בכל מוצאי שבת מגיעה אותה תחושה - לחץ מתחיל להתבשל בבטן והעיניים מבקשות לדמוע ללא סיבה ברורה. אני שמה את הטלפון בצד, מנסה לנשום עמוק, ומשום מה לא מצליחה להתרכז או לעודד את הנפש. אני אוהבת את העבודה והשגרה שלי ואפילו מצפה לשבוע החדש שיתחיל, אז למה בכל פעם כשהשמש שוקעת על יום השבת אני טרודה ועצובה כל כך? האם זה פשוט חלק מ"שביזות יום א'"? האם עוד אנשים מרגישים כמוני? ומה הפתרון?
הרגשתי שאני חייבת לרדת לשורש העניין ונזכרתי שלפני שנים חברות דתיות סיפרו לי שבכל מוצאי שבת הן מקיימות טקס הבדלה. טקס שחוצץ בין השבת לתחילת השבוע. בין קודש לחול. תהיתי האם גם הן חוות תחושות דומות והטקס הזה עוזר להן להתגבר עליהן. אני מגדירה את עצמי כחילונית, שמרתי שבת פעמים בודדות והסיבה היחידה שאני לא אוכלת בשר עם חלב היא כי אני טבעונית! ובכל זאת, תמיד הרגשתי זיקה עמוקה לתרבות היהודית ולכן פניתי אליה.
אז למה מקיימים הבדלה בדת היהודית?
לפי המסורת הקבלית - בכל שבוע לאחר כניסת השבת נוספת לאדם "נשמה יתרה" - אז הוא מרגיש נינוח, חכם יותר ומלא אנרגיה חיובית. בתום השבת הנשמה היתרה נלקחת ממנו ונעלמת. לפיכך טקס ההבדלה מהווה לא רק הפרדה בין הקודש לחול אלא גם פרידה מאותה נשמה נוספת שמחזקת אותנו לאורך סוף השבוע. הטקס כולל לרוב ארבע ברכות, הדלקת נר והרחת בשמים ולעיתים גם ניגון שיר. אחת המטרות היא לשמח את נפש האדם שעצובה מיציאת השבת באמצעות הריח הטוב, השירה המשותפת והאור הנעים.
טקס ההבדלה החילוני שלי
אחרי שלמדתי על טקס ההבדלה היהודי הבנתי שאני רוצה לאמץ משהו ממנו לחיי, אבל באינטרפטציה חילונית שתתאים לי יותר. בניתי לבן זוגי ולי טקס קצר, שמבקש לעורר את כל חושי הגוף ודרכם – לעודד את הנפש התשושה לקראת השבוע החדש.
- חוש הריח: להדליק נר ריחני ולטפטף שמן ארומטי
ממש כמו במסורת היהודית גם אנחנו החלטנו לבשם את הטקס. הדבר הראשון שאנחנו עושים כדי לסמל את תחילתו הוא להדליק נר ריחני (אנחנו בחרנו נר ריחני מקולקציית גאלה של שופרסל) ולטפטף כמה טיפות של תערובת שמנים ארומטיים בדיפיוזר או על העור. תערובות נפלאות אפשר למצוא אצל מאיה פליישמן, ארומתרפיסטית מומחית, מבערים מעוצבים ותערובות נוספות אפשר להשיג אצל KA ובעמוד של דוטרה אפשר ללמוד עוד על האיכויות השונות של השמנים. - חוש השמיעה: לנגן או לשמוע שיר
כדי לעורר את חוש השמיעה אנחנו מנגנים בגיטרה ושרים. אנחנו בוחרים בשיר או שניים, קלילים ונעימים לאוזן. ומשתדלים לגוון בכל פעם עם שיר אחר שמסמל גם הוא את ההרגשה שאיתה אנו יוצאים אל השבוע החדש. אם אתם פחות בקטע של ניגון ושירה - כמובן שאפשר פשוט להשמיע שיר שאתם אוהבים ביוטיוב או בספוטיפיי. - חוש הטעם: לאכול קוביית שוקולד / משהו טעים
בואו נודה באמת - אין דבר שיותר מרומם את מצב הרוח ממשהו מתוק. בדרך כלל אנחנו מקיימים את הטקס יחסית מאוחר בלילה ולכן מספיקה לי קוביית שוקולד מריר/טבעוני כדי להמתיק את הרגע. ניתן כמובן לאכול גם פרי עסיסי או כמה כפות של גלידה. העיקר לפנק את הבטן. - חוש הראיה: לתאר את התמונה שהכי זכורה לנו מהשבוע
בשלב הזה של הטקס אנחנו מסתכלים זה לזו בעיניים ונכנסים לשלב "השיחה". המשימה הראשונה היא לתאר לפרטים את התמונה שהכי זכורה לנו מהשבוע. גם אם זה רגע קטן כמו שקיעה שחלפנו על פניה בדרך חזרה מהעבודה או כמה דקות עם כוס הקפה בבוקר.
בנוסף לזה - כל אחד מאיתנו מספר על משהו אחד שהוא מוכן להשאיר מאחוריו בשבוע שעבר, ומשהו שהוא מאחל לעצמו לשבוע החדש. למשל - "אני רוצה להשאיר מאחור את זה שכעסתי על עצמי יותר מדי במהלך השבוע. ואני מאחלת לעצמי לשבוע החדש - לבלות קצת פחות זמן בטלפון". - חוש המישוש: חיבוק
החלק האחרון של הטקס הוא פשוט וקל – להתחבק, בחיבוק קרוב שמטעין בכוחות מחודשים. הרי זה מדעי - מחקרים מצביעים על כך שחיבוקים ארוכים מפחיתים חרדה, לחץ ופחד. כמובן שגם אם אין לצדכם חבר או בן משפחה - אפשר לעטוף את הגוף בשתי הידיים ופשוט לחבק את עצמנו באהבה גדולה.
מאז שהתחלתי לקיים את טקס ההבדלה שלי בכל מוצ"ש – אני מרגישה שינוי משמעותי. זה אמנם לא פתרון קסם, ותחושת העצב והמתח לא עזבו אותי לגמרי. ובכל זאת – השילוב שבין עוררות החושים לבין היכולת לקיים שיחה פתוחה על הדברים שאני מוכנה לשחרר ואלו שאני מאחלת לעצמי – מאפשרים לי לסגור בצורה הרבה יותר הגיונית את השבוע שחלף. כבר כשאני מדליקה את הנר משהו בי נרגע. אני יודעת שעכשיו אפשר לשים את הדאגות בצד ולהתרכז בי, בנו, ברגע הזה ממש.
אם קיימות וחיים פשוטים ללא פגיעה בסביבה ובחיות מעניינים אתכם - מוזמנים לבקר גם בערוץ היוטיוב ובאינסטוש שלי rotem_kliger