"אזור 51" היא פיסת אדמה נידחת בנוואדה (ארה"ב) המוכרת בעולם כמקום הסודי ביותר בהיסטוריה - ולאורך שנים רבות זה באמת היה המצב. האסוציאציה הראשונה שחושבים עליה כשאומרים "אזור 51" היא חייזרים, ניסויים סודיים של הממשל וכל מיני תיאוריות מפוקפקות על מסע בזמן, וכנראה שחלק מהדברים יתבררו ממש בקרוב. (מקור)
מחר (ג') יפתח מוזיאון הסמיתסוניאון את תערוכת "אזור 51" הראשונה בהיסטוריה בלאס וגאס (ארה"ב), בה יוצגו עדויות רבות הקשורות לעב"מים וגם חפצים שלא נחשפו בעבר. שם התערוכה הוא "אזור 51 - מיתוס או מציאות?" ויוצגו בה מסמכים ועדויות היסטוריות משני צדי המתרס. האם ייחשפו פרטים חדשים או מסמכים רשמיים המכירים בחיים מחוץ לכדור הארץ? "הסי-איי-איי הסיר את מעטה החשאיות מעל רוב העדויות במהלך שנות השישים והשבעים וכעת הרוב זמין לציבור", הסביר מנהל המוזיאון, אלן פאלמר. "אנחנו יודעים כעת הרבה יותר על כל מה שהיה שם ויכולים לספר את הסיפור האמיתי של המקום".
המיצג האטרקטיבי ביותר בתערוכה בלאס וגאס נתרם על ידי העיתונאי וחוקר העב"מים הידוע ג'ורג' נאפ, שהצליח להשיג שרידים מהתרסקות כלי הטיס המיסתורי בתקרית הידועה כ-"רוזוול הסובייטית". לדבריו הוא השיג את הראיות מהמדענים הרוסיים עצמם, שהגיעו לזירת ההתרסקות בשנת 1986, באזור העיירה דלנגורסק.
למה עדיין שומרים על המקום?
"אזור 51" הוא מדבר צחיח המוגדר כשטח צבאי סגור ובו בסיס המשמש לפיתוח וניסוי כלי טיס צבאיים סודיים. מטוסי ריגול סודיים כמו U-2, הציפור השחורה ו-F-117 פותחו שם בתקופת המלחמה הקרה בשנות החמישים עד שנות השמונים. הסודיות הרבה סביב המתקן, והעובדה שבאמת פיתחו שם כמה מכלי הטיס המוזרים ביותר, תרמו לאווירת המיסתורין שאופפת את המקום. כבר עשרות שנים שחובבי קונספירציות רבים פוקדים את גדרות השטח הצבאי הסגור כדי לנסות להשיג עדויות לקיומו של הגביע הקדוש בכל הנוגע לאזור 51 - כלי הטיס החייזריים שהתרסקו לכאורה בתקרית רוזוול המפורסמת ביולי 1947.
אחד הגורמים העיקריים שתרמו למוניטין של המקום היא עדותו של בוב לאזר, שטען כי עבד במתקן סודי בשם "מחלקה 4" (S-4) בתוך הבסיס הצבאי הסודי באזור 51, ועסק בחקר צלחת מעופפת שמסתירה ממשלת ארה"ב. בנוסף מאמינים אמריקנים רבים שהתיעוד המפורסם של הנחיתה על הירח מיולי 1969, זויף וצולם בעצם במדבריות נוואדה בשטח הבסיס השמור.
האזור מוגן על ידי מכ"ם וחיישני תנועה ומי שמגיע לפתחו של הבסיס נתקל במהרה במאבטחים חמושים המועסקים על ידי חברת אבטחה פרטית. האזור אינו מופיע במפות ממשלתיות ותמונות לווין של הבסיס לרוב נעלמות מהרשת בשקט. ובנוסף, עקב תביעות של עובדים בטענה שהם נחשפו לחומרים מסוכנים, מוציאה ממשלת ארה"ב מדי שנה פקודה הפוטרת את המתקן הצבאי ממחויבות לחוקי פיקוח סביבתיים.
האם המוזיאון הוא בעצם ניסיון טיוח נוסף של הממשל במסווה של חשיפת האמת? כל קונספירטור מתחיל יגיד לכם שכן, אבל עדיין שווה לעבור על העדויות - אולי הם פספסו משהו.