי חוב בעניין הזה לאשתי, למשפחתי ולאף אחד אחר". היה זה רגע שהוגדר כמכונן בפוליטיקה ובתקשורת הישראלית.
כשלושה ימים לאחר מכן, הגיש נתניהו תלונה למשטרה. נתניהו לא נקב בשמו של אותו אדם, אולם הסברה הייתה כי מדובר בדוד לוי, שהתמודד גם הוא על ראשות הליכוד. חקירת המשטרה לא העלתה דבר, וכיום קיים ספק אם הייתה קלטת כזו במציאות ואם כל הסיפור היה תכסיס פוליטי. לוי דרש התנצלות, אולם נתניהו התנצל רק כעבור שנתיים.
16. הקמעות של ש"ס
המפלגה לא רק נאבקה במפלגות אחרות אלא גם עשתה כמה יוזמות מפתיעות משלה. כמעט כולם שמעו על הקמעות שש"ס חילקה בבחירות. לראשונה הקמעות הללו יצרו עניין בבחירות של שנת 1999, כשוועדת הבחירות קבעה באופן רשמי שחלוקת הקמיעות איננה חוקית. הייתה בכך לפי הועדה, הבטחה לא חוקית של המפלגה להשפעות מסוימות שאין זה חוקי לתת, ויתכן שאף אפשר להסתכל על קמיעות כסוג של שוחד בחירות מבחינת הציבור.
אבל ש"ס לא הפסיקה. היא המשיכה לחלק קמעות כמעט בכל מערכת בחירות. בשנת 2003 גם ש"ס, וגם המפלגה של הרב כדורי קיבלו ביקורת מוועדת הבחירות על חלוקה לא חוקית של קמעות, ובבחירות של שנת 2006 בכל זאת הסכימה ועדת הבחירות קצת להתגמש. הפעם נקבע כי כחלק מתעמולת הבחירות שלה, לש"ס מותר לחלק ספרי תהילים (אלו כנראה, לא יכלו לדעת ועדת הבחירות באמת להשפיע לחיוב על הציבור הרחב דרך אמצעים אלוהיים) אבל היא הוגבלה בחלוקת ספרי תהילים שבהם הייתה ברכה מהרב עובדיה יוסף. כנראה שהברכה מהרב המנוח הייתה בעיני אנשי הוועדה בכל זאת עם פוטנציאל מסוים להשפעה. לש"ס אגב, זה לא הפריע מאז לחלק שוב ושוב קמעות, וכנראה שהם לא יפסיקו גם הפעם.
17. המהמר שהקים את מפלגת "קזינו"
עזרא טיסונה הוא איש עסקים ישראלי, שהקים את מפלגת הקזינו שהתמודדה בבחירות 1999. טיסונה ביקש להפוך את ההימורים בישראל לחוקיים, והתחייב להקים את כל בתי הקזינו בארץ, כשהוא מספק את ההשקעה הראשונית. הוא טען כי הקמת קזינו תהווה פתרון לכל הבעיות הכלכליות של המדינה, משום שהוא ייצר 300 אלף מקומות עבודה חדשים ו-30 מיליארד שקלים הכנסות בשנה למדינה. את הכסף הוא הבטיח להשקיע במלחמה בפשיעה, בבניית מוסדות שיקום וגמילה חינם, הורדת שכר לימוד באוניברסיטאות והפחתת מס הכנסה.
לטיסונה עצמו היה עבר כמהמר מצליח: הוא ניהל ספינת הימורים מצרית בים התיכון, הוציא קלטת וידיאו בשם "שיטת טיסונה להרוויח בבלאק ג'ק" (ואף תבע את ערוץ הקניות אשר סירב להציג את הקלטת למכירה), והיה מעורב ביוזמה של משקיעים להקמת קזינו ביריחו. אף על פי כן, ההימור שלו עצמו לא השתלם: קזינו קיבלה 6,540 קולות בלבד ולא עברה את אחוז החסימה.
