אבל המקרה של לוטם אינו היחיד. אולי פה בארץ הוא נחשב לנדיר, אך נערות רבות באירלנד, ביפן ובמדינות נוספות נפגעו אחרי החיסון לפי דיווחים שונים במרוץ השנים. יש הטוענים כי החיסון גורם לזאבת, לתופעות נוירולוגיות קשות של פרכוסים ועיוותים ואפילו לטרשת נפוצה. ובישראל – ממשיכים לחסן. אז איך החיסון הזה הפך להיות אחד המושמצים בתולדות הרפואה, זה שמומחים בעולם טוענים כי הוא גם היחיד שמסכן חיים?
בקמפיין בארץ, החיסון (של חברת גדרסיל) מוכר כ"חיסון לסרטן צוואר הרחם", אבל ליתר דיוק, החיסון הוא נגד וירוס הפפילומה (HPV - Human Papiloma Virus), מחלת המין הנפוצה ביותר בעולם המערבי, ושם כולל לכ-200 סוגים שונים של נגיף המועבר במהלך יחסי מין. הנגיף מועבר דרך העור, ולכן קיום יחסי מין מוגנים לאו דווקא יימנע הידבקות. ברוב מקרי ההדבקה, נשא הנגיף לא יידע כלל שנדבק, לא יפתח לעולם תסמינים, והמערכת החיסונית בגופו תתגבר על הנגיף ותעלים אותו לחלוטין בתוך פרק זמן של בין חצי שנה לשנתיים ממועד ההדבקה. במקרים מעטים המערכת החיסונית לא תתגבר על הווירוס.
החיסון בישראל נגד HPV יעיל נגד 4 זנים נבחרים – אלה גורמים ליותר מ-70 אחוז מהמקרים של סרטן צוואר הרחם, אך גם לסרטן הרקטום ובמקרים נדירים מאוד – סרטן הלוע ומיתרי הקול. מערכת הבריאות בארץ המליצה על חיסון בנות לפני שהן הופכות לפעילות מבחינה מינית, זו הסיבה שהחלו לחסן נערות בגילאי 12-16. השנה גם בנים הצטרפו לחגיגה ומזה 3 שנים שהחיסון ניתן לתלמידי כיתות ח'.
מתן החיסון – לא החלטה קולקטיבית
לא רק בישראל החיסון ניתן באופן גורף. כך היה גם ביפן, עד שנת 2013. במאמר שפורסם בוושינגטון פוסט מצורף סרטון קשה לצפייה, המראה את הנזקים הרבים והקשים שהוריהן טוענים כי נגרמו לנערות יפניות בעקבות קבלת החיסון נגד וירוס הפפילומה, בהם כאבים, בחילות וחוסר תחושה בידיים וברגליים. מתוך קבוצת סקירה של 1,739 נערות שקיבלו את החיסון נמצא כי 186 לקו בתופעות לוואי של כאבי ראש, עייפות וחולשה בשרירים. מתוך 135 מקרים שלכאורה חוו תופעות לוואי קשות, ב-11 מהם חשדו כי מדובר בתופעות הקשורות לחיסון. הבעיות היו כל כך חמורות שהן הפריעו להתנהלותן היומיומיות. הממשלה היפנית החליטה להסיר את ההמלצה מהחיסון בצעד פוליטי שחטף ביקורת חריפה מהאקדמיה .
אבל לא רק נשים יפניות גילו סימפטומים מדאיגים לאחר קבלת החיסון. בשנת 2003 מנהל התרופות האמריקאי (FDA) טען כי: "רוב הזיהומים הנגרמים מנגיף ה-HPV הם קצרי-חיים ולא קשורים לסרטן צוואר הרחם. רוב הנשים הנגועות בנגיף ה-HPV יבריאו מעצמן ולא יזדקקו לתרופה, השפעתו של הנגיף לא תהיה ארוכת טווח".
ביפן ניתן עדיין להתחסן כיום, ההבדל הוא שלא מדובר בהמלצה של המדינה, או בחיסון קולקטיבי. במאמר "על הקשר בין חיסון הפפילומה האנושי ומחלות אוטואימוניות" שפורסם בכתב העת Journal Autoimmunity Reviews, החוקרים עסקו בשאלה האם החיסון נגד וירוס הפפילומה צריך להיות החלטה אישית או קולקטיבית. הם הגיעו למסקנה שלא מומלץ לחסן למען בריאות הציבור, משום : "המחלה אינה קטלנית ב-95 אחוז מהמקרים, וששאר ה- 5 אחוזים יכולים להיות מזוהים בשלב הטרום-סרטני". יש לציין כי על אף היכולת לזהות את הנגעים בשלב הטרום סרטני, עדיין יש עשרות עד מאות מקרים בשנה של סרטן צוואר הרחם רק בישראל. בנוסף, המחקר בעיקר מעלה השערות לגבי הסיבה להופעת מחלות אוטואימוניות בסמיכות לחיסון, על אף שרוב הממצאים לא מצביעים על קשר סיבתי בין החיסון למחלות האוטואימוניות האלו, מלבד אותם מספר תיאורי-מקרה.
