מכירים את אלו שנצמדים למעקה הבריכה ולא מרפים ממנו, או אנשים שלא מסוגלים להיכנס למים העמוקים בים, או בכלל נמנעים מביקור בים או בבריכה? הידרופוביה היא פחד לא רציונאלי ממים. מקור הפחד לרוב בטראומה הקשורה במים שנחוותה בעבר. אורי סלע, מומחה להידרותרפיה, הבעלים של רשת מרכזי עולם המים ומייסד שיטת השחייה WEST מספר שקיימים מקרים קיצוניים בהם אדם הסובל מהידרופוביה קיצונית, יחווה התקף חרדה באופן כזה שכאשר ייכנס למים, מערכות הגוף שלו יפסיקו לתפקד עד לכדי עילפון. "הפחד הוא מטביעה, ומחסור באוויר בשהייה מתחת למים".
כמי שמכשיר מאות מטפלים ונמצא כבר 20 שנה במים, אורי סלע בעצמו חווה בגיל 22 טראומה בגלל הים. אביו שהיה שחיין וגולש, נכנס לים, כשהוא שחה בחזרה לחוף, גל גדול הטיח אותו לקרקעית הים ושבר את מפרקתו. "לא הייתי שם כשזה קרה, אבל שחיתי איתו כמעט בכל שבת. אחרי שהוא מת לא יכולתי להיכנס לים כי לא היה לי אוויר. היום אני מכשיר מאמנים ומטפלים בים, זו סגירת מעגל".
עוד ב-mako בריאות:
>> מתכון למשקה ביתי ששורף שומן ומעלים אקנה
>> גם אתם עייפים עד שאתם נכנסים למיטה? זו הסיבה
>> האם אימון על קיבה ריקה באמת שורף יותר שומן?
מהם הגורמים להידרופוביה?
1. חווית לידה שלילית ובעיקר המקלחת שעושים ליילוד בבית החולים מיד לאחר הלידה, שיכולה להיות חוויה לא נעימה עבורו. "כשהפחד של ילד ממים הוא ממש קיצוני מפתיחה של ברז או ממים על הפנים, יכול להיות שזה מגיע אפילו מגלגול קודם. אני מכיר ילדים שעד גיל 4 או 5 הם התקלחו פעם בשבועיים בגלל שהחוויה של ההורה שמקלח אותו היא כה טראומטית בגלל הצרחות והבכי ההיסטרי של הילד".
2. טביעות או כמעט טביעות בים. הרבה מאוד אנשים שניצלו סוחבים חוויות טראומטיות מגלים וממים. "לפני שמתחילים לטפל בבעיה בים, רצוי לקחת ילדים לשחות בבריכה בתנאי מעבדה. כשילד נכנס לבריכה וחושב שהוא יכול לעמוד או לשחות ופתאום הוא מתחיל לבלוע מים ולהיבהל, חייבים לטפל בזה באותו רגע. לצחוק על החוויה ביחד איתו, לעודד אותו שהצליח ולהמשיך לשחק איתו במים, אחרת הוא עלול לפתח פחד".
3. הורים חרדתיים שאומרים לילדים ללא הפסק להיזהר. החרדה והפחד של ההורה מחלחלים עם הזמן לילד.
"לזרוק למים העמוקים", זה עובד גם עם הידרופוביה? "אין שום סיכוי, זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. לפני כ-20 שנה היה מנהל של מועדון ספורט בשרון שהיה זורק ילדים למים בלי מצופים והם היו צריכים לשחות אלינו. לאחר שעזבתי את המקום, הגיעו אליי הרבה אנשים שזו הייתה בשבילם טראומה ולא רצו להיכנס יותר לבריכה".
איך משתחררים מהידרופוביה?
"זה משתנה בין ילדים למבוגרים. הרבה מהילדים לא מוכנים להיכנס למים. יש ילדים שבמשך מספר מפגשים אנחנו רק משחקים איתם מחוץ לבריכה. תחילה אנחנו נהיה ליד שפת הבריכה, נעבוד על הנשימה, נשחק בכדור ונעודד אותו. אנחנו משתמשים בהורים, מבקשים מהם להיכנס למים כי הנוכחות שלהם נותנת לילד ביטחון. בהמשך אנחנו מנחים את ההורים לקנות צעצועי מים לאמבטיה, לצלם את הילד בזמן השיעור ולהראות לכולם ולשבח ולהעצים אותו, לגרום לו לרצות להיות במקום הזה. עם מבוגרים העבודה היא יותר פסיכולוגית, מדברים איתם על הטראומה תוך כדי הליכה במים, מרככים אזורים של סטרס כמו חגורת כתפיים ושכמות, שוחים בהליכה ועובדים על נשימות".
האם אפשרי לטפל בהידרופוביה בכל גיל?
"עדיף כמה שיותר מהר, כי למבוגרים לוקח יותר זמן. אם לילדים מספיקה פעם אחת בשבוע מבוגרים צריכים פעמיים בשבוע, והם מביאים את כל התירוצים האפשריים כדי לבטל את השיעור".
סלע מספר על ניצולת שואה כבת 96 שהגיעה אליו לפני כעשור משום שהייתה צריכה להחליף מפרק ירך, והופנתה לשיעורי שחייה. החוויות הקשות שעברו עליה בשואה גרמו לה לפחד ממים ולכן מעולם היא לא הייתה בים או בבריכה, וגם לא לקחה את ילדיה. "הרגענו אותה ועם הזמן היא ממש למדה לשחות. בסופו של דבר כשיצאה מהקורס היא החלה ללכת מדי יום לבריכה ולשחות כ-20 בריכות ביום. זו הייתה התרופה שלה, תוך שלושה חודשים היא לא הייתה זקוקה יותר לכיסא גלגלים או לניתוח ויכלה לצעוד בחופשיות".
האם אנשים שסובלים מהידרופוביה סובלים גם מפוביות נוספות?
"כן, הם סובלים מפחד גבהים, מפחד מטיסות, מנהיגה או ממקומות חשוכים. ברפואה הסינית מדובר במקום מסוים בגוף. הרבה פעמים מדובר בילדים להורים שיש להם הידרופוביה קיצונית והתוצאה היא שהם מונעים מהילדים שלהם מים או שהם ממש דוחפים אותם לשחות כדי שלא יחוו זאת. אני מכיר משפחה חרדית מבני ברק שאחד הילדים כמעט טבע והצילו אותו. האבא החליט שאף אחד לא ילך לבריכה, לים או לקייטנות כי הוא לא היה מסוגל להתמודד עם הסיטואציה ושלל מהם את היכולת לשחות. לפני כמה שנים ערכנו הגרלה של שיעורי שחייה במתנה בליווי מצולם, ואחד הילדים של אותה משפחה, שכבר היה בן 20 עלה בהגרלה. כאשר הגיע הוא היה בחרדה איומה, והחזיק את המעקה. בהמשך כל האחים והאחיות שלו הגיעו, התמודדו עם החוויה ולמדו לשחות. הם בעיקר עשו זאת בשביל הילדים שלהם, כי תמיד בשביל הילדים אנו עושים משהו שאין לנו אומץ לעשות למען עצמנו".