מה גורם לאקדמאית מצליחה מאיטליה לארוז מזוודה, לעלות לישראל ולהתחיל לבשל ארוחות טבעוניות? זהו סיפורה של נדיה אליס, הידועה גם בתור "האיטלקיה הטבעונית"; שפית של אוכל טבעוני איטלקי מצד אחד, פמיניסטית וד"ר לרטוריקה וניתוח שיח מהצד השני – ובצלחת שלה הכול מתחבר כמו קסם למנות מושחתות, טעמים חושניים ולא פחות חשוב – ערכיים.
כשנדיה הייתה צעירה היא הבחינה שלבנים סביבה יש הרבה יותר אפשרויות. כאקט פמיניסטי היא בחרה שלא לאמץ תפקידים שנחשבים נשיים בבית והכריזה בפה מלא שהיא, למטבח לא נכנסת. "היום אני מבינה שפמיניזם זה הרבה יותר מזה", נדיה מסבירה, "זה פשוט לאפשר לכל גבר ואישה לבחור איך הם רוצים לחיות את החיים שלהם. לאפשר להם חופש. וכאן משתלב גם נושא הטבעונות".
החיבור הזה בין טבעונות ופמיניזם או במילים אחרות – אמונה בשוויון, עלול להישמע תמוה לאנשים מסוימים, אבל מסתבר שתנועות המחברות בין השניים קיימות כבר עשרות שנים. ב-1982 הקימה החוקרת הפמיניסטית ד"ר מרטי קיל את הארגון "פמיניסטיות למען זכויות בעלי חיים" ופרסמה מאמרים רבים שעוסקים בקשר שבין פמיניזם, אקולוגיה וטבעונות. לפיה ניתן להקביל את תחושת הדיכוי שחוות נשים רבות לדיכוי אותו חווים גם בעלי החיים. מטרתה הייתה לייצר גשרים בין שתי התנועות לפעילות מאוחדת למען שחרור כל היצורים החיים. בהתאמה יש לציין שכיום כ-79% מהטבעונים באמריקה הן נשים, ובאופן כללי בעולם המערבי יש אחוזים גבוהים בהרבה של נשים טבעוניות מגברים צמחונים וטבעונים.
גם נדיה אליס החלה את דרכה בעולם הטבעונות דרך המחקר. "אני ד"ר לרטוריקה וניתוח שפה, אז ברגע שפתחתי את תיבת הפנדורה של הטבעונות הייתי חייבת לשאול שאלות, ממש כמו במחקר אקדמי. שאלתי 'למה פרה מייצרת חלב?' והתשובה היא שבדיוק כמו אישה, היא עושה את זה כשיש לה תינוק להאכיל. אם אני שותה את החלב שלה, זה אומר שהתינוק שלה לא שותה אותו", היא משתפת.
כששלב המחקר נגמר, הגיע הרגע לעשות מעשה ונדיה בחרה לעבור לטבעונות וביקשה לסחוף אחריה כמה שיותר אנשים. אם קודם לכן ההחלטה להישאר מחוץ למטבח נתפסה אצלה כפמיניסטית, פתאום דווקא היכולת לבחור בעצמה בדיוק מה היא רוצה ולא רוצה לאכול הפכה לכוח עוצמתי בחייה. "ביקשתי ליום ההולדת מיקסר ואני זוכרת שדוד שלי כמעט נפל מהכיסא. זה כל כך לא התאים לדמות שייצגתי עד אז", היא מסבירה. "באיטליה גדלתי כדתיה ולא רציתי לשחזר את תחושת ה-אסור ומותר שהייתה לי סביב אוכל כשר. הדרך היחידה להיות טבעונית מבחינתי הייתה ללמוד לבשל לעצמי בעצמי אוכל איכותי. אוכל עד כדי כך טעים שלא אצטרך להתגעגע לשום דבר מהמטבח האיטלקי הלא טבעוני".
"יש דברים שכל אישה חווה בחייה, הטרדות מיניות זה אחד מהם"
נדיה מספרת שעולם הבישול הטבעוני הפך להיות המקום שבו כל הערכים שלה מצאו ביטוי, אבל הדרך לשם הייתה רצופת מכשולים ואתגרים. "בגיל 23 התחלתי את הדוקטורט שלי באוניברסיטה בצרפת ושם, כמו שקורה כמעט לכל אישה מתישהו בחייה – המרצה שליווה אותי הטריד אותי מינית. אז ברחתי. רק בגיל 31, כאן בארץ חזרתי שוב ללמוד באוניברסיטה והשלמתי את הדוקטורט. הרגשתי שאני לוקחת את החיים שלי בידיים ובוחרת בהם מחדש. ברגע שסגרתי את המעגל הזה הרשתי לעצמי לעוף עם התשוקה לאוכל טבעוני ולעשות קריירה מתוך הערכים שלי. הרגשתי שוב שיש בי מסוגלות. שהחזרתי לעצמי את השליטה".
