"האמונה שאעבור את זה שוב לא נעלמת"

איך זה מרגיש להתמודד עם מחלת הסרטן 4 פעמים ולדעת שהפעם החמישית כבר בדרך? אז כן, התחושה אולי מאכזבת, קשה, אבל מנגד, האמונה שאעבור את זה שוב לא נעלמת אפילו לא לרגע אחד.

קוראים לי בר אולי ואני בן 19. בגיל 6 נפצעתי במהלך נסיעה עם אבי ואחד מאחיי בכביש המנהרות לאחר שהושלכה אבן על רכבנו, ומאז אני מוגדר כנפגע פעולות האיבה. תשע שנים לאחר מכן, טסתי מטעם ארגון נפגעי פעולות האיבה לקנדה לטיול של חודש. בשבוע האחרון לטיול, יום שבת ה-20.8.2011, התעלפתי בפתאומיות והתמוטטתי.

בבית החולים בקנדה ניגש אליי רופא ישראלי והסביר שאצטרך להישאר כמה ימים בבית החולים לאשפוז. הוא לא סיפר לי אז שמדובר בסרטן. אחרי שבוע כבר עליתי על טיסה ונחתי ישירות על אמבולנס להדסה עין-כרם. הרופא שם הסביר לי שמדובר בלוקמיה וצריך להתחיל בסדרת טיפולים כימותרפיים. במהלך הטיפולים אתה נכנס לדיכאון מחולשה, או מחוסר אונים. נשמע קצת מוזר אבל מה שהכי הפריע לי בטיפולים היה עניין נשירת השיער - היה לי קשה מאוד לראות את עצמי עם קרחת, אבל כשיש מלא אנשים סביבך, חברים, משפחה תומכת, או המתנדבים ובנות השירות במחלקה, אין לך זמן לשקוע בדיכאון הזה ואתה נשאר עם חיוך כל הזמן.

ב-1.1.2012, לאחר טיפולים כימותרפיים של חמישה ימי אשפוז, נכנסתי להשתלת מח עצם כאשר התורם הוא אחי אראל שבאותו זמן היה חייל. אחרי שלושה שבועות עיקשים של הקאות, חום גבוה וחולשה השתחררנו בהצלחה הביתה עם גוף נקי מתאים סרטניים. לאט לאט ובהדרגה, חזרתי לשגרה והשארתי את סיפור הסרטן מאחוריי.

רק אחרי המשחק

שנתיים עברו מההשתלה והתחלתי להרגיש כאבים בגב. כשהפכו לבלתי נסבלים הגעתי להדסה עין-כרם, שם התבשר לי כי בגב העליון הימני יש גוש שלוחץ על עמוד השדרה, ואם היינו מחכים עוד כמה ימים יכול להיות שהייתי משתתק. יש בזה משהו משמח – בסה"כ מנענו שיתוק, אבל יש בזה גם משהו כל כך מעצבן ומאכזב והוא הדבר המרכזי - המחלה חזרה.

עברתי שלושה חודשי טיפולים כימותרפיים לקראת ההשתלה – הפעם מתורמת גרמנייה. ההשתלה הייתה קצרה וקלה יותר, השיער נשר רק במהלכה ואפילו השהות בבידוד הייתה רק שבועיים.

הגוף היה נקי כשיצאנו הביתה, ושוב ניסיתי לחזור לשגרה - בית ספר, ספורט וכל מיני עניינים כאלה, אבל חצי שנה אחר כך הגענו לבדיקות דם שגרתיות שגילו שהסרטן חזר בפעם השלישית. בגלל שבאותו היום היה גמר גביע המדינה של הפועל ירושלים בכדורסל ביקשתי להתחיל את הטיפולים רק אחרי המשחק ואחרי ויכוח קל הרופאה אישרה את העניין. 

בזמן הטיפולים התברר שמדובר בזן מוטציה נדיר, שאין לו טיפול בארץ וצריך לטוס לסיאטל שבארצות הברית לטיפול ניסיוני וחדיש, עלותו 187,000 דולר, סכום מפחיד, אבל החלטנו לצאת בקמפיין תרומות, תוך שבועיים וחצי, הודות לתורמים נפלאים, הגענו לסכום וטסנו לטיפול.

