דברים מאוד ספציפיים צריכים לקרות כדי שאנשים יוכלו להתנהל בעולם בלי שם משפחה. לזמרות מדונה וריטה זה קרה בגלל שם ייחודי ופרסונה עוצמתית; לבני הזוג הבשלנים נדב ודניאל זה קרה כי הם הפכו לישות אחת בעיני הציבור. יש להם אמנם שמות משפחה כדין, אבל נראה שמלבד קרובים של השניים, איש אינו מכיר אותם. לראיה, אחד מהחיפושים הראשונים עליהם בגוגל הוא אותה שאלה בדיוק: "נדב ודניאל שם משפחה".
כשהם יושבים אחד ליד השנייה, יחפים וצמודים בחצר הבית הרגוע שלהם במושבה קדימה, גם הם יודעים שהם כבר מזמן לא נדב נובל ודניאל תור. "בשנה האחרונה אנחנו הולכים ברחוב וזה 'נדב ודניאל, הזוג המתוק והמושלם שאף פעם לא רב'", אומרת דניאל ומגדירה היטב את הרושם שהותירו בני הזוג בתכנית "MKR המטבח המנצח". כיום הם מגדלים את התינוקת גפן, עובדים ביחד ולאחרונה גם מנהלים במשותף עסק משלוחים מצליח לאוכל תאילנדי, אבל עדיין מסרבים להתפוצץ זו על זה מדי פעם כמו בני אדם נורמליים (או אפילו להציג קונפליקטים סבירים בתקשורת ביניהם, בייחוד על רקע הלהט המטורף של העבודה במטבח). לא, נדב בן ה-31 ודניאל בת ה-30 מציגים גם מחוץ למרקע תקשורת אמפתית, חסרת גבולות, מעוררת קנאה וגם תהייה:
באמת אין ביניכם נקודות שבר?
"אנחנו ישנים ביחד, קמים ביחד, הולכים לעבודה ביחד בעסק שהחיכוך והמורכבות בו גדולים, ואנחנו גם מאוד מאוד שונים", אומר נדב. "אז יש חיכוכים, אבל אנחנו יודעים להציב גבולות. יש לנו למשל קבוצה בווטסאפ שנקראת 'דנדוש אהובתי', ויש קבוצה עסקית. השיח הזוגי נפרד מהעסקי, וההפרדות האלה הן חשובות".
דניאל: "יש עומס ויש לזה השלכות, אבל נדב הוא בן אדם שאין בו אגו, אז הוא יודע לתת לי את המקום ולהכיל אותי. אנחנו גם לא מפחדים להגיד אם משהו מפריע לנו".
נדב: "סבתא שלי הייתה אומרת שלא הולכים לישון כועסים, ואנחנו מנסים ליישם את זה. זה לא קל, אבל אנחנו לא מוותרים אחד לשנייה עד שמגיעים לאיזו פריצת דרך. גם אחרי שלוש שעות חפירה באמצע הלילה".
החריפות היא מהנושאים הכי מעוררי מחלוקת בינינו
החפירה המשותפת שלהם החלה לפני שש שנים, כששניהם למדו במכללת ספיר (היא עבודה סוציאלית, הוא שיווק טכנולוגי) ובשביל להתפרנס פתחו בעיר שדרות דוכנים סמוכים - היא לצילומים שלה ממסעות בעולם שהדפיסה על קנבס, הוא לאוכל תאילנדי. "אני זוכר שראיתי את דניאל וזה היה חשמל", מספר נדב. "אני הגעתי שעה וחצי לפני הפתיחה והכל אצלי מפוזר ומבולגן, ואצל דניאל הכל היה כבר מתוקתק ומסודר. היא ראתה את הסיטואציה ונחלצה לעזרתי".
דניאל: "כי ראיתי שהוא לא מספיק להפריד את הכוסברה והנענע. אבל לא קרה כלום באותו ערב, רק חודשים אחרי. פשוט לא הבנתי למה הוא לא מתחיל איתי. ברעננה, מאיפה שאני באה, הבנים פשוט היו מציעים לשתות ביחד בירה. אני מבינה שאצל החבר'ה מהערבה זה לא ככה".
מקץ שלושה חודשים וכמה מסרים בפייסבוק, נערך מפגש חוזר בדוכן האוכל התאילנדי ואז גיחה למסיבת בריכה. שם התוודה נדב שהוא בקטע. "מאותו רגע לא נפרדנו", אומרת דניאל. "הכל נורא עוצמתי בזוגיות שלנו, נדב עבר לגור אצלי אחרי שבוע ותוך שבועיים כבר פתחנו ביחד עסק לארוחות תאילנדיות. אני הייתי ארבע שנים קודם לכן, מאוד אהבתי את האוכל הזה, ואמרנו יאללה, בוא ניצור ביחד".
