בשישי אחרי הצהריים הגיעה אביבה גולן חברתה הטובה של סיון לביא לחבק אותה ולהבטיח לה שהיא לא לבד בתופת הזו. יום קודם סיון ובנה אדם נמצאו מחוסרי הכרה בביתם בדרום תל אביב. הם חזרו לדירה יומיים לאחר שנשרפה חלקית, התכוונו לנקות ולסדר ולחזור לישון בבית הסבתא רותי בגבעתיים. לפנות ערב, כשלא חזרו, נכנסה הסבתא לדירה, ושם ראתה את אדם שוכב במיטה, מכוסה בשמיכה כשידיו שמציצות מתוכה קרות מצינת המוות. סיון נמצאה בחדרה מחוסרת הכרה. למרות מאמצי ההחייאה, אדם בן ה-12 לא שרד. סיון פונתה לבית החולים והצליחה להתאושש. היא שוחררה לבית אמה בגבעתיים, שם חיכו שני אחיה ובת הדודה הקרובה אליה, מאוחר יותר הצטרפה חברתה אביבה גולן.
"סיון הייתה שבורה. הידיים שלה היו עם סימנים כחולים מהאינפוזיות ששמו לה. היא הייתה בהלם, מאוד לא מפוקסת. מטושטשת. רוב הזמן חיבקתי אותה ולא אמרתי כלום, וכל כמה דקות היא נזכרה בעוד משפט שאדם אמר לה. 'איך אחיה בלי הילד? איך אחיה בלי אדם?', היא חזרה ואמרה. היא סיפרה שאחרי שסידרו, הם הלכו לישון לכמה שעות לפני שיחזרו לסבתא. הם היו עייפים לאחר שבליל השריפה לא ישנו רוב הלילה. הדבר הבא שהיא זוכרת היה שהתעוררה בבית החולים. כשעמדתי ללכת, היא אמרה לי 'הלב לא מרגיש כלום עכשיו. ברגע שארגיש, אני אמות'. אמרתי לה שכולנו נתמוך בה. היא הייתה מוקפת במשפחה ואהבה. עוד הספקנו לדבר על העתיד הקרוב. אמרתי לה שאבוא שוב ביום ראשון. היא גם ביקשה מאחותה שתביא לה בגדים מהבית שלה".
למחרת בשבת בשבע בבוקר נכנסה האם רותי לחדרה של סיון וגילתה שהיא אינה שם. לאחיה אלון שנימנם בסלון, היא אמרה זמן קצר קודם לכן שכואבת לה הבטן והיא יורדת למכולת לקנות אקטימל. היא לא חזרה. יותר מיממה מאוחר יותר, לאחר חיפושים נרחבים, נמצאה גופתה של לביא באתר בנייה לאחר שקפצה אל מותה מקומה גבוהה. "חרב עליה עולמה", מספרת חברה אחרת, שפרה טבק. "סיון בחרה למות פעם אחת ולא כל בוקר מחדש. באיזשהו מקום, אין אמא שלא מבינה צעד כזה".
מי שהכיר את לביא מספר על אשה טובת לב, מלאת חמלה, שעבדה כסייעת שמשלבת ילדים על הרצף האוטיסטי בבתי ספר ובגנים והייתה אם מסורה לבנה היחיד אדם. למרות זאת, מיד לאחר מותו של אדם וביתר שאת לאחר התאבדותה של לביא, החל גל שמועות מרושע לשטוף את הרשת. רוח גבית הגיעה מתדרוך עיתונאים על ידי גורמים במכבי אש שהודיעו בפסקנות שהילד לא מת כתוצאה משאיפת חומרים רעילים. אלא שעוד יעברו מספר שבועות, עד שדגימות שנשלחו למעבדות טוקסיקולוגיה יתנו את התשובה הנחרצת ממה מת הילד אדם שרם. בכיר במשטרה אמר לנו השבוע: "הנחת העבודה שלנו כמו גם חוש הריח, אומר לנו שאין פה שום עניין פלילי, ושהאם סיון חפה מפשע ולא עשתה דבר". משכך, מגיע ללביא מעט חסד ומנוחה נכונה.
