הָיֹה הָיָה פעם, בארץ רחוקה רחוקה, אבל גם פה ממש, מקום מקסים בשם "ארץ". לאחר אלפי ומיליוני שנות תנאים קשים המשתנים ללא הרף, בערך לפני עשרת אלפים שנים, האקלים של ארץ נרגע. לראשונה בתולדות האדם – תנאי האקלים התייצבו יחסית, ואיתם גם מערכות אקולוגיות רבות. האדם שיגשג, ואיתו גם הטבע.
את הכלכלה והסחר ביססנו על היציבות הזו בדיוק, וכך, כמעט לכל דבר שסחרנו בו היה שימוש נוסף בשלב כלשהו, או שהושלך להצחין ברחובות. חיינו בהרמוניה מושלמת עם הטבע. אך ככל שהמשיכה היציבות של משאבי הטבע והתשתיות עליהן התבססנו, כך לאט לאט התחלנו שלא לשים לב ליציבותן ולשבריריותן, ולקבל אותן כמובנות מאליהן. וכך, ככל שחלף הזמן ופיתחנו פתרונות טכנולוגים מרשימים, הכלכלה שלנו עברה להתחשב פחות במה שקיים בפועל, ויותר במה שאנחנו רוצים להאמין שקיים.
את מצבן של תשתיות ומשאבי הטבע, דאגנו להסתיר הרחק מן העין ומהלב, כדי לוודא שהם לא יפגעו בכלכלה שלנו. עד כדי כך, שבמעין קריצה סרקסטית אל הטבע, החלטנו למדוד את השגשוג בתוצר לאומי גולמי. כלומר, ככל שנשתמש ביותר משאבים ונעשה זאת בקצב מהיר יותר, כך נשגשג יותר.
אם פיתחנו מוצר חדש ומפתה – נדאג שיגדל הביקוש וההיצע למוצר, וכך מחירו ירד. גאונות! הרס מוגבר של תשתיות וערכי הטבע על ידי עובדים בשכר רעב במדינות עניות כדי לעמוד בביקוש ובהיצע? לא לא, אתם מתבלבלים. קחו עוד קצת דופמין מהטכנולוגיה הזמנית – זו תרופת סבתא מצוינת למי שבטעות דואג למה שקורה מאחורי הקלעים.
עברו יומיים או שנתיים והצלחנו לשכנע אתכם להשתדרג למוצר חדש? מצויין! העבירו את הישן אל הפח. אנחנו נדאג לקרוא לפעולה זו "ניקיון", ונעביר בשקט את השאריות לזהם את האדמה והאוויר, או בחזרה אל המדינות העניות – הרי הם חצבו חלק גדול מהמוצרים אחרי הכל. הם בטוח ידעו מה לעשות עם כל השאריות.
וכך, לקראת סוף שנת 2021, בעידן ההייטק המשגשג והבאמת מדהים, עם רחפנים מסתובבים באוויר ורובוטים שמבשלים אוכל, אנחנו משתמשים בכמעט פי שניים יותר משאבי טבע מאשר הכמות שהטבע מצליח לחדש בשנה, ומתרגמים את הכמות הזו ליותר מ-2 מיליארד טונות של מה שאנו קוראים לו "אשפה".
ומה לגבי היציבות של תשתיות ומשאבי הטבע, שאיפשרה לנו להגיע לעידן המשגשג הזה? כן כן, זה חשוב מאוד... היי! יש מבצע על האייפון החדש, ראיתם?!
זוכרים את הרגע בסוף הסרט "מטריקס" הראשון, בו ניאו רואה את המטריקס לראשונה כמו שהוא באמת – כלומר רק מספרי קוד רצים, ופתאום הוא מסוגל לשלוט במציאות בקלות? אז עכשיו כשנובמבר השחור מאחורינו, בואו ננסה להיות ניאו. בואו נסתכל על כל המוצרים שמנסים למכור לנו, כמערכת שבסך הכל מנסה לחזק את עצמה, על חשבון משתמשיה.
עוד קנייה, עוד דופמין, עוד עצלנות. או בתרגום: פחות משאבים, פחות יציבות, יותר סיכויים לערעור היסודות של המערכת. היא הרי תלויה ביציבות של המשאבים, זוכרים? בחנוכה הזה, בואו נפתח דף חדש ביחסינו עם משאבי הטבע, נשתחרר מנובמבר השחור ונתקדם אל דצמבר ירוק, שיחזיר קצת צבע לחיים.
הכותב הוא פעיל במטה חירום אקלימי-אקולוגי