כשמונה ימים לאחר התחלת הטיפולים, עלה לי החום, ביום ההולדת שלי. ההורים שלי אמרו שזה המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל, כי זה אומר שהטיפול עובד! אחרי שלושה שבועות בישרו לי: "אתה נקי ויכול לחזור לארץ". תוך ימים ספורים ארגנו טיסה וב-27.9.2015 חזרנו לארץ ישראל, ממש בערב סוכות - הגענו לחגיגה ענקית עם כל המשפחה ושמחנו מאוד שהטיפול עבד.

אין אופציה אחרת מלבד ניצחון

בדיקות הדם הקבועות המשיכו, כשכל דגימה נשלחה לסיאטל לבדיקה מעמיקה. ושוב חצי שנה עוברת, בדיקות דם רגילות, שוב לפני פורים, שוב משחק של הפועל באותו יום, ושוב אותו המצב. הרופאה מתקשרת לאמא, מבשרת לה את הבשורה "המחלה חזרה, צריך לטוס שוב לסיאטל". אמא מבשרת לאבא, אבא חוזר מוקדם מהעבודה ותופס אותי לשיחה. אני זוכר את המילים במדויק: "מירה דיברה עם אמא היום", פה הוא נעצר ונשם, ברגע הזה הבנתי כבר מה קורה והתחלתי לבכות. "המחלה חזרה פעם נוספת, פעם רביעית וצריך לטוס לסיאטל שוב". הפעם, למזלנו, לא צריך היה לגייס כספים, הטיפול נרשם על אותו חשבון מפעם שעברה. 

שבוע לאחר הבשורה, ארזנו מזוודות, תיקים וטסנו פעם נוספת לסיאטל. באותו השבוע התאשפזתי לטיפולי כימו, שלושה ימים של טיפולים ושוב יומיים אחר כך הטיפול עם תאי הטי. 5 ימים לאחר הטיפול החום עלה, נכנסנו לאשפוז, שוב אותו פרוטוקול, טיפול נמרץ, לילות מעצבנים, אבל זה עבר והעברנו את רוב הזמן בכיף.

אחרי כמעט חודש של בדיקות דם ומעט טיולים בסיאטל חזרנו לארץ. השמחה הייתה גדולה מאוד, גם חגיגות הניצחון הנוסף על המחלה, גם יום הולדת למדינה היפה שלנו שצוין בדיוק ביום חזרתנו, אין יותר טוב מזה.

חזרתי לשגרה. לפני כחודש התחלתי שירות לאומי בעיריית ירושלים בלשכה של ניר ברקת. הסתגלתי נורא מהר לעבודה, לצוות, ואז שוב, ב-23.9.2016 אמא הודיעה לי שהגיעו התשובות לבדיקות, הם רואים אחוזים קטנים של תאים סרטניים ורוצים שנגיע שוב לסיאטל לטיפול אינטנסיבי

בתחילת החודש, ערכה קבוצת הכדורגל הפועל ירושלים בשיתוף עם עמותת זיכרון מנחם שפועלת למען ילדים חולי סרטן, אירוע התרמה עבורי במסגרת משחק פתיחת העונה של הקבוצה. ההתגייסות הקבוצה שאני אוהד כבר שנים, שימחה אותי וריגשה ואת כל משפחתי. זה נתן לי כוחות וחוזק להמשך הדרך.

אז שנה אחרי אני שוב באותה נקודה, רק שהפעם אני חזק יותר, מאמין יותר, יודע לאן אני הולך ואין אופציה אחרת מלבד ניצחון. האופטימיות תמיד תנצח, ואני מקווה שתעזרו לי לגייס את הכסף שנדרש לטיפול שאני זקוק לו כדי לנצח.  

>> סובלים מהתקפי חרדה? הפתרונות שיכולים לעזור

• כימותרפיה
• סרטן