"אני מנסה לשכוח את המראות שראיתי. אני עוד בטראומה"
ערב משפחתי נעים עבר על סיון ואדם ביום שלישי, ה-4 באפריל. סיון הדליקה נרות בשולחן האוכל בסלון. בשנתיים האחרונות היא נפתחה לרוחניות, למדה תטא הילינג, ומדי פעם הדליקה נרות בבית בשביל אווירה טובה ואנרגיות. באותו לילה, אדם נשאר לישון בסלון וסיון הלכה לישון בחדר. באמצע הלילה, אדם העיר את אמו בבהלה. הוא סיפר שנשף על הנרות לכבות אותם ואז גיץ עף השולחן והחלה להבעיר את השולחן. "מאוד מהר החדר היה אפוף עשן", מספרת גולן. "סיון התקשרה למשטרה ולמכבי אש והם אמרו לה לחכות למטה. אדם היה מבוהל, הוא חזר ואמר שזה קרה בגללו, כי נשף על הנרות. הוא לא הרגיש טוב כי שאף עשן. סיון לקחה אותו במונית לאיכילוב".
לביא המודאגת כל כך מיהרה להביא את אדם לבית החולים עד שלא לקחה בגדים להחלפה ואת הטלפון הנייד. גולן מספרת שאדם עדיין היה מבוהל ולא רגוע בבית החולים, ושלביא עשתה איתו נשימות כדי שיחזור לעצמו. "אדם הגיע במצב כללי טוב ובדיקות הדם יצאו תקינות", אומר דובר איכילוב, אבי שושן. "השגיחו עליו כמה שעות ושיחררו בבוקר לאחר שרופא בכיר בדק שלא התפתחה מצוקה נשימתית. העובדת הסוציאלית של בית החולים הגיעה לבקר את אדם. היא התרשמה שמדובר באם מסורה מאוד ושאין כל בעיה".
בדרך חזרה מבית החולים חזרו לשכונה ואספו מהשכנים את הכלב פאדג', שנבהל וברח בזמן השריפה, ואז המשיכו לבית הסבתא. למחרת, ביום חמישי, לביא קבעה עם חוקר שריפות במכבי אש, פרוצדורה שגרתית לאחר שריפה. חוקר מגיע לבדוק מדוע פרצה שריפה ושאין נוכחות של גורם מסכן, כמו לוח חשמל לא תקין או בעיית גז, שעשויים לגרום לדליקה להתפרץ בשנית. "סיון לקחה את אדם איתה לדירה. הסבתא יצאה להתנדב והיא לא רצתה שאדם יישאר לבד", משחזרת גולן. "אלמלא קבעה עם חוקר השריפות, היא לא הייתה חוזרת עדיין לבית. כשהגיעו, היה קשה לאדם לראות את הבית במצב הזה. היא החליטה באותו הרגע שינקו ויסדרו קצת בשביל ההרגשה הטובה של הילד. לאחר כמה שעות, הם החליטו לישון כמה שעות בדירה. העייפות המצטברת הכריעה אותם. "הטעות הפטאלית הייתה שסיון סגרה את החלונות כי שיפצו את הדירה למטה והיא רצתה שאדם יישן טוב", ממשיכה גולן.
לאחר שלא ענו לטלפון, סבתא רותי הגיעה לדירה. היא דפקה בדלת ולא ענו לה ואז הזעיקה פורץ. המחזה שנגלה לעיניה ילווה אותה כבר עד יומה האחרון. היא החלה לצעוק והשכנים רונן כהן ומוטי אוסמו הגיעו בריצה. הם הוציאו את אדם לחדר המדרגות וביצעו בו פעולות החייאה על פי ההוראות שקיבלו בטלפון ממגן דוד אדום. אוסמו אמר השבוע: "אני לא רוצה להיזכר ביום הזה. אני מנסה לשכוח את המראות שראיתי. אני עוד בטראומה".
