מכירים את זה שבדיוק התחלתם את גיל ההתבגרות וחוץ מהשינויים המבישים שעוברים על גופכם, שמים לכם גשר על השיניים במקרה הטוב, מוסיפים לזה רסן במקרה הרע ואז אתם בוחרים לא לחייך שנתיים? כן, כן, שנות ה-90 מנציחות פרט מאוד מביך בביוגרפיה של מי שהתחיל אז את העשור השני בחייו, מי שחלם כל יום על הרגע בו הוא יחזור לאכול בלי לפחד שנתקע לו משהו בברזלים, מי שהרגשי כמו סוס כששם על עצמו פריט שנקרא "רסן". אז מה נשתנה מאז ועד היום? ולמה אצל חלקנו השיניים חזרו בכלל להיות עקומות?
>> כבר עשיתם לנו לייק בפייסבוק?
ד"ר שי גורן, מנהל המרכז לבריאות הפה בבית החולים איכילוב ומומחה ליישור שיניים, מספר כי הצורך בטיפולי יישור שיניים גדל משמעותית משנות ה-60-50 ועד היום, גם בהשוואה לשנות ה-90. מה הסיבה לכך שהשיניים של כולנו עקומות? "ניתן לשער שסיבה אחת היא אמיתית ואובייקטיבית - הילדים כיום סובלים יותר מליקויים תפקודיים במשנן, אולי בגלל יותר זיהומים באוויר ויותר מחלות של דרכי הנשימה, מה שמוביל לפגיעה בהתפתחות הלסתות ואז יש פחות מקום לשיניים. תיאוריה אחרת מדברת על כך שההורים היום עושים יותר שימוש במוצץ ומאפשרים הרגלים מזיקים כמו מציצת אצבע עד גיל מאוחר יותר. ולבסוף, הצורך במראה חיצוני אסתטי תמיד במגמת התחזקות - גם אצל מבוגרים וגם אצל ילדים. כולם רוצים חיוך יפה ללא פשרות".
אבל לא רק גורמים סביבתיים משפיעים על השיניים שלנו. "הסיבות הן גם גנטיות ומלבד גורמים סביבתיים, יש לא מעט הרגלים ופעילות שרירים שונה", אומר ד"ר משה גולדשטיין, אורתודנט ראשי ברשת מכבידנט. "לכל אחד יש שרירי לעיסה שונים - רפויים, או שרירים חזקים ולוחצים, גם חריקת שיניים בלילות משפיעה על כך, ובריאות השיניים - עששת מוקדמת, ועקירת שיני חלב מוקדמת גורמת לתזוזה בלתי רצויה בשיניים".
מהו הגיל שבו אפשר להתחיל?
"אצל ילדים בודקים כבר בגילאי 6-7 כדי לוודא שהם במסלול התפתחות תקין, אך בד"כ לא מטפלים בגיל הזה. טיפולים מתחילים לרוב בגילאי 10-13", אומר ד"ר גורן, "אבל אם מגלים לדוגמה שהלסתות של הילד במצב לא תקין יש צורך בהתערבות, ולאחוז קטן מהילדים נטפל כבר בגיל 7. עיקר הטיפול נעשה בתחילת שנות העשרה. בקרב הציבור מושרשת הדעה שיש צורך לחכות להתחלפות של כל השיניים החלביות אך אין זה נכון. פעמים רבות נרצה להתחיל הטיפול דווקא לפני גמר התחלפות המשנן".
מתי משתמשים בסמכים ומתי נזדקק לפלטה?
"במרבית המקרים ביישור שיניים מלא משתמשים בסמכים. בפלטה משתמשים לשימור התוצאות שהושגו", אומר ד"ר גולדשטיין.
עוד ב-mako בריאות:
>> לא רק ביצה: 7 מאכלים עם יותר חלבון ממה שחשבתם
>> חיבוק דב: הלכנו למסיבת כירבולים כדי להבין מה הקטע
>> מה הקשר בין גודל הלשון לאיכות השינה שלכם?
מרסן וגשר – לברזלים מאחורי השן
לפי ד"ר גורן, עיקר השינויים שנעשו בתחום האורתודנטיה הם באסתטיקה של הטיפול. "בשנות ה-90 היו סמכים (ריבועי ברזלים) ממתכת, שהיו גדולים יחסית. החל משנות ה-2000 הטיפול יותר אסתטי והוביל לסמכים יותר קטנים ואלגנטיים, גם הם ממתכת. בנוסף, קיימים סמכים מחרסינה, בצבע השן. מאוחר יותר הופיעה שיטת הטיפול הלינגואלי – הדבקת הסמכים בחלק הפנימי של הפה, מאחורי השיניים וכך הטיפול הוא בלתי נראה. הדור הרביעי מבחינה אסתטית הוא פלטות שקופות, שנלבשות על גבי השיניים: פלטות אלו שקופות ונראות כמו מגן שיניים של ספורטאים, כל פלטה כזו נלבשת כשבועיים, היא מזיזה את השיניים ואז מחליפים לפלטה הבא. לכל שיטה יתרונות וחסרונות משלה, אבל הייעוד זהה, וההבדלים היחידים הם ברמת האסתטיקה".