18. אריק שרון נתפס באמירה מביכה
בשנת 2001 הייתה מערכת הבחירות היחידה שבה האזרחים יצאו לבחור רק ראש ממשלה ולא מפלגה. הניצחון של אריאל שרון מול אהוד ברק היה נראה מובהק בכל סקר שפורסם וברק היה בדרך להפסד בטוח. עם זאת, ארבעה ימים לפני הבחירות ארעה תקרית קטנה, שלרגע קט חשבו שעשויה לשנות את המצב. שרון נפגש עם מי שהייתה מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליסה רייס (זוכרים?). כשהתקשורת האמריקאית שאלה את שרון על מה הוא דן עם מזכירת המדינה הוא ענה למרבה הפלא, שאם להודות באמת הוא לא ממש זוכר כי הוא התקשה להתרכז, שכן התרכז ברגליה החטובות של מזכירת המדינה.
פעילות פמיניסטיות תקפו את האמירה של שרון וטענו שהוא שוביניסט וסקסיסט ולא יודע לכבד נשים, בין השאר בשל העובדה שהגיע מתרבות צבאית שוביניסטית. מצד שני, לא מעט נשים ובהם גם הח"כית הצעירה ציפי לבני התגייסו להגן על שרון וטענו שאין עוד אדם שמכבד נשים כמותו. הסערה שככה במהירות ושרון ניצח בענק.
19. בוגרי עלה ירוק מחליטים לרוץ עם ניצולי השואה
הרבה לפני שפייגלין רץ על הגל של הליגליזציה, הייתה מפלגה אחת בשם "עלה ירוק" שניסתה במשך שנים לקדם את הנושא. ב-2003 הם אפילו היו קרובים להיכנס לכנסת אבל בסוף לא עברו את אחוז החסימה. לקראת בחירות 2009 לעומת זאת התחולל במפלגה משבר, שכן חלקים מתוכה החליטו להפוך את הבדרן גיל קופטש ליו"ר המפלגה, מה שגרם לכעס רב בקרב הפעילים הוותיקים.
כך, מפלגת עלה ירוק בעצם פוצלה לשתיים, כשרוב ראשי המפלגה הוותיקים יצאו והחליטו להקים מפלגה חדשה בשם המקורי "בוגרי עלה ירוק", אבל כדי להגיע בכל זאת לעוד קהלים, החליטה המפלגה החדשה להתאחד עם מפלגה אחרת: הם חברו ליעקב כפיר, אדם מבוגר וניצול שואה שעמד בראש מפלגת "הציונות החדשה". יחד הם יצרו את המפלגה שפשוט תיארה את שני חלקיה: "ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק".
תשדירי המפלגה היו משונים אפילו ביחס למקובל בנוגע למפלגות קטנות. בחלקן הופיעו אנשי עלה ירוק כשהם מסבירים לבוחרים שמצבם כיום של ניצולי השואה הוא מחפיר. לעומת זאת יעקב כפיר שייצג כאמור את ניצולי השואה, בחר להדגיש כמובן איך המשטרה רודפת אחרי צעירים שבסך הכול רוצים לעשן גראס. האבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?
20. מי המועמד שמסיים תמיד עם הכי מעט קולות?
אילן משיחא יר זנבר, יו"ר מפלגת "מורשת אבות", מתמודד לראשות הממשלה ב-2019 זו הפעם השלישית. בשתי מערכות הבחירות האחרונות הוא סיים אחרון מכל הרשימות: ב־2013 קיבל 461 קולות, וב־2015 - 223 קולות. השם "מורשת אבות", כזכור, שימש את מפלגתו של הרב יוסף בא־גד, שהייתה "מפלגת מדף" רשומה, אך לא פעילה מאז 2003.
משיחא, 45, מתגורר במושב יגל. הוא יוצא חיל האוויר, מכונאי מסוקים בצבא ועובד לשעבר באל על ובתעשייה האווירית. היום הוא עובד כיועץ טכני למפעלים ולחברות בתחום התעשייה. לפני כעשור חזר בתשובה. משיחא עומד גם במרכזו של סרט תיעודי "מסע הבחירות של אילן משיחא", בבימוי רועי רהב, שהתמודד בתחרות פרסי אופיר 2018.
בראיון ל"ישראל היום" סיפר משיחא, שלמרות שסיים אחרון הוא אינו מתייאש: "כשהגשתי את הרשימה ישבתי מול השופט מלצר, והוא שאל: 'אתה יודע כמה קולות קיבלתם בבחירות הקודמות?' עניתי לו שאני זוכר טוב מאוד, אבל הדרך היא החשובה. אנחנו מאמינים ומקווים שנעבור את אחוז החסימה, ובבחירות הבאות, מתי שיתקיימו, אולי אפילו נהיה הפתעה כלשהי".