בתחילה היו אלה מסעדות ותיקות שהפכו לכשרות, ואז קמו חדשות ואחריהן מתחמים שלמים כשרים ואיכותיים, ותימלא הארץ תעודות כשרות לרוב. קובי אריאלי ממליץ על 10 הכשרות שהוא הכי אוהב
פעם החילונים היו אוכלים טוב והדתיים היו הולכים לפלאפל נחום. אחר כך קמו עוד כל מיני אופציות: חלביות, סיניות, מזון מהיר. שוס גדול זה אף פעם לא היה. אבל אז באו כוחות השוק ודרשו את שלהם. ומסעדות בתל אביב, שלא לומר בירושלים, גילו שפירות ים וצוואר לבן זה ממש חשוב, אבל כשמיליון צרכני פנאי ואוכל טוב שומרים על כשרות ולא ייכנסו למקום שמגיש קינוח חלבי לאחר ארוחה בשרית – אתה צריך לעדכן מעט את התפיסות שלך, כדי שלא תועבר לכינוס נכסים.
וכך הן החלו לפרוח. אחת ועוד אחת ועוד הרבה. בתחילה היו אלה הוותיקות שהפכו לכשרות, ואז קמו חדשות ומתחמים שלמים כשרים ואיכותיים, ותימלא הארץ תעודות כשרות לרוב ואני הולך ומשמין. הולך ותופח. אין לדעת כיצד זה יסתיים.
גורמה וכשר בהחלט הולכים יחדיו | צילום:
דן פרץ, יחסי ציבור
את השאלה שאמורה לפתוח את הרשימה הזו, "האם יילכו גורמה וכשר יחדיו", כבר אסור לשאול, לטעמי. לדבר על כשרות במונחים של איכות ירודה זה אייטיז. מניסיוני בעבודה לצדם של גדולי טבחינו, אני יודע שהשאלה הזו היא שולית ונשאלת רק בידי אנינים אדוקים שלא ממש מחוברים.
ובכן, להלן רשימה ראשונה של המסעדות הכשרות שעושות לי את זה בגדול. אין זה דירוג מקצועי אלא המלצה אישית בלבד, לא של אחד שמבין, אלא של אחד שאוהב.
הרוסטביף המפורסם של מסעדת גיליס | צילום:
אסתי רותם, mako אוכל
גיליס, מושב נוב, רמת הגולן
כשיוסי ובנו ראובן גיליס החליטו לפתוח את המסעדה שלהם, "בית מדרש לבשר" כדבריהם, הם ידעו שהם הולכים לייצר קאלט. מסעדה שמתמחה בבשרים משובחים, שניצבת בלבה של רפת, פחות או יותר, ושפתוחה רק ערב אחד בשבוע. הרבה פוזה, נכון? העניין הוא, שהרעיון תפס בגדול וכל חלקי הפאזל מצטרפים באופן מושלם. נתחיל מהסוף: גיליס מגישים את נתח הפילה המושלם בתבל. כמותו גם שאר החלקים, כולל הרוסטביף שעובר בידי יוסי משולחן לשולחן ונפרס דק. היצע הבשרים עשיר, אך לא מתלהב מדי. הכל עשוי מצוין ועל המקום כולו מרחפת בהצלחה הרוח שהמקימים ניסו ליצור: מקדש בשר במקום הכי גבוה בארץ. בין לבין מתעקשים המארחים על ביקור ברפת של אברם ושרה, פר ופרה אדירים, שחיי המין העשירים שלהם מספקים לסועד את כל העושר הניבט מן הצלחת. טעים, נעים, נפלא.
מחיר: יקר אך נסבל
מיקום: דקה מדמשק, אבל שווה כל קילומטר.
משק גיליס, מושב נוב, רמת הגולן, 04-6763555
מסעדת דקס. על הכנרת
דקס, טבריה
טבריה היא, כידוע, הפספוס הגדול של ישראל. העיר שהייתה יכולה להיות פנינת התיירות שלנו הפכה, באדיבות הממסד הערסי, למוקד דיסקים מזויפים של דודו אהרן וריח מושטים. זה ממש לא מפריע לדקס, הממוקמת בתוך הכנרת ממש, להיות המסעדה היפה והמיוחדת בישראל ותחנת חובה בצפון. תשאלו את אלפי התיירים הפוקדים אותה כסוג של מקום קדוש און דה סי אוף גלילי, ואת מאות נערי בר המצווה האמריקנים השמנמנים שמגיעים אליה כדי לחגוג את שמחתם בטקס מושקע ויפהפה הכולל גם חגיגה ציונית גאה ומשלב שיט בכנרת. והאוכל, הו, האוכל! די ברור לאן היו פניו של ישו מועדות שעה שהוא פסע על המים. הוא הלך לדקס, לרדת עם יוחנן על חזה מולארד וחלת בצל. כל המנות מוקפדות, כל הנתחים משובחים וביחד עם הכנרת היפהפייה שאופפת מכל עבר אי אפשר להעביר חיים (או בגרסה שלנו: חודשיים) מבלי לפקוד את הדקס, במתחם הלידו בטבריה.
ערב אחד ב-1991, בעוד הצופרים מייללים וקשישים מזריקים לעצמם בטעות אטרופין, לקח אותי שלמה חברי לאכול דגים אצל בן עזרא בעתלית. מאז אנחנו שם. המוח מבין שלא על הדג לבדו יחיה האדם, האוטו מוצא את עצמו מתגלגל צפונה ודרומה, ימה ונגבה, אבל הלב, הלב נמצא אצל בן עזרא. בן עזרא הוא יעקב בן עזרא, גדול דייגי ישראל ומארח חם וחביב מאין כמוהו, שיחד עם בניו ובנותיו היפים והנחמדים מפעילים את המוסד הוותיק הזה כבר עשרות שנים. דגים טריים ומצוינים שלעולם אי אפשר ליפול איתם, סלטים טריים שלא הספיקו לראות מקרר, לחם פשוט פרוס ושקשוק רכבת מעבר לחלון. זה הכל.
מחיר: זול
מיקום: נגיש, זמין קרוב.
בן עזרא, ההרדוף 87, עתלית, ליד תחנת הרכבת, 04-9842273
ליליות, תל אביב
טוב, מה יש לדבר. ליליות התל אביבית, שכבר זכתה לאינספור כתרים, גם היא משלנו. כבוד. היוקרתית המוכרת, שהחלה כמיזם חברתי בגלגול חלבי, מתפקדת כבר כמה שנים כבשרית גורמה יוצאת מן הכלל ונחשבת למקום האולטימטיבי עבור חובב הגורמה שומר הכשרות. בצדק רב. פריים ריב שאין דומה לו, ראשונות מאוד מאוד מוקפדות ובכלל, זה מסוג המקומות שכל המנות בו הן מנת הדגל. המתחם כולו, אגב, עושה כבוד לאיכות הכשרה: ליליות הקונדיטוריה גם היא מצוינת, והשכנה מיטוס איכותית ופופולרית מאוד אף היא.
הבשר של מסעדת ל'אנטרקוט. איך אפשר להגיד לזה לא? | צילום:
דן פרץ, יחסי ציבור
ל׳אנטרקוט, תל אביב
בשנות השבעים היה כריסטיאן זרדז ז"ל ממלכי הגורמה בישראל והאיש שהביא הנה את הניחוח הצרפתי. אחר כך הפכה אלהמברה לכשרה ופלצנים אחדים הדירו רגליהם ממנה, ואז נולדה בתה ל'אנטרקוט, שמזה עשור כשרה אף היא, ומשובחת מאוד. בלב תל אביב, במבנה מלון פלטין ההיסטורי באחד העם-נחלת בנימין שוכן המקום הנעים הזה, שעל האנטרקוט ברוטב היין שלו אני יכול בקלות לכתוב שירי אהבה וגעגועים בלילות חורף. על הביזנס אמיר שכטמן, על המטבח זיו רובין מאלהמברה ועל הצלחת האנטרקוט וכבד האווז המפורסם והמתקתק של אלהמברה. קומה שנייה עם חדרים פרטיים, עסקיות פופולריות והשמחה רבה.
מחיר: לגמרי בסדר.
מיקום: הכי טוב. לגבי חניה – עדיף לחנות ליד בן עזרא בעתלית ולבוא ברגל.
דור יילך ודור יבוא, תל אביב תשנה את פניה ויפו תהפוך לקניון אמנים ענק ובלתי נגמר, ואני לנצח אטול את עירית לינור אחרי תכניתנו בגלי צה"ל ויחדיו נלך לעוד ארוחת טעימות במה שהיא מכנה "דוקטור לשקשוקה". שוב ושוב. אותה מנה, אותו לחם פרוס בגסות, אותו סלט כרוב ואותו גבסו מחויך ליד הקופה. אלפי שירים כבר שורבטו על הניירות האפורים, אלפי מחבתות לוהטות נכנסו ויצאו מהמטבח לשולחנות, והקסם לא פג אפילו לשנייה. תביא עוד פקלה. עוד. עוד, עוד, נו. בצלחת יותר גדולה. ולחם. גם לחם. מה אומר לכם. אין כמו הדוקטור הזה. מעניין מי היה המנחה שלו.
מחיר: מצוין.
מיקום: אין כמו יפו בלילות. בימים, כבר ראיתי כמה.
ד"ר שקשוקה, בית אשל 3, תל אביב יפו, 03-5186560, 03-6822842
ויש גם דגים. מסעדת גבריאל
גבריאל, ירושלים
בגבריאל אוכלים אסאדו, אלא אם כן תרצו להזמין עוד ועוד מהקרפצ'ו בפתיחה. התפריט המצוין של היוקרתית הכשרה הירושלמית משתווה באיכותו רק לאוויר המשכר ששוטף את מדרחוב בן שטח היפה, בעוד אחינו התל אביבים שוחים בזיעתם ומשכנעים את עצמם שהם חיים במקום היפה בעולם. גבריאל מנסה לשדר יוקרה, ומצליחה. הקהל, כמקובל בירושלים, משלב הרבה תיירים והאוכל לא מאכזב אף פעם. מבחן אריאלי ותיק גורס כי מסעדה נמדדת לפי המטבל הראשון שמוגש, עוד לפני כל מנה. ובכן, ניצחת גבריאל. קרם החצילים הפשוט הוא הטוב בעולם, וכמותו גם כל השאר, בואכה הקינוחים.
מסעדת שף ירושלמית כשרה יכולה להיות עוד בית אוכל רגיל וחסר השראה ויכולה גם להיות פנינה. אז לארא, של ליאור חפצדי, יוצא קנלה (גם היא כשרה ומצוינת), היא פנינה. המקום ספוג אוירה, מיקומית ועיצובית, האוכל טעים ומיוחד, ושלל הפתעות קטנות מחממות את הלב והופכות את הארוחה לחוויה מחבקת – כמעט כמו החיוך של בעל הבית, שף מוכשר מאוד, חף מכל מניירה טבחית, שיודע בעיקר לעשות אוכל טוב. לארא היא די חדשה ונדרש ביטחון עצמי רב כדי להקים אותה (שוכנת מטר וחצי מגבריאל השאפתנית). היא עמדה בזה בכבוד, וכבשה לה במהירות מקום טוב.
מחיר: בסדר.
מיקום: כנ"ל.
לארא, שמעון בן שטח 3, ירושלים, 02-5370701
חומוס אליהו. בלי פוזה
חומוס אליהו, יקנעם
יום אחד עצרתי בתחנת הדלק פז מול קניון יקנעם, ואראה מראות אלוקים: חומוסייה קטנה, צפופה ומיוזעת, תור משתרך בפתחה, ברסלבר שפאותיו קשורות מעל כיפת ה"נ נח" שלו עומד מעל הדלפק וצועק צלחות – אבל החומוס שנח בצלחת הפלסטיק גרם לי להתחיל להמציא כל מיני עבודות דמיוניות בצפון, רק כדי שאוכל לעבור שוב ושוב בחומוס אליהו של יקנעם. פשוט מצוין. חומוס פשוט וטעים להפליא שמעמיד בצל את כל מוסדות החומוס הוותיקים, וגם מוותר על הפוזה של חומוס עושים באהבה. כאן זה לא "אבו אליהו" ולא משאוושה אורגינל ולא קשקושים אחרים. פשוט מאוד, טעים מאוד וזול מאוד.
מחיר: ברצפה.
מיקום: ג'יפה, וזה סוד הקסם.
חומוס אליהו, יוקנעם, תחנת דלק פז בכניסה, 04-9890916
אידי דגים. טרי ומדויק
אידי דגים, אשדוד
כשמוסד קולינרי ותיק וטרף עד מאוד מופיע פתאום בגרסה כשרה, התחושה היא תחושת גאולה וכיבוש. כשזה אידי המפורסם באשדוד, חוץ מהגאולה יש גם מה לאכול. אידי הכשרה החדשה על המים באשדוד היא פשוט מצוינת. הדגים דגי אידי והתעודה תעודת כשרות. הכל טרי, הכל מדויק, החיינדלך הקטנים בדמות הטונה של בעל הבית ועוד כמה קטנים מאוד מרשימים ומחממים, והאיקרה? מקום ראשון במרחב השמי, ללא כל ספק.