"השערורייה הרפואית הגדולה בכל הזמנים"
ברחבי הרשת מופץ חומר רב בנושא, וסרטונים ביוטיוב מדווחים על פגיעות ונזקים שנגרמו בשל מתן החיסון. בסרטון על נפגעות מחיסון הגרדסיל בדנמרק עולה כי משרד הבריאות הדני הסתיר דו"חות רפואיים.
עוד ב-mako בריאות:
>> רוצים לאכול בריא ולא יודעים איך? 50 המאכלים הבריאים
>> די לגלולות? המתג שימנע מהזרע שלך להפרות את האישה
>> עדיין בוהים במסך? זה פוגע לכם בראייה
אבל הביקורות מגיעות גם מבפנים. בחודש אפריל 2014 צוטט באתר אינקוויזיטור ד"ר ברנרד דלברג, רופא שעבד בעבר בחברת התרופות המייצרת את החיסון גרדסיל, אשר התראיין לעיתון הצרפתי de Santé Principes, שם תקף את החיסון וטען שהוא "מסוכן וחסר תועלת, למרות שהוא עולה הון. מה שגרוע יותר הוא שמקבלי ההחלטות בכל הרמות מודעים לזה". דלברג טוען שאישור החיסון לא התבסס על מחקרים ברי תוקף אלא על בסיס רווחים כספיים. "אני צופה כי גרדסיל יהפוך לשערורייה הרפואית הגדולה ביותר בכל הזמנים, בשלב מסוים הראיות יערמו עד כדי כך שהן יוכיחו כי למרות ההישג הטכני והמדעי שאולי קשור לחיסון, אין לו שום השפעה על סרטן צוואר רחם ושכל תופעות הלוואי הרבות מאוד שהורסות חיים ואפילו הורגות, אינן משרתות כל מטרה אחרת חוץ מאשר ליצור רווח ליצרנים.
בארץ, ד"ר דיאנה פלשר, רופאה פנימית מתמחה בבריאות האישה מעל 20 שנה, מנהלת מרפאה לבריאות האישה, וחברה במועצה הלאומית לבריאות האישה של משרד הבריאות משנת 2000 העלתה בראיון בשנת 2013 אמירות נוקבות בנוגע לאופן קבלת ההחלטה על מתן חיסון וירוס הפפילומה. "זה מטעה את הציבור, אין לנו שום הוכחה שזה מונע אפילו מקרה אחד של סרטן צוואר הרחם", אומרת ד"ר פלשר, "זה היה חשוד בעיניי..היה ברור לי שמדובר בעניין שיווקי. הציבור יודע שאין דבר כזה תרופה או חיסון עם אפס סיכון, להגיד שהחיסון הזה בטוח לחלוטין זה פשוט שטויות. יש כמה סימפטומים שחוזרים על עצמם: כאב של כל הגוף, כאבי ראש ובטן, ויש כמובן דיווחים על מוות פתאומי".
"לא יכול לגרום לשיתוק אחרי חצי שעה"
בישיבת ועדת החיסונים של משרד הבריאות בנוגע להכנסת החיסון נגד הפפילומה לילדות כיתה ח' בבתי-הספר, אמר פרופ' רון דגן: "צפויות תופעות לוואי רבות. בשבוע אחרי קבלת החיסונים צפוי שיקרו בלי קשר לחיסון הרבה אירועים רציניים: התעלפויות, פטירות ופירכוסים. צריך להביא זאת בחשבון. גם אם זה לא רציונאלי, הרי אם הדבר יקרה בכתה זה עלול לפגוע במעמד החיסונים. הדבר קורה בכל העולם כל הזמן". מה שמדאיג את פרופ' דגן, לפי הפרוטוקול, הוא לא הפטירות והפרכוסים הצפויים לנערות רבות, אלא הפגיעה במעמד החיסונים, אם חלילה זה יקרה בכיתה, ולא בחדרי חדרים או בביתן של הנערות. ומה אומרים במשרד הבריאות?
אם ידוע על תופעות לוואי קשות כמו המקרה של לוטם סיבוני, למה ממשיכים לחסן?
"החיסון לא יכול לגרום לשיתוק באותו היום", אומר פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, "בנוסף, החיסון הזה לא ידוע כגורם לשיתוק. אם יש שיתוק כתוצאה מגורם ביולוגי זה לוקח כמה ימים. המקרה נבדק, ביצענו תחקיר ומצאנו שאין לזה קשר לחיסון. יותר מכך לא אוכל לומר בשל חיסיון רפואי למקרה זה".