ד"ר גולדשטיין מצביע על התפתחות נוספת שנעשתה ביעילות הטיפול. "היום בברזלים יש מנגנונים שיכולים על ידי נעילה אוטומטית להחזיק את החוט שעובר ביניהם, והוא זה שמזיז את השיניים. החוט נוצר בטכנולוגיה מתקדמת והוא בעל זיכרון אבסולוטי, ומשתנה בהתאם לטמפ' בפה או מחוץ לפה. החוט לא מתעוות אלא כל הזמן עובד. בסמכים, אין חלקים מתכלים כמו הגומיות שהיו בעבר ואין צורך להחליף אותן. זה מעניק מספר יתרונות למטופל כמו שמירה קלה על ניקיון וצורך פחות לבקר במרפאה. בנוסף יש שימוש בשתלים אורתודנטים, אותם משתילים בתוך הלסת במקומות שונים והם משמשים כעוגן, כדי להזיז שיניים עם פחות מכשור, מה שהופך את הטיפול ליעיל יותר".
עדיין משתמשים ברסן?
"משתמשים ברסן כאשר יש בליטה של השיניים העליונות", אומר ד"ר גולדשטיין, "אבל יש מגוון מכשירים שמאפשרים לתקן את הבליטה, כולם אפקטיביים באותה המידה, ורסן הוא אחד מהם. ההבדל היחיד הוא שהוא כבר לא המכשיר היחיד שמבצע את הפעולה הזו".
חוזרות להתעקם
אז עברתם את השנים הקשות של הגשר, הפכתם לאנשים יפים מראה בעל חיוך משגע, אבל 15 שנה אחרי, שמתם לב שהמצב שם לא נשאר כ"כ ישר. למה זה קורה? "הצלחה של 100 אחוז אין, כי שיווי המשקל משתנה ומתקשים לשמור על פתרונות מכניים", אומר ד"ר גורן, "לכן, המטופל יהיה הכי יפה ביום שבו סיים את הטיפול. אמנם מצבו לא יחזור למצב ההתחלתי, ויהיה הרבה יותר אסתטי, אך לא יהיה מושלם לנצח".
"בחלל הפה מתרחשים תהליכים של תזוזת השינים נגד כוחות לעיסה ושחיקה, בקיעה של שיני בינה, וגם תופעות של גדילה בגילאים יותר מבוגרים - הלסת התחתונה משתנה גם בגילאי 20-30, לאחר שסיימנו לגדול. למרות שזו גדילה בשיעור זעיר, היא משפיעה על תנוחת השיניים הקדמיות, בעיקר החותכות התחתונות", מוסיף ד"ר גולדשטיין, "לכן כל טיפול של יישור שיניים דורש תחזוקה ושמירה אחרי גמר הטיפול, כדי שהתוצאות יישמרו לאורך זמן. מי שמתעלם מכך יש סיכוי מסוים שיאבד חלק מהתוצאות".
איך ניתן בכל זאת לשמור על שיניים ישרות?
ד"ר גולדשטיין מציין שניתן לשים קיבוע - חוט עדין ודק אשר מודבק מאחורי השיניים הקדמיות. אפשר להשתמש בסדים ופלטות ניידות שמרכיבים בעיקר בלילה, אשר תומכים בשיניים ומטרתם למנוע מהתוצאות להתקלקל – הרופאים ימליצו לכמה זמן מומלץ לשים אותן. "בנוסף, המטופל בעצמו יוכל לבדוק את מצבו באופן כזה שיעקוב אחרי התאמת המכשיר לשיניים: אם הסד ייכנס בקלות, סימן שהשיניים לא שינו את מקומם ואם הוא ייכנס בלחץ רב סימן שיש לשיניים נטייה לזוז ולכן רצוי להקפיד על השימוש בסד לתקופה נוספת".
לכמה זמן נזדקק לפלטה כדי לשמור על יישור השיניים?
"זה תלוי", אומר ד"ר גולדשטיין, "בלסת התחתונה נדרשת שמירה לאורך שנים רבות, ואם לא עושים קיבוע, התחליף הוא שימוש בפלטה לאורך שנים רבות. כל עוד משתמשים בפלטה, השיניים לא יזוזו. כאשר נפסיק להשתמש בפלטה, הסיכוי של השיניים החותכות התחתונות לשנות את מיקומן הוא די גבוה. בלסת העליונה הדבר תלוי במורכבות הטיפול, בפלטה בלסת העליונה משתמשים למשך שנה-שנתיים, בעיקר בלילה".
בתקופה בה יש מכשור אורתודונטי על השיניים, ד"ר גולדשטיין מציין כי חשוב להקפיד הקפדה יתרה על ניקיון והברשה. "כיוון שאי אפשר להשתמש בחוט דנטלי, יש מברשות קטנות שחודרות במרווחים בין השיניים וניתן לנקות איתן. אך מי שלא מנקה את השיניים בצורה מושלמת, עדיף שלא יעשה יישור שיניים, כי בריאות השיניים היא מעל לכל". נוסף, את כל המכשירים הנשלפים צריך לנקות במים וסבון פעם או פעמיים ביום או כאשר מרגישים צורך.
בקרב ילדים אמצעי יישור השיניים הפופולרי הוא עדיין סמכים ממתכת, בעיקר משום שאין צורך אסתטי מובהק כמו אצל מבוגרים. ככל שהשיטה יותר אסתטית כך בהתאמה היא תהיה יותר יקרה. בשוק הפרטי טיפול בסמכי מתכת נע בין 12,000-14,000 שקל, טיפול בסמכי חרסינה יעלה בין 14,000-17,000 שקל, וטיפול לינגואלי ובקשתות שקופות יעלה 27,000 שקל ומעלה אפילו.