View this post on Instagram
נדב שאב את האהבה לאוכל תאילנדי מילדותו בערבה. למשפחתו היה משק חקלאי והוא גדל ואכל עם הפועלים התאילנדים שעבדו וגרו שם. "מבחינתי זה לא היה אישיו, היה בבית אוכל של אמא ואוכל של החבר'ה התאילנדים, זה רגיל בערבה. אצלנו במשפחה היה גם הרבה שיח משותף סביב האוכל, היינו עושים סוג של בארטר – אם היה יום הולדת, אמא שלי הייתה מכינה עוגה והם היו מביאים לנו דאמפלינגס. יצא לי לטעום אוכל מדהים, אוכל שאתה לא יודע אפילו להגדיר מה אתה טועם, המון דברים שאנחנו לא מכירים".
ואיך עוברים מלאכול אותו ללהכין אותו?
"בגיל 23, אחרי הצבא והטיול, התחלתי להכין מה שאני מכיר - הקוגל של אמא והאוכל של התאילנדים. בהתחלה זה היה בדירות שותפים ואחר כך בישלתי כדי להרשים את דניאל. מתוך רצון להעמיק חיפשתי גם מסעדה לעבוד בה והגעתי ל'סושימוטו' בשדרות. גם שם בדיוק קלטו מומחים תאילנדים, ומצאתי את עצמי שוב עם האוכל הזה שאני מטורף עליו".
מה עם לבקר בתאילנד, הייתם שם ביחד?
נדב: "רק פעם אחת, באיסאן".
דניאל: "הוא אכל שם על אוטובוסים דברים שלא זיהיתי וחי כמו תאילנדי, הזיע פיש סוֹס וכדורי פחם וכל היום הוא היה בשירותים בגלל החריף. זה לא היה רומנטי. בכלל, אחד הנושאים הכי מעוררי מחלוקת בינינו זה החריפות. את רואה את כולם טועמים במסעדה מנות חדשות עם אדום בעיניים, ונדב אומר 'זה לא כזה חריף'. רק אם אני בוכה הוא מוריד חריפות. אבל זה כנראה לא ייפתר גם עד שנגיע לגיל 60".
נפלתי על אדני רכבת ופשוט ריסקתי את הפנים
מהחיים בעוטף עזה עברו השניים לשמונה חודשים בפארן שבערבה כדי לעזור במשק המשפחתי של נדב, אבל בעיצומם של צילומי "MKR" עברו למרכז הארץ. "הערבה היא חוויה מדהימה ויש שם שקט שאי אפשר להסביר", אומרת דניאל. "זאת הייתה תקופה של התחברות פנימה ומלא למידה - יש שם גינות ירק של תאילנדים, סופרמרקט שיש בו כל מה שאת רוצה וחולמת מקפואים ועד עשבי תבלין. זה כמו להגיע לתאילנד".
אז למה לעזוב?
נדב: "הערבה זה מאוד רומנטי, אבל להתפרנס שם זה לא קל. אפילו כל מוצר שמגיע לסופר יקר יותר שם, ולעבור לערבה בלי מקצוע שמאפשר עבודה מרחוק זה לא מאוד אפשרי. החיים שם דורשניים".
יש סיכוי שתחזרו?
דניאל: "היינו רוצים, הלוואי שהיה אפשר לקיים מסעדנות בערבה. אנחנו עדיין אוהבים מאוד את האזור, אבל כדי ליצור את האוכל אנחנו צריכים להיות בתל אביב. אולי בעתיד, כשיהיו ילדים גדולים, כן נגיע".
העתיד נראה ורוד כרוטב רוזה כשעברו למרכז. ההשתתפות בתכנית הריאליטי הקולינרית הייתה כבר על הפרק, ואיתה גם התחלה חדשה לעסק הארוחות הפרטיות הקטן שלהם. אבל במאי 2019 התעלפה דניאל באמצע חתונה של חברים ונפצעה בפניה, אירוע שהעמיד בסימן שאלה את כל התכניות של השניים. "יש לי נטייה להתעלפויות כי יש לי בעיה עם הלב ולחץ דם נמוך, זה משהו משפחתי", היא מספרת. "התעלפתי הרבה פעמים ליד נדב ואני לוקחת את זה ברוח טובה, למרות שזה נורא מביך להתעלף נגיד באמצע מסיבה".
מה בעצם קרה בחתונה ההיא?
"הרגשתי שאני עומדת להתעלף, אבל לא היה לי נעים שזה יקרה בקבלת הפנים. רצתי עם העקבים כדי להתעלף בצד, נפלתי על אדני רכבת ופשוט ריסקתי את הפנים, כולל שבירת לסת ושיניים".
"הלשון יצאה לה מחור בסנטר והאף נשר לה", מתאר נדב את התאונה באופן גרפי. "היא רצה הצידה, לא הספקתי לתפוס אותה, וכשהפכנו אותה זה היה כמו תשדיר של תאונת דרכים, פה מדמם כולו. פתאום היא מוציאה לי שן ונותנת לי אותה כדי שהיא לא תיחנק ממנה, מתחילה לתפעל את האירוע".
