אוטיזם מתאפיין בדרך כלל בחוסר יכולת לקרוא רמזים חברתיים. לעיתים נהוג לקשור את זה למשל לקושי לפרש הבעות פנים, אבל לאחרונה גילו מדענים ממכון ויצמן שדווקא חוש הריח עשוי להיות בעל תפקיד מרכזי בתסמונות הרצף האוטיסטי.
במחקר חדש שהתפרסם בכתב העת המדעי Nature Neuroscience הראו החוקרים שאנשים עם אוטיזם מציגים תגובות שונות ואפילו הפוכות לריחות גוף. מדובר בריחות תת-הכרתיים שמהווים חלק מהתקשורת הלא-מילולית בין בני אדם, ומשפיעים על ההתנהגות ועל מצבי הרוח שלנו. הממצאים האלו עשויים לסייע בהבנת ליקויים התפתחותיים מוקדמים, שמובילים להיווצרות אוטיזם.
בניגוד ליונקים רבים אחרים, אצל בני האדם חוש הריח אינו החוש המרכזי. עם זאת, אנחנו מגיבים לריחות כל הזמן, גם בלי להיות מודעים לכך. המעבדה של פרופסור נעם סובל מהמחלקה לנוירובילוגיה במכון ויצמן חוקרת, בין היתר, ריחות המבטאים תחושות שמחה, פחד, או תוקפנות כלפי אחרים. היות והריחות האלו משמשים לתקשורת חברתית, תהו המדענים האם חוש הריח עשוי למלא תפקיד בהפרעות חברתיות דוגמת אוטיזם.
כדי לבדוק את זה תיכננו פרופסור סובל ותלמידי המחקר יערה אנדוולט-שפירא ועופר פרל סדרת ניסויים בהשתתפות נחקרים המוגדרים כאוטיסטים בתפקוד גבוה ונחקרים שאינם אוטיסטים. ראשית הם בדקו את יכולתן של שתי הקבוצות לזהות באופן מודע ריחות גוף כמו זיעה. בהיבט זה, לא נרשמו הבדלים משמעותיים בין האוטיסטים ללא-אוטיסטים. בשלב הבא נחשפו שתי הקבוצות ל"ריח הפחד" – זיעה שנאספה ממשתתפים בשיעורי צניחה בעת הצניחה, ולריח הרגיל של אותם אנשים במהלך אימונים על קרקע בטוחה. כאן כבר התגלו הבדלים משמעותיים: אמנם הנבדקים בשתי הקבוצות לא הבחינו בין הריחות באופן מודע, אבל התגובות הגופניות שלהם לכל אחד מהריחות היו שונות. אצל הלא-אוטיסטים ריח הפחד עורר תגובות פחד ניכרות, שבאו לידי ביטוי, למשל, במוליכוּת העור שלהם. לעומת זאת, אצל האוטיסטים צימצם ריח הפחד את תגובות הפחד, בעוד שהריח הרגיל העלה אצלם את רמות החרדה.
לאחר מכן בדקו החוקרים אינטראקציות חברתיות, וגילו שגם כאן הייתה התנהגות האוטיסטים הפוכה: בעוד שריח הפחד הגביר את תחושת האמון בקרב האוטיסטים, הריח הרגיל הפחית את רמות האמון שהם הפגינו.
פרשנות שגויה לריחות
בניסויי המשך בדקו החוקרים מה תהיה ההשפעה של ריחות חברתיים אחרים הנקלטים גם הם בתת ההכרה. במסגרת אחד הניסויים נחשפו המתנדבים לרעשים פתאומיים, ובו בזמן נחשפו גם למרכיב ריח גוף בשם הקסדקאנאל (hexadecanal), שמיוחסות לו תכונות מרגיעות. אלקטרודות מעל שרירי העין של הנבדקים ניטרו את תגובת הפחד שלהם, שבאה לידי ביטוי במיצמוץ מוגבר. וכך, בעוד שבקבוצת הלא-אוטיסטים פחתו המיצמוצים עם החשיפה להקסדקאנאל, בקבוצת האוטיסטים המיצמוצים דווקא גברו.
מהמחקר עולה כי אוטיסטים בתיפקוד גבוה מסוגלים לקרוא רמזים חברתיים המבוססים על ריח, אך פרשנותם לרמזים האלה שגויה. פרופסור סובל סבור שהדבר עשוי להצביע על קשר עמוק יותר בין חוש הריח לבין ההתפתחות המוקדמת של בני אדם. מחקרים מהשנים האחרונות גילו קולטני ריח, כמו אלה שקיימים במעברי האף, גם במקומות אחרים בגוף, מהמוח ועד הרחם, והועלתה השערה כי הקולטנים האלו ממלאים תפקיד בהתפתחות. במילים אחרות, ייתכן כי החישה של אותות כימיים עדינים עלולה להשתבש בשלבים מכריעים בהתפתחות המוח של אוטיסטים. "אנחנו עדיין בשלב ההשערות", אומר פרופסור סובל, "אבל אנחנו מקווים שמחקרים נוספים, במעבדה שלנו ובמקומות אחרים, יבהירו מהו תפקידם של רמזים חברתיים המבוססים על ריח, ומהי מעורבותם בהפרעות חברתיות כמו אוטיזם".
פרופסור סובל מוסיף שהממצאים המפתיעים האלו עשויים לסייע בהבנת הדרך שבה אנשים על הספקטרום האוטיסטי, ובמיוחד כאלה בתפקוד גבוה, תופסים את הסביבה – דבר שמשפיע כמובן על הדרך שבה הם מגיבים אליה. "הבנה כזאת עשויה להוביל לפיתוח דרכים יעילות יותר לתקשר עם אותם אנשים", הוא מסביר, "עם זאת, ראוי לזכור שמדובר בתגלית חדשה, ויידרשו עוד מחקרים רבים כדי להבין את התופעה".