בזמן הזה, אבא של אדם, גידי (גדעון) שרם קיבל הודעה והגיע למקום ורק אז הבין את מימדי האסון. סיון הגיעה מחוסרת הכרה לבית החולים. "אנשי מד"א שפינו אותה סיפרו שכל החלונות בדירה היו סגורים ונראה שהרעלים שהיו בדירה כתוצאה מהשריפה לא הספיקו להתפנות", אומר שושן. במשך הלילה, חיכה שוטר מחוץ לחדרה. בבוקר הגיעו שוטר ושוטרת לבשר ללביא על מות בנה. לביא שוחררה בבוקר שישי והתבקשה להגיע לתחנת המשטרה לתת עדות. לאחר כארבע שעות, הסתיים התשאול.
לאחר שסיון נעלמה בשבת בבוקר, החלו החיפושים. המשטרה אף העלתה מסוק לאוויר. גם ילדים שעבדה איתם בשנים שעברו וכבר התבגרו והפכו לנערים, הגיעו לחפש. החיפושים נמשכו לאורך הלילה. כשחברה הגיעה לספר לכוחות בשטח שלביא אהבה את חוף מציצים, מיד נשלח צוות. לא פסלו אף כיוון. "המשטרה גם הגיעה לבניין לחפש את סיון. שוטרים דפקו אצלנו וביקשו מפתח לגג. הם עלו לשם ולא מצאו כלום", מספר השכן אופק ינון.
"לא העליתי על דעתי שהיא תעשה משהו לעצמה", מספרת גולן. "סיון בחורה חזקה שעברה לא מעט בחיים. הייתי בטוחה שיצאה להתאוורר ולסדר את הראש בים, כמו שעשתה לא פעם. אבל שהשעות נקפו הבנתי שהיא לא תחזור. לאחר שמצאו את גופתה, לקחתי את האוטו ונסעתי בעקבות המסלול שעשתה ברגל מהבית של אמא שלה לבניין ביגאל אלון. ניסיתי לשחזר את ההליכה המיואשת ההיא. היא פנתה ליגאל אלון ועלתה לבניין הראשון שראתה", מספרת גולן. "אני מאמינה שאדם קרא לה והיא לא יכלה לסרב".
ההלוויות נערכו בהפרש של יומיים זו מזו, אך סיון ואדם נקברו באותו חלקה, אחד מעל השני. "זה מחזה נורא לראות אותו קבורים ביחד", אומרת גולן. "הלב כואב ובוכה על משפחה שנמחקה ברגע". השותף האהוב שלהם, הכלב פאדג', נמסר כבר למשפחה חדשה עם ילדים.
"סיון סיפרה לי ששוטר שמר עליה בלילה והיא לא מבינה למה"
ומפה, הסיפור נהיה מכוער, כאילו לא מספיקה הטרגדיה. רק כשהחלו לחפש אחר לביא, הודיעה המשטרה רשמית שהיא לא חשודה במות בנה. אך זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. מה גם, כשבמקביל החלו הדלפות ממכבי אש לגבי השערותיהם בצירוף תמונות נלוות מהזירה כדי לחזק את מה שאמרו. גם כשדיברתי השבוע עם מפקד התחנה, דורון נתנאל, שהוסמך לדבר עם התקשורת, הוא השמיע ספקולציות שהמשטרה לא אימתה. "מצאו בדירה חומרים כאלה ואחרים, כדורים".
לא נמצאו שם כדורים. הדבר היחיד שנמצא זה רעל עכברים בפח ולביא הסבירה שהיה להם עכבר בבית.
"לא יודע. המוות של הילד לא קשור לשריפה, וזה מעורר תהיות. לא הייתי מצפה שדליקה כזו תוביל למצב של מוות. זו לא הייתה שריפה גדולה שאז יש התפזרות של רעלים ופחמן דו חמצני. כמות הפיח הייתה קטנה והיא גם הצטברה ליד המרפסת, כך שהיה לה לאן להתפזר. לא הצטבר גם עשן בדירה. עשו נתיחה לגופה, אז אין פה ספקולציות, מיד יודעים ממה הילד מת".
אבל הנתיחה לא גילתה את סיבת המוות. לא התגלו ממצאים מחשידים. אולי זה מחזיר אותנו לזה שחבל שלא אמרתם ללביא לאוורר את הבית היטב ולא לחזור לדירה בימים לאחר השריפה.