דניאל הובהלה לבית חולים והחלה במסע שיקום ארוך. "אני בן אדם שלא אוהב להראות חולשה, ופתאום במשך חצי שנה שתיתי רק מקש", הוא אומרת. "ירדתי המון במשקל ואנשים ממש הזדעזעו מלראות את הפנים שלי. הרגשתי שיש מצב שאני לא אוהב יותר את איך שאני נראית, וזאת תחושה קשה מאוד. מהאדם הכי חזק הפכתי למישהי שצריכה שיקלחו אותה וינגבו לה את התחת".
נדב: "באותה תקופה גם הכנסתי אותה להריון".
דניאל: "כן, על המיטה בבית החולים. לא יודעת מה עבר על הבן אדם".
בשנה האחרונה הרגשתי שאיבדתי את עצמי
חודש בלבד לאחר התאונה גילתה דניאל שהיא בהיריון. בסופו של דבר, היא אומרת, זה מה שסייע לה להתמודד עם הסיטואציה. "זאת היה נקודת האור שלי, כי הרגשתי שזה משהו יותר גדול ממני. שגם אם לא איראה הכי טוב, יש תינוק שמחכה לי. בהתחלה נכנסתי לעצב מאוד עמוק, הרגשתי שאני לא מכירה את עצמי, חודש לא רציתי לראות מראה. ואז, ממקום של חולשה, פתאום התחלתי להתכונן לתכנית וההיריון נורא ריגש אותי. במעט שהייתי אוכלת הייתי מכינה לי כל יום מנה תאילנדית אחת ומצלמת אותה, ומשם כבר דברים התחילו להיות הרבה יותר טובים".
למרות הקשיים שנלוו לשיקום ולהיריון, נדב ודניאל צלחו את צילומי "MKR המטבח המנצח" והגיעו לגמר. לכל אורך הדרך צעדו עם האוכל התאילנדי שברובו אינו מוכר לישראלים, והעזו פעם אחר פעם להגיש לשופטים ולמתמודדים מנות אמיצות בחריפותן. "התכנית הייתה בית ספר קולינרי מדהים, לא התבאסנו שלא זכינו כי אפילו לא ידענו במה זוכים", אומר נדב. "חשבנו שנהיה רק בהתחלה ונלך, לא חשבנו אפילו שיש כזה מקום לאוכל תאילנדי והתמודדנו מול זוגות מאוד חזקים ומנוסים. מבחינתנו היעד היה להגיע לגמר".
דניאל הייתה בחודשי ההיריון האחרונים כשהסתיימו הצילומים. כשגפן נולדה, בדיוק בזמן לסגר הראשון, הם יצאו לחופשת לידה של ימי קורונה: את רובה עשו בבית, במינימום תקשורת עם העולם שבחוץ. "חווית הלידה זה דבר מדהים, אבל הגוף משתנה ויש המון דברים שקורים, כמו מצב רוח והנקה ופיזיותרפיה שהייתי צריכה לעשות. אני אדם עצמאי, ולא הבנתי איך משלבים את כל העולמות האלה", מספרת דניאל. "ניסיתי להבין בה איך אני מצליחה להיות גם אמא וגם להתמודד עם ההצלחה, עם זה שאנשים רוצים כל הזמן חלק ממך. הרגשתי בשנה האחרונה שאיבדתי את עצמי, את דניאל שלי, ורק עכשיו אני מתחילה למצוא את הדרך בחזרה אליי".
הלו"ז של בני הזוג היה צפוף במיוחד בשנה האחרונה. משני אנשים אנונימיים שנהנים לארח בביתם לארוחה תאילנדית הם הפכו להורים, ושלושה חודשים לאחר מכן שודרו בפריים טיים כמעט מדי ערב - מה שהוביל לאינספור הצעות לשיתופי פעולה, ובעיקר לבלבול אצל מי שפחות מכירים את סצנת המסעדנות המקומית. "הגיעו אלפי הודעות וטלפונים, היה ביקוש מטורף שלא ידענו להתמודד איתו", אומרת דניאל, "זה היה גדול עלינו, הרגשנו שאנחנו לא יכולים להתמודד עם זה לבד. מאיפה אני יודעת איך עובד חוזה או מו"מ?".
ואז הגיעה הצעה לשיתוף פעולה שאי אפשר לסרב לו. שף יובל בן נריה - מי שמוביל את "טאיזו", אחת המסעדות האסיאתיות הנחשבות בישראל - נאלץ בשנת הקורונה לסגור את דלתות המקום ולייצר שירות משלוחים בשם "קפה טאיזו". השף החליט לרתום לעגלה גם את הקולינריה התאילנדית של בני הזוג והפך למנטור שלהם כשסייע בהקמת "נדב ודניאל", אחד משירותי המשלוחים הפופולריים בארץ בחודשים האחרונים (כדי לסבר את העין, הוא מוציא קרוב ל-300 משלוחים ביום - מספרