בשבועות האחרונים הרשת מוצפת בדיווחים על חפירות מסתוריות באי הפסחא הידוע בראשי האבן העתיקים שלו. לפי הדיווח שמתרוצץ, מתחת לכל ראש מסתורי יש גוף הקבור תחת האדמה - ומתברר שזה נכון! "כל כך הרבה אנשים רצו לקבל תשובה שהאתר שלנו קרס", סיפרה ג'ו אן ון-טילבורג מנהלת פרויקט הפסלים באי הפסחא. (מקור)
מה שגרר את הבלבול, אבל גם את ההתעניינות המחודשת בפרויקט, זו הודעת דואר אלקטרונית שהופצה עם תמונות מלפני ארבעה חודשים, שפורסמו באתר הפרויקט, יחד עם תמונות של כל הגוף שצולמו בשנות ה-50 של המאה הקודמת. "הסיבה שאנשים חושבים שאלה פסלים רק של ראשים היא שיש בסביבות 150 פסלים קבורים עד הכתפיים במדרון הר הגעש - והם הכי מפורסמים, הכי יפים והכי פוטוגניים מכל הפסלים באי הפסחא", הסבירה ון-טילבורג העובדת גם במכון הארכאולוגי של אוניברסיטת קליפורניה.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
לדבריה, "מי שלא ראה פסלים אחרים שנחקרו באי מאמין שמדובר רק בראשים". חוקרים לומדים את האי כבר מאה שנה והבחינו בגו הקבור מאז החפירה הראשונה בשנת 1914.
אי הפסחא באוקיינוס השקט ידוע בפסלי האבן הענקיים שלו המכונים מואי (Moai). בנוסף לפסלים הרבים הפזורים ברחבי האי, שגרים בו כ-4,500 בני אדם, אירעו בו תופעות שעוררו את דמיונם של חוקרים רבים אבל השאלה הגדולה ביותר היא מי אחראי למאות פסלים האלה ולמה?
האי מרוחק אלפי קילומטרים ממקומות מיושבים אחרים והפסלים שוקלים עשרות טונות. הם הובלו לפני כ-600 שנה למרחקים של עד 10 קילומטרים מהמחצבה בתקופה שלתושבים הייתה טכנולוגיה פרמיטיבית מאוד ולא היו להם אפילו כלי עבודה ממתכת. שמו ניתן לו על ידי האירופים שהגיעו אליו לראשונה בחג הפסחא בשנת 1722 וכעת המחקר מתמקד בניסיון להבין את האמנות המורכבת שנחרטה על גופות הפסלים שנקברו בחול ונשמרו מפגעי מזג האוויר.
בסביבות 800 פסלים נחצבו מאבן הבזלת של הר הגעש "ראנו רארקו" - 288 הועמדו על במות לאורך חופי האי, 92 פסלים עדיין מוטלים בדרך מהמחצבה וכ-400 נמצאים במחצבה בשלבים שונים של עבודה. הפסל הגדול ביותר עדיין במחצבה, גובהו 21 מטר ומשקלו כ-160 טון.
הפסל הגדול ביותר שהגיע למקומו מול האוקיינוס השקט מתנשא לגובה של כעשרה מטרים ומשקלו 80 טון. רוב הפסלים מתנשאים לגובה של של ארבעה מטרים וכמעט כל הפסלים הוצבו כשגבם לים. ההערכה היא שהם קשורים לפולחן פולינזי כלשהו והם נחצבו בעזרת כלים מאבן שאלפים מהם עדיין מפוזרים באזור המחצבה.