אילו מקרי פגיעה בישראל דווחו עד כה?
"אנו לא יודעים על מקרים כאלו, למעט המקרה של לוטם סיבוני. יש לנו דיווח על תופעות לוואי שונות כמו: התעלפויות, כאבים במקום ההזרקה, חום ותחושה כללית לא טובה, בדומה לתופעות לוואי שכיחות אחרי חיסונים אחרים, אך אין תופעות נוספות מעבר לזה. זה נבדק לעומק, ומצאו שהאירועים האלה שכיחים באותה מידה ללא קשר לחיסונים".
אילו הוכחות יש לכך שהחיסון אכן מונע את סרטן צוואר הרחם?
"החיסון אושר בישראל אחרי מחקרים מקיפים בתחום הזה שנעשו בעולם על אלפי בנות. הוא מונע הדבקה בנגיף, שאחראי ל-70-60 אחוז מהמקרים של סרטן צוואר הרחם".
האם נכון שבמבדקי הבטיחות של החיסון (גרדסיל), טרום אישורו, קיבלה קבוצת הביקורת תרכיב כמעט זהה לתרכיב החיסון? האם נכון הדבר שכאחת מ-40 נבדקות לקתה בתסמונות אוטו-אימיוניות במהלך הניסוי?
"ככה לא עושים מחקרים, אני לא מכיר את המידע הזה, אלא מכיר את המחקרים שנעשו גם לפני הרישום, וידוע לי שקבוצת הביקורת מקבלת משהו אחר".
האם משרד הבריאות עורך מעקב אחרי מקרי פגיעה שדווחו בישראל סמוך למתן חיסון הפפילומה?
"כל מקרה של דיווח על תופעות לוואי קלות נבדק ברמה מספרית, ובוחנים אם אין חריגה לעומת מה שמדווח בעולם. מקרה כמו של לוטם נחשב למקרה חריג, ונמצא לא קשור לחיסון".
האם שיעור גבוה זה של תופעות לוואי לא היה צריך למנוע את אישורו בידי משרד הבריאות?
"אין לזה שיעור יותר גבוה של תופעות לוואי מכל חיסון אחר. הדו"ח האמין ביותר שהתפרסם עד עכשיו מנובמבר 2015 כולל סקירה של כל המחקרים ולא מצביע על חריגה בתופעות הלוואי. חיסון בבית ספר אינו חובה. אם ההורים מסרבים לחסן את הילדים לא מחסנים אותם. ולכל חיסון יש תופעות לוואי".
תגובת משרד הבריאות:
ארגון הבריאות העולמי סיכם שהחיסון בטוח ויעיל והמליץ למדינות לחסן בו. 56 מדינות כבר הכלילו את החיסון נגד נגיף פפילומה (HPV) בתכנית חיסוני השגרה של גיל הילדות מאז 2007. רובן משתמשות בחיסון גרדסיל אשר בשימוש בישראל. הניסויים הקליניים והנסיון בשימוש בעשרות מיליוני מנות חיסון גרדסיל מעיד על כך שהוא חיסון בטוח. בטיחותו דומה לבטיחות שאר חיסוני השגרה של גיל הילדות. יעילות החיסונים נגד HPV: תנאי הכרחי לקיום סרטן צוואר הרחם הוא הדבקה בנגיף הפפילומה. שלב ראשון הכרחי לפני התחלת סרטן הינם שינויים טרום ממאירים בצוואר הרחם אצל אשה שנדבקה בנגיף. הוכח בניסויים הקליניים של החיסונים נגד נגיף פפילומה שהם מונעים ביעילות של 99% את ההדבקה בזנים 16 ו-18 של הנגיף. אלה גורמים לכ-70% מכלל מקרי סרטן צוואר הרחם. כן, הוכח בניסויים אלו שהחיסונים מונעים את השינויים הטרום ממאירים בצוואר הרחם באחוז דומה. לפיכך, החיסון נגד HPV מונע גם סרטן צוואר הרחם. משך הזמן מהדבקה עד סרטן הוא 10-15 שנים. לא היה זה אתי ולא היה זה מוסרי לא להשתמש בחיסונים הנ"ל, כאשר קיים המידע על יעילותם הגבוהה מאוד נגד הדבקה בנגיף פפילומה ונגד שינויים טרום ממאירים בצוואר הרחם, ולעכב את תכניות החיסון ב- 10 שנים. החיסון מונע את הסרטן מניעה ראשונית, בעוד אבחון מוקדם דורש בדיקות חוזרות תקופתיות (אחוז גבוה של הנשים אינו מבצע אותן) וטיפולים קשים וכואבים.