"זו לא הייתה שריפה גדולה עם תוצרי בעירה, אלא אירוע קטן ומינורי, אז לא הייתה סיבה לא להיכנס לדירה מיד אחרי. כשמדובר בשריפה גדולה, אנחנו נותנים הנחיות. באירוע השני, בו הילד נמצא מת, השכנים התקשרו ודיווחו על ריח בלתי מזוהה או ריח של דליפת גז. הצוות הגיע, סגר בלוני גז ווידא שלא מדובר באירוע של דליפת גז". (כלומר, לא הייתה או לא נמצאה דליפת גז)
עיתונאים דובררו וכתבו ש"חקירת המשטרה העלתה שאלות באשר לנסיבות מותו של הילד, אך היא נסגרה עם מותה של האם", אך דובר המשטרה סמי דזובס מתעקש: "בשום שלב, לביא לא נחקרה כחשודה ברצח בנה. גם כשהגיעה לתחנת "שכונות" זו לא הייתה חקירה, אלא מסירת עדות בלבד. בדקנו אם הייתה לה כוונה או רצון לפגוע בילד. אם היה בינה לבין הילד משהו שיכול לגרום לה לרצות לפגוע בו. לא הייתה שום אינדיקציה כזו. לא היה לנו לאורך הדרך חשד הכי קטן שמדובר באירוע פלילי. הכתבים היו צריכים להיות יותר זהירים".
על שאלה למה הוצב שוטר מחוץ לחדר בית החולים שלה כל הלילה, ולמה שוטרים היו אלה שבישרו לה על מות בנה ולא עובד סוציאלי – אם לא חשדו בה כלל – לא ענה הדובר. "סיון סיפרה לי ששוטר שמר עליה בלילה והיא לא מבינה למה. גם אף איש מקצוע לא דיבר איתה. לפני ששוחררה רק אמרו לה שאם לא תרגיש טוב נפשית, שתיגש לתל השומר, שם יש פסיכיאטר כונן. איך לא נותנים לאמא שאיבדה את כל חייה, שאיבדה בן שחיה ונשמה אותו, לראות עובדת סוציאלית? אגב, גם אף גורם טיפולי בבית החולים לא הנחה את המשפחה איך להתמודד עם השבר הזה. רק אחר כך, פגשתי פסיכולוגית שאמרה לי ש-48 השעות הראשונות לטראומה הן קריטיות. אם עוברים אותן, גדלים הסיכויים שאדם ימצא בתוכו את כוחות הנפש להמשיך".
כשאני שואלת את שושן מה הנוהל של בית החולים כשאדם מקבל בשורה על מות קרוב, הוא עונה: "עובדת סוציאלית שהתה במחלקה כל הזמן, אבל המשטרה אסרה עליה לדבר עם סיון. המשטרה חשדה שמדובר בניסיון רצח והתאבדות ולכן היא ניהלה את המקרה. אנחנו עבדנו לפי ההנחיות שלהם".
אם כך, מדוע המשטרה מכחישה שבתחילה חשדה בלביא, חשד לגיטימי אגב, ומאוחר יותר, שינתה את מסקנותיה? לא ברור. אולי בגלל האופן שבו הסיפור הסתיים-עם התאבדותה של סיון, שעוד הייתה בחיים כשפורסמו בתקשורת החשדות נגדה. אולי לאור הביקורת שהמשטרה סופגת לאחרונה.
"לא היה הורה מעורב יותר ממנה"
לביא (46) נולדה בקריית ביאליק לאליעזר ורותי לייטנר. רק שנים לאחר מכן, עיברתו את שם המשפחה ללביא. האב נפל בקרבות הבלימה בגולן במלחמת יום כיפור. סיון הייתה אז בת שנתיים ואחותה יעל בת שנה וקצת. האם רותי התחתנה עם עמירם, האח של האבא והם הביאו לעולם את אלי, שנקרא על שם דודו. כשבגר, שינה את שמו לאלון.
