"במובן מסויים כולנו מכחישי אקלים" אמרה גרטה טונברי בראיון לגארדיאנס בשבוע שעבר. פעילת האקלים הצעירה שהחלה לשבות מהלימודים כדי להעלות את המודעות לשינויי האקלים בגיל 15 בלבד וסחפה אחריה בני נוער וגם מבוגרים מכל העולם במחאות שנמשכות גם היום, 3 שנים מאוחר יותר, היא אחד הסמלים הבולטים ביותר במאבק, ועבור רבים גם סמן קיצון - דוגמה למי שלקחה אותו צעד רחוק מידי.
מאז הפציעה לחיינו ב-2018 הפכה גרטה לאחד השמות המוכרים בעולם, כתבות, ספרים וסרטים דוקומנטריים עקבו אחריה, ממים בכיכובה מתרוצצים ברשת, והיו גם סכסוך מתוקשר עם נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ בטוויטר, ואפילו פה בישראל היא קיבלה חיקוי בלתי נשכח בארץ נהדרת. אבל לצד התגובות הקשות והלעג הבלתי פוסק, בעיקר מצד מבוגרים שלא ממש הבינו מה היא רוצה, הילדה השוודית עם תסמונת האספרגר הגיעה גם להישגים מרשימים - היא נאמה בעצרות של האו"ם ומול פוליטיקאים ובכירים מכל העולם, היתה מועמדת לפרס נובל לשלום, ומעל לכל היא סחפה אחריה בני נוער מכל העולם בתנועת המחאה - Friday's for future, שהתפשטה ליותר מ-70 מדינות, ביניהן גם ישראל - כאן שובתים בכל שישי אלפי בני נוער חברי תנועת המחאה "נוער למען האקלים".
גרטה היא הילדה שחשפה ש-"המלך הוא עירום", היא האחת שהעזה לעמוד מול כל המבוגרים החשובים והנפוחים מאגו ולהגיד את האמת - אנחנו ניצבים מול המשבר הגדול ביותר שהאנושות ידעה, ואנחנו לא עושים עם זה כלום. זה גם מה שהיא מתכוונת אליו כשהיא אומרת שבמובן מסויים כולנו מכחישי אקלים. כי ככה זה - אם אנחנו לא עושים כלום כדי לפתור את הבעיה אז אנחנו חלק ממנה.
גרטה היא שילוב מופלא של פסימיות קודרת ומפחידה ושל אופטימיות שיכולה להחזיר לנו את הרוח למפרשים. לקרוא את הראיון איתה זה קצת כמו לעלות על רכבת הרים רגשית, היא ממלאת אותי בהשראה, מפחידה אותי ומכניסה אותי לחרדה, ואז שוב נותנת לי תקווה. ואולי הסוד שלה זה פשוט שהיא אומרת את האמת, בלי פילטרים, בלי ליפות או להגזים ובלי טריקים פוליטיים.
בסוף החודש תתקיים ה-Cop26, וועידה של האו"ם שמוקדשת כולה למשבר האקלים ולהתמודדות איתו. כשטונברי נשאלת לגבי זה, היא עונה בקצרה שהיא לא ממש אופטימית לקראת הוועידה ומסבירה ששום דבר לא באמת השתנה מהשנים הקודמות ושהמנהיגים, כמו מנהיגים, עסוקים בעיקר בלדבר ולהבטיח הבטחות, שלא באות לידי ביטוי במעשים. זה נשמע פסימי עד כדי ייאוש, אבל גרטה לא מתייאשת לרגע.
ביום שלישי האחרון, כמה ימים אחרי אותו ראיון, היא נאמה בכנס Youth4Climate במילאנו, את נאום ה"בלה בלה" שהפך לויראלי מהר מאוד. "לבנות טוב יותר, בלה בלה בלה. כלכלה ירוקה, בלה בלה בלה. אפס נטו עד 2050. בלה, בלה, בלה – זה כל מה שאנחנו שומעים מהמנהיגים שלנו. מילים שנשמעות נהדר אך עד כה לא הובילו לפעולה. התקוות והשאיפות שלנו טובעות בהבטחות הריקות שלהן", אמרה. והיא לא טועה – למרות שהיעד של האו"ם הוא קיצוץ פליטות הפחמן בחצי עד 2030, לפי ההערכות הן דווקא ממשיכות לעלות, ועומדת לעלות ב -16% עד 2030. מחקר שהתפרסם ממש השבוע מראה בבירור כי ילדים שנולדו היום יחוו במהלך חייהם פעמים רבות יותר גלי חום קיצוניים ואסונות אקלים ביחס למה שחוו הסבים והסבתות שלהם – אפילו אם המדינות כן ימלאו את התחייבויות הפליטה הנוכחיות שלהם.
למרות הכול, טונברי עדיין מאמינה שלא מאוחר מידי ושעוד אפשר להפוך את המגמה – אבל לא אם הדברים ממשיכים כמו היום. "חוסר הפעולה המכוון של מנהיגינו הוא בגידה כלפי כל הדורות בהווה ובעתיד", היא אומרת. ואכן, חוסר הפעולה שלנו היום לא משפיע רק עלינו, אלא גם ובעיקר ישפיע על הדורות הבאים, ובזמן שאנחנו קוראים עוד כתבה על המשבר וממשיכים הלאה בשגרת חיינו, גרטה טונברי ושאר פעילי האקלים הצעירים מרחבי העולם ממשיכים לפעול בנחישות מפליאה. אנחנו חושבים שהם בטיק טוק כל היום, אבל אם תצאו לרחובות כנראה שתראו אותם שם, עומדים בצמתים מחזיקים שלטים, ונלחמים על העתיד שלהם ועל שלנו. אנחנו יכולים לעמוד מהצד, לעבור לידם להתפעל ולהמשיך ללכת, או שאנחנו יכולים להיות שם איתם לתמוך ולהילחם, אם לא בשבילנו אז בשבילם.
"איננו יכולים עוד לתת לבעלי השליטה להחליט מה אפשרי מבחינה פוליטית", אומרת גרטה, "איננו יכולים עוד לתת לאנשי השלטון להחליט מהי תקווה. התקווה אינה פסיבית, תקווה היא לא בלה, בלה, בלה. התקווה אומרת את האמת. התקווה פועלת. ותקווה תמיד מגיעה מהעם ".
גרטה, החברים שלה ומליוני בני הנוער שהלכו בעקבותיה ברחבי העולם הם העתיד, והם מחזירים לי את התקווה. אני באמת מקווה שהם באמת יצליחו לשנות ולהזיז משהו. אבל לקוות זה לא מספיק, אני רוצה גם לעשות הכול כדי לעזור להם לעשות את זה. כי בלי קשר לתוצאה הסופית, אני רוצה להיות מסוגלת להסתכל אחורה בעוד 10 או עשרים שנה ולדעת שהייתי בצד הנכון של ההיסטוריה. כשהילדים שלכם ישאלו אתכם איפה הייתם ב-2021, כשעוד היה אפשר לעצור את ההתחממות, תוכלו להגיד להם שעשיתם כל מה שיכולתם ונלחמתם בכל האמצעים, או שישבתם בבית מול הנטפליקס וצפיתם בבית בוער. אין לנו את הפריבילגיה לעמוד בצד ולראות את הילדים האלה נלחמים על העתיד שלהם ושלנו, כי אם אנחנו לא עושים משהו אז אנחנו לא חלק מהפתרון, וזה הופך את כולנו לחלק מהבעיה.