אדולף היטלר ראה בכלכלה הגרמנית נדבך חשוב במסעו להשתלט על העולם וערובה לחוסנו של הרייך השלישי. השלטון הנאצי הקים מפעלים אזרחיים וצבאיים רבים וגייס חברות גדולות, משקיעים, תעשיינים ואנשי הון שעזרו להיטלר בחיזוק התעשייה. חלק מהחברות הגדולות הללו, ששיתפו פעולה עם הנאצים והעסיקו אלפי עבדים במחנות כפייה, שגשגו בזמן שהעולם נלחם ועדיין משגשגות; היסטוריה של אלימות וחמדנות.
הוגו בוס
בית האופנה הגרמני שהוקם בשנת 1923 ומוכר כיום את מותגיו ביותר מ-5,000 חנויות ב-103 מדינות ברחבי העולם היה מוכר בשנות השלושים של המאה הקודמת בעיקר כספק המדים של הנאצים. הוגו פרדיננד בוס שמת בשנת 1948 הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1931 והיה חבר עד 1945. (מקור)
הוא עיצב וייצר את המדים השחורים לאס-אס, את החולצות החומות לאס-אה (פלוגות הסער), את מדי הנוער ההיטלראי וגם מדים לשירות הדואר הגרמני ולמשטרה הגרמנית. בוס קיבל את החוזה השמן רק שמונה שנים לאחר שהקים את החברה וכך הפך למותג חזק על חשבון כל המתחרים.
במלאכה המפרכת עסקו, כמיטב המסורת הנאצית, עובדי כפייה וייצור המדים הנאציים היה כל כך משתלם שהוגו היה צריך להביא עובדי כפייה מפולין וצרפת לעזור במפעל. בשנת 1997 אמר זיגפריד בוס הבן למגזין חדשות אוסטרי: "ברור שאבי השתייך למפלגה הנאצית, מי לא היה אז?". משפחה רגישה.
פולקסוואגן
בשל המצב הכלכלי הקשה לפני עליית הנאצים לשלטון, ניסו במשך שנים לייצר מכוניות פשוטות, אמינות וזולות עבור האדם הפשוט. אחרי עלייתו לשלטון, פנה היטלר לפרדיננד פורשה ודרש מכונית שתסיע חמישה אנשים במהירות של כמאה קמ"ש ותצרוך לכל היותר שישה ליטרים של דלק למרחק של מאה קילומטרים; וכל זה בפחות מאלף מארקים לרכב. (מקור)
פורשה חבר לתעשיין הגרמני פריץ נויימאייר והחיפושית המפורסמת באה לעולם, במסגרת תכנית "כוח באמצעות שמחה". כך גם נולדה חברת "פולקסוואגן" שפירוש שמה - מכונית העם.כמה חברות מתחרות ניסו לעמוד במפרט הקפדני אך לא זכו בברכתו של הפיהרר.
במהלך מלחמת העולם השנייה, ארבעה מתוך חמישה עובדים במפעלים של פולקסווגן היו עובדי כפייה. לפורשה היה קשר ישיר להימלר וכך הוא הצליח לקבל הספקה קבועה של עבדים מאושוויץ. לאחר מלחמת העולם השנייה נתפסה חברת פולקסווגן על ידי כוחות בעלות הברית והושבה לגרמניה רק בשנת 1949. לאחר המלחמה המשיכה פולקסווגן ליצר את החיפושית והוציאה גם דגמים חדשים.
באייר
חברת הכימיקלים והתרופות הגרמנית "באייר" נוסדה בשנת 1863 והתפרסמה בעיקר תודות לתרופת הדגל שלה - אספירין. מעבר לעובדה שברבות השנים התגלה כי האספירין הומצאה על ידי יהודי שנשלח למחנה ריכוז והקרדיט נשלל ממנו, בתקופת השואה חברת האם הגרמנית "איי.ג'י פארבן" ייצרה את הגז ציקלון B ששימש לרצח המוני בתאי הגזים של הנאצים ואף מימנה וסייעה לניסויים של מנגלה במחנות הריכוז. (מקור)
יש הסוברים כי איי.ג'י פארבן היא החברה שהרוויחה הכי הרבה משיתוף הפעולה עם הנאצים, ואם אתם תוהים מאיפה השם הזה מוכר לכם, תסתכלו על השלט הגדול שמתנשא מעל צומת מורשה עם לוגו החברה.
סימנס
אחת החברות הגדולות בעולם הוקמה בשנת 1847 על ידי הממציא ארנסט ורנר פון סימנס שפיתח מחט לטלגרף. בדומה לחברות גרמניות גדולות אחרות, גם סימנס שירתה את השלטון הנאצי ועבדים רבים הועסקו במפעליה בכפייה, כשחלק מהייצור נעשה ממש בתוך מחנות ריכוז והשמדה.