ענבר שטגר עזרא הייתה חברה של סיון מכיתה ד' בבית ספר היסודי "ביאליק" עד לתיכון "אורט ביאליק". "סיון הייתה ילדה צינית, קולית, מקסימה, חכמה ופיקחית. ישבנו בסוף הכיתה. אני חרשתי למבחנים, היא הייתה קוראת את החומר פעם אחת ומקבלת ציון גבוה. סיון לא סיפרה בסביבה שאביה מת במלחמה ובטח לא שהדוד הוא עכשיו האבא. זה היה לא מקובל, התביישו בזה. הייתה תמונה גדולה של האבא שמת בסלון. סיון הייתה מאוד דומה לו. תמיד היה כיף אצלם בבית. זה היה בית נעים, פתוח. אף פעם לא צעקו שם, ולא היו עונשים. היינו מבלות אצלה הרבה. בהלוויה ניגשתי לרותי. היא זיהתה אותי מיד כאילו לא עברו 30 שנה. היא אמרה לי 'איך זה קרה לנו?' לא היה לי מה לענות. השמועות לא מתחברות לי אל סיון בכלל. את אף פעם לא יודעת מה בן אדם עובר בחיים, אבל היא תמיד הייתה טובת לב, קצת חנונית. הקרקע שלה טובה, היא צמחה בבית טוב, בבית של נתינה".
את שרם, דור שני למהנדסי מים, הכירה לביא בתחילת שנות השלושים לחייה. הוא התאלמן מאשתו ונשאר עם שני ילדים. השניים חתמו על הסכם ידועים בציבור והתגוררו ברמת השרון. כשנפרדו, לביא קנתה את הדירה הקטנה בה התגוררה בשכונת נווה חן, הנושקת לכפר שלם. את כיתה א' אדם כבר עשתה בבית הספר "תל חי" שנמצא בשכונה.
אסנת שבתה לומדת עם אדם בכיתה, נזכרת: "כל בוקר, סיון הייתה יורדת עם הכלב ומלווה את אדם לבית הספר. לא היה הורה מעורב יותר ממנה. היא הייתה מלווה את הטיולים השנתיים. כשחיפשו הורים מתנדבים, אין מצב שסיון לא תירתם. כל הפעילויות. היא תמיד הייתה בקרבת אדם. אני זוכרת שהילדים היו בכיתה ב', המורה החליטה על פעילות של בית חם. הורה יארח חמישה ילדים ויעשה איתם פעילות אחר הצהרים. להורים אין כוח לדברים האלה, אבל סיון התנדבה. היא אירחה, שיחקה, ציירה איתם והכינה איתם עוגה. הבת שלי חזרה מאושרת".
היית עדה למה שהתרחש?
"הילדים קיבלו הודעות בווטסאפ. בעידן הזה הילדים כבר יודעים לפנינו. רצתי לכיוון הבית. אבא של אדם הגיע גם, הוא צרח והשתולל. כשהוציאו את הגופה של אדם אמרתי לחברה שלי שסיון לא תעמוד בזה. היה לי ברור שזה מה שיקרה היא עשתה הכל בשבילו, הוא היה כל עולמה".
"אין ילד בבית הספר שלא אהב את סיון. היא היתה רגיעון אנושי"
גולן הייתה מנהלת בית הספר היסודי "כצנלסון" בגבעתיים כשלביא רצתה להתקבל לשם כסייעת. "היא הגיעה אלי לראיון ומיד קלטתי עם מי יש לי עסק. היה הייתה חייכנית, עם יכולת הכלה מופלאה וראש גדול. אהבתי את האופן שבו דיברה על ילדים. היא סיפרה על עצמה שהיא אמא לילד מקסים עם בעיות קשב. היה בה גם משהו רוחני כזה. כבר באותו שבוע של הראיון, היא באה לעבוד בקייטנות שלנו. במשך חמש שנים היא עבדה כמשלבת ילדים על הרצף, שיש להם בעיות תקשורת. אין ילד בבית הספר שלא אהב אותה. ילד שהיה ביום לא טוב שלו וסירב שאמו תעזוב, סיון הייתה זו שנותנת לו יד ומכניסה אותו לכיתה ואחר כך מתקשרת לאמא להרגיע אותה שהילד בסדר. היא הייתה רגיעון אנושי. היא הייתה אחראית על עיתון בית הספר, והיא זו שטיפלה בפינה האקולוגית ובפינת החי, כל אלה כלל לא היו בהגדרת התפקיד שלה. היא הייתה בחורה מאוד אינטליגנטית ואוטודידקטית".
לפני כשלוש שנים, לביא עברה תאונה קשה. היא ואדם נסעו חזרה מגבעתיים על האופניים החשמליים. כשעצרו ליד הבית ואדם כבר ירד מהאופניים, רוכב אחר על אופניים חשמליים שהלכו לו הבלמים נכנס בה. הרגל נשברה באופן קשה ולביא עברה ניתוח שכלל הכנסת פלטינות. במשך חצי שנה הייתה מושבתת. "רק לא מזמן הורידה לה את הברזלים", מספרת גולן. "לאחר התאונה, היא עברה קורס מטעם ביטוח לאומי והחלה לעבוד כמרפאה באמנות. בחודשים האחרונים היא כבר עבדה במרכז יום לקשיש שמאחורי הבית שלה. היא סיפרה לי שאלמלא הפרעות הקשב שלה עצמה, הייתה עושה תואר באוניברסיטה מזמן".
לאחרונה, לביא רצתה שינוי. אחרי התאונה עברה להיות סייעת בגנים בגבעתיים, אבל רצתה לעזוב את התחום. "היה לה קשה כשהרגישה שהילדים איתם עבדה לא מטופלים היטב על ידי המערכת או על ידי ההורים. זה העיק עליה. היא גם רצתה לעבור מהבית שלהם לבניין חדש יותר ושאדם שלמד משחק בתיאטרון הילדים של אורנה פורת ילך לחטיבה לאמנויות. אך הוא דווקא רצה להישאר בשכונה ולהמשיך עם הכתה שלו לחטיבת הביניים".
כל מי שדיברתי איתו סיפר על כך שסיון הייתה אם טוטאלית ואדם היה כל עולמה.
"אדם היה כל חייה. לפעמים הייתי מתקשרת אליה והיא הייתה אומרת לי שהיא רואה סרט עם אדם והיא תתקשר אחר כך. אבל היא גם ידעה לשים גבולות, לטפל בו נכון. מצד אחד, היא השקיעה בו המון, אך מצד שני, שיחררה. היא הבינה שהוא גדל ושצריך נפרדות. זו שנה שהוא הלך הרבה לבת מצוות בערבים והיא הייתה מדברת איתי בטלפון בזמן שהיא מחכה לו".
מתי שמעת על מה שקרה?
"דיברנו פעמיים-שלוש ביום. ביום שלישי דיברנו שלוש פעמים. ברביעי היה לי יום עמוס והיא ידעה מזה וחשבתי שבגלל זה היא לא מתקשרת. בחמישי ראיתי שהיא לא התקשרה ולא רציתי להפריע לה עם העבודה החדשה. בחדשות של 11 בלילה, אני פתאום רואה את הרחוב של סיון ושומעת שילד מת שם. רציתי להתקשר אבל אמרתי מה עכשיו אני אעיר אותה עם זה? בשישי התקשרה בת הדודה ואמרה לי 'קרה לנו אסון'. אמרתי לה 'אל תגידי לי שזה אדם'.
"הבת שלי שאלה אותי 'אמא, למי אתקשר עכשיו כשאני צריכה להירגע?'. איבדתי לא רק חברה קרובה, אלא גם מישהי שהייתה עבורי אוזן קשבת ושתמיד ידעה לתת את העצות הנכונות. לא תהיה לי עוד חברה כמוה. מה לא עשינו ביחד, גם התנדבו בעמותת "ניצוצות" שעובדת עם בני נוער באזורים קשים כדי להצמיח אותם. סיון היתה זו שבנתה איתם את החזון האישי לעתיד. בעמותת יד ביד ארזנו חבילות לחגים לנזקקים. עשינו את זה שנתיים".
את יכולה לתאר לעצמך את סיון כמי שפגעה בילד?
"אנשים הגיבו בטוקבקים מרושעים ולא יכולתי לקרוא. זה לא אמיתי להגיד עליה שהיא עשתה את זה. סיון לא הייתה יכולה לפגוע בציפור. היא הייתה נשמה טהורה. משהו מיוחד. היא הייתה מלאה באהבה ונתינה עם יכולת הכלה מופלאה. את יודעת, כשבן זוגה לשעבר נכנס למערכת יחסים חדשה ונולדה לו ילדה, סיון באה לבקר עם מתנה. עד כדי כך הייתה נשמה טובה".
איך הסבתא רותי מתמודדת בימים אלה?
"רותי אשה מקסימה וכואבת. מאוד קשה לה. זו גם הבת וגם הנכד. היא שאלה למה סיון עשתה את זה לעצמה. דיברנו על לילך שם טוב, שהצליחה להמשיך ולהרות שוב, אחרי ששלושה ילדים נרצחו לה. אנשים מוצאים כוחות לעלות למעלה, אז למה לילך הצליחה וסיון לא? חיבקתי אותה".
"יש לי צמרמורות רק מהמחשבה שמישהו יכול להעלות על דעתו כזה דבר"
טבק, שעבדה כמורה בכיתה בה לביא הייתה סייעת ומאז נהיו חברות, מספרת: "סיון הייתה נשמה גדולה שרואה רק טוב בבני אדם. אין פעם שסיון הכינה לעצמה שתייה בחדר המורים בלי לסובב את הראש ולשאול מי עוד רוצה לשתות. לאחיה נולד ילד, היא הייתה שם לעזור להם. הוא חזר בתשובה ואחר כך בשאלה, והיא הייתה שם ללוות אותו. אני זוכרת שאיזו מורה ניסתה לדבר איתה על הגרוש שלה גידי, מילה רעה היא לא הצליחה להוציא ממנה. בכלל, היא אף פעם לא התלוננה. היה לה מעט מאוד אבל היא תמיד הסתדרה".
מה דעתך על השמועות שהיא אחראית למות בנה?
"לא עולה את דעתי, לא מתקבל על הדעת. חד משמעית. יש לי צמרמורות רק מעצם המחשבה שמישהו יכול להעלות על דעתו כזה דבר. היא הייתה אמא לתפארת. הקנתה לילד הרגלים וערכים. הוא היה ילד מחונך, חכם, מבריק, וגם לבבי ושובב".
שכונת נווה חן כמו שכונות אחרות במזרח העיר, שינתה את פניה בשנים האחרונות. משפחות ממרכז העיר עברו מזרחה מפאת יוקר המחייה. בניינים חדשים צמחו בשכונה הישנה והצנועה ושינו את הציביון שלה. השכונה מורכבת טלאי על טלאי. בניינים חדשים ממוקמים בצמוד לשיכוני רכבת ישנים משנות השישים. לביא ואדם גרו בשיכון כזה. מתחת לביתם, עוד נמצא ממצא ארכיאולוגי בדמות מרכז מסחרי קטן עם מכולת שנמצאת שם כבר עשרות שנים וסלון סלקט, שם אדם הסתפר. יוסי אלימלך, הבעלים של סלון סלקט, נמצא במרכז המסחרי כבר 25 שנה. "שלוש שנים אדם הסתפר כאן. הוא היה ילד יפה, שקט ומופנם. ילדים אומרים לי תעשה לי תספורת כזו וכזו, הוא לא. הייתי שואל אותו איך הוא רוצה להסתפר והוא היה עונה מה שאמא תגיד. סיון הייתה אומרת שהילד יחליט. בסוף אני הייתי זה שמחליט איך לספר אותו".
יפה ביטון הפדיקוריסטית בסלון מציצה מהחדר. "סיון הייתה מגיעה אלי לפדיקור. גם אמא שלה הגיעה אלי. היו לנו אחלה שיחות, היא אהבה לצחוק. היא השוויצה באדם שיש לו מלא חברים. כשהיא סיימה ללמוד תרפיה באמנות קבענו שהבת שלי תעבור אצלה אבחון והיא תטפל בה. זה כבר לא יקרה".