חוקרות פמיניסטיות כמו נדיה ומרטי מעלות את הקשר שבין מיניות, אימהות ואבהות של בני אדם לבין ניצול בעלי החיים. הן שאולות: האם הפרה מרגישה כמו אישה כאשר לוקחים לה את התינוק? האם מוסרי לכפות על בעלי חיים התעברות ללא הסכמה? והאם לחיה יש זכות להזין ולהגן על צאצאיה? התשובות לשאלות הללו בוודאי לא יהיו נוחות לקריאה, אולם הגיע הזמן שנתעמת איתן, ודווקא לתנועה הפמיניסטית יכולה להיות תרומה גדולה לכך.
"לאורך השנים התרבות שלנו אפשרה לנשים לפתח יותר כישורים של חמלה ואמפתיה", נדיה מסבירה. "ולכן התנועה הפמיניסטית יכולה לתרום המון לגברים. לעזור להם לפתח את אותן יכולות של חמלה ועדינות. בעיקר לאלו שלא מפחדים להזדהות עם מילים כמו פמיניזם ושוויון".
נשים היא לא הקבוצה המדוכאת היחידה שקיימת, ובכל זאת היא הקבוצה שבחרה לאמץ את התזונה הטבעונית והצמחונית באחוזים הגבוהים ביותר. לפי נדיה, זה נובע בין היתר מהרצון לגונן על החלש, ממש כמו על ילדים. "אנשים צריכים להבין שרמת המשכל של היצור לא מעידה על רמת הסבל או הרגש שלו. גם ילד הוא פחות מפותח שכלית ממבוגר, וזה דווקא מה שגורם לנו לרצות לגונן עליו. השאלה היא לא כמה הוא חכם או בעל יכולות אלא כמה הוא סובל".
גברים "אמיתיים" אוכלים בשר
נקודה נוספת על הקשר בין נשיות וטבעונות מגיעה מהכיוון ההפוך – הקשר שבין גבריות ואכילת בשר. מחקרים מצביעים על כך שהסיכוי שגבר יהרוג חיה לשם הנאה, ספורט או ציד גבוה פי עשרה משל אישה. גברים רבים מקשרים צמחונות וטבעונות עם הומוסקסואליות ואכילת בשר עם תשוקה ועוצמה. מחקרים מעידים גם על כך שבתקופות של חוסר ביטחון גברים נוטים להגדיל את צריכת הבשר האדום החודשית שלהם, כדי להרגיש גבריים וחזקים יותר. הם הורגים יותר חיות ואוכלים יותר חיות, בין היתר כי זו התרבות אליה הם נולדים. "בעבר הבשר היה סמל לעושר וחוזק כי הגברים יצאו לג'ונגל וצדו חיות בכוח פיזי. היום לקנות בשר בחנות לא דורש כוח, ונשאר לנו רק הסטריאוטיפ", מסבירה נדיה.
"השיח מייצר את התרבות", היא ממשיכה, "ככה גם נולדים משפטים כמו – 'גם יפה וגם אופה'. כי האישה האולטימטיבית היא זו שנראית טוב וגם מבשלת לגבר שלה. יש כאן מכבסת מילים שלמה. אנחנו אומרים 'שניצל' כדי לשכוח שבעצם מדובר בתרנגול. לשפה יש המון השפעה על תפקידים בחברה. על תפקיד האישה, תפקיד הגבר וגם תפקידם של בעלי החיים. אני מאמינה שכשנצליח לשנות את השפה – עוד ועוד גברים יצטרפו לעולם הטבעונות".
היום כולם כבר מסכימים – צריכת מוצרים מהחי פוגעת בגוף שלנו, בבעלי החיים וגם בכדור הארץ. כדי שנצליח להתגבר על אלו – נהיה חייבים לשלב כוחות ולעשות שינוי אמיתי. כששאלתי את נדיה מה החלום שלה, זו הייתה התשובה: "ללכת ברחוב ולשמוע ילד שואל את אבא או אמא שלו – 'זה נכון שפעם בני אדם אכלו בעלי חיים?'"