סימנס הפעילה את תחנת הכוח באושוויץ והעבידה שם כמאה אלף אסירים תחת איומים. אחרי המלחמה היא שילמה פיצויים לחלק מעובדי הכפייה ועד היום עומדות נגדה כמה תביעות משפטיות. ורק כדי להבין את טעמם הרע של בעלי התאגיד וניתוקם מהעולם, בשנת 2001 ניסתה סימנס לרשום סימן מסחרי על המותג "ציקלון" ולהטביע אותו על שורת מוצרי אלקטרוניקה בהם גם תנורי גז. שבוע לאחר מכן החברה נבהלה מהביקורות וחזרה בה מהבקשה. (מקור)
קוקה-קולה
המותג "פאנטה" שווק לראשונה על ידי הסניף הגרמני של קוקה-קולה בשנת 1941, בעת שהנאצים היו בשלטון. אחרי שפרצה המלחמה באירופה לא הצליחה קוקה-קולה לספק בצורה סדירה את המשקאות שלה לגרמניה וכך נולד המשקה בטעם תפוזים כתחליף לקולה - הכול כדי לא לאבד רווחים בזמן המלחמה.
אחרי מלחמת העולם השנייה הפכה קוקה-קולה את המשקה, שצבר פופולריות גם בארה"ב, למותג עולמי. מה שמטריד בעיקר בסיפור הזה הוא המשחק הכפול של קוקה-קולה - מצד אחד הם תמכו בחיילים האמריקנים בחזיתות השונות ובאותו הזמן דאגו שלנאצים ותומכיהם לא ייגמרו הבועות במשקאות הקלים. מתברר שהרבה לפני שהמותג זכה לסלוגן "בטירוף שלנו" הוא היה דווקא בטירוף שלהם.
פורד
הנרי פורד, תעשין הרכב האנטישמי הידוע שהיה אחד מתומכיו הגדולים של היטלר, הפיץ כחצי מיליון עותקים של הפרוטוקולים של זקני ציון ואף תרגם אותם לשפות שונות. עיתון שהיה בבעלותו פרסם קטעים מהפרוטוקלים במשך שמונה שנים ולא חסך במאמרים אנטימשיים המשקפים את דעותיו של פורד. (מקור)
פורד היה המשקיע הזר המפורסם ביותר של היטלר ובשנת 1923 כבר הכריז הצורר הנאצי שהוא רואה ב"היינריך פורד כמנהיגה של התנועה הפאשיסטית המתעצמת באמריקה". בשנת 1938, ביום הולדתו ה-75, זכה פורד במדלית כבוד נאצית המוענקת רק לזרים הנכבדים ביותר. אחת הטענות היא כי הנאצים, שהיו בקשרים עם פורד, העתיקו את שיטת הסרט הנע ממפעליו למחנות ההשמדה.
הוא השתמש בסוכנויות המכירה שלו כדי להפיץ את דברי השנאה לקונים וגם לאחר שהתברר כי מדובר בזיוף פורד מעולם לא חזר בו וטען שהפרוטוקולים עדיין משקפים את כוונות היהודים ואת שיטותיהם. פורד האשים בסוף העשור השני של המאה העשרים את הבנקאים היהודים במלחמה ובדומה לקוקה-קולה, גם הוא הרוויח כסף משני הצדדים כשסיפק כלי רכב לבעלות הברית ולנאצים.
יבמ
ענקית המחשבים הוקמה בשנת 1896 והתפרסה בזכות מכונות הכרטוס שלה, בהן השתמשו במפקד האוכלוסין האמריקני של שנת 1900. כשהיטלר עלה לשלטון בשנת 1933, רצונו להשמיד את יהודי אירופה היה שאפתני כל כך שלמרות היעילות הגרמנית המפורסמת, הוא היה צריך כוח חישוב אוטומטי לנהל ולאחסן מידע על אנשים, מקומות, מוצרים, מלאי, לוחות זמנים ועוד. (מקור)
המאמץ המלחמתי כולו אורגן על ידי מכונת "הולרית'" והחלק המזעזע באמת בכל הסיפור הוא שהמספרים הנוראיים שקועקעו על זרועות האסירים במחנות הריכוז היו למעשה מספר סידורי שנועד להקל על השימוש במכונות החישוב של יבמ. במקביל ייצרה החברה רובים עבור צבא ארצות הברית כחלק מהמאמץ המלחמתי.
בנוסף ניהלו הנאצים בזכות מכונות החישוב את אספקת הדלק לחזית, לוחות זמני השמדה במחנות ומעקב אחר חשבונות הבנק הגנובים של קורבנות יהודיים בזמן השואה. וכדי להבין כמה הכסף היה חשוב יותר מהכול אפשר להתרכז באנקדוטה אחת - בספטמבר 1939, גרמניה פלשה לפולין והניו יורק טיימס דיווח כי שלושה מיליון יהודים עומדים להיעקר מביתם. התגובה של יבמ הייתה מזכר פנימי הדורש להגביר את ייצור מכונות החישוב "בשל המצב". יבמ טענה מצידה שהיא איבדה את השליטה בחברת הבת שלה בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון.
קודאק
לווילהלם קפלר, אחד מיועציו הכלכליים הבכירים של היטלר, היו קשרים עמוקים עם חברת קודאק שהוקמה בשנת 1892 ובמהלך מלחמת העולם השנייה, הסניף הגרמני של ענקית הצילום השתמש בעובדי כפייה ממחנות הריכוז וסניפים ממדינות אירופיות אחרות עשו הרבה עסקים עם השלטון הנאצי חובב התיעוד. (מקור)