לאורך שנים סבלה נעמי (שם בדוי), בת 49, אם לשלושה ותושבת המרכז, מכאבי מחזור ממושכים ומדימומים. לאחר שנים ארוכות של טיפולים תרופתיים ואלטרנטיביים שלא הקלו את מצבה, החליטה, בהמלצת רופאיה, לעבור כריתת רחם יזומה, במטרה לפתור את הבעיה אחת ולתמיד.
בתביעה, שהוגשה לאחרונה בשמה באמצעות עורכי הדין רן שפירא ורותם ציוני, ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא, נטען כי היא הגיעה לניתוח שנקבע מראש בבית החולים הדסה עין כרם, וכשהתעוררה ממנו הופתעה לגלות כי הרופאים כרתו לה בטעות גם את צינור השופכה השמאלי, מה שהוביל לנכות קשה.
על פי הנטען, הרופאים לא הבחינו בסמיכות השופכן (אורטר) השמאלי במהלך הניתוח, וכתוצאה מכך, כרתו אותו לחלוטין. כשהתגלתה הטעות נעמי הובהלה לניתוח דחוף נוסף, שבמהלכו נפתחה בטנה והושתל בה קתטר. בהמשך, אושפזה מספר פעמים לצורך השתלת שופכן מלאכותי. בעקבות המקרה היא החלה לסבול מכאבים מתמשכים, מדלקות ומזיהומים חוזרים.
"במקום שתעבור פעולה כירורגית פשוטה וקצרה שתשפר את איכות חייה, נעמי נאלצה לעבור השתלה של שופכן, ואף ניתוח נוסף ואשפוז ממושך", טוענים עורכי הדין שפירא וציוני בתביעתם.
לדבריהם, כתוצאה מהניתוחים שעברה, נעמי סובלת גם מצלקת בולטת על בטנה, והיא נאלצת לעבור ביקורות תכופות בבתי חולים. "הטיפול היה כרוך בסבל רב. היא נאלצה להרכיב קתטר במשך שישה שבועות, לעבור הוצאת סטנט מהשופכן דרך השופכה, ומאז הניתוח הכושל ועד היום היא ממשיכה לסבול מכאבים ומדלקות חוזרות", טענו.
"סיבוך קשה ומיותר"
לתביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר שמואל לוין, מומחה לגינקולוגיה ומיילדות. לדבריו, מערכת השתן ומערכת הרבייה סמוכות זו לזו מבחינה אנטומית, ולכן הכרת האנטומיה קריטית לשם מניעת פגיעות במערכת השתן במהלך ניתוחים גינקולוגיים.
"פגיעה בשופכן היא הסיבוך הקשה ביותר בכריתת רחם", טוען ד"ר לוין. "היא מעלה את הסיכוי לסיבוכים חמורים, והאפקט משמעותי יותר כאשר היא אינה מזוהה. אגב, רוב הפגיעות ניתנות למניעה.
לדבריו, התובעת עברה ניתוח כריתת רחם בגישה בטנית בשל מאפיינים גופניים ייחודיים. אומנם מדובר בניתוח שכיח אשר מבוצע לעיתים קרובות יחסית. אולם, ידוע ומקובל אצל כירורגים שאין לבצע אף צעד במהלך הניתוח בלי לוודא שהשופכן מזוהה בטרם ביצוע חיתוך או כריתה. "בניתוח המדובר, נעשה חיתוך מלא של השופכן אשר דרש השתלה מחדש. ברור כי בניגוד לסטנדרט הרפואי המקובל, המנתחים לא ביצעו את הצעדים הנחוצים על מנת להימנע מסיבוך זה" קבע ד"ר לוין בחוות דעתו.
"למעשה, במקום לשפר את איכות חייה באמצעות ניתוח שגרתי ופשוט, נעמי נדרשת כעת למעקבים רפואיים נוספים, לאשפוזים ולשירותי רפואה שונים בשל דלקות חוזרות במערכת השתן. בעקבות הפגיעה במערכת השתן, נגרמה לה פגיעה משמעותית באיכות חייה המשפיעה ותמשיך להשפיע עליה פיזית, וכמובן נפשית" קובע ד"ר לוין.
"כל שיעול או עיטוש גורמים לה לאיבוד שתן, מה שמפריע לתפקודה היומי ואף מביך אותה מאוד"
ד"ר שמואל לוין
הוא מבהיר כי מדובר בפגיעה מיותרת שהייתה צריכה להימנע מראש על ידי ביצוע ניתוח ברמה גבוהה יותר וביקורת טובה יותר במהלכו. לדבריו, הצוות הרפואי אף ציין במכתב השחרור מהמחלקה כי הניתוח עבר "במהלך תקין". הוא טוען כי "מדובר בהתעלמות מוחלטת מהרשלנות שבוצעה ובחוסר הכרה בטעות, שכן ניתוח שבו בוצעה פגיעה כה קשה בשופכן ללא זיהוי שלה, אינו ניתוח 'במהלך תקין' אלא כזה שבוצע בחוסר זהירות וגרם לנזקים קשים".
לדברי ד"ר לוין, למרות הזמן הרב שחלף מאז הניתוח, התובעת העידה בפניו כי היא עדיין סובלת מכאבים עזים ואינה מסוגלת להתאפק לשירותים. "כל שיעול או עיטוש גורמים לה לאיבוד שתן, מה שמפריע לתפקודה היומי ואף מביך אותה מאוד. כמו כן, הכאבים והצלקת מפריעים לה בעת קיום יחסי מין".
בסיום חוות דעתו, קובע ד"ר לוין כי נעמי סובלת מנכות בשיעור של 30% בשל דלקות חוזרות וכאבים, ומנכות בשיעור של 10% כתוצאה מצלקת הניתוח.
בתביעה מבקשים עורכי הדין מביהמ"ש השלום בתל אביב, לחייב את בית החולים הדסה עין כרם, לפצות את האישה על פי נזקיה הקשים, עד גבול סמכותו של בית המשפט (2.5 מיליון שקלים). טרם הוגש כתב הגנה.
מהדסה נמסר בתגובה: "אני לומדים את כתב התביעה ונגיב כמקובל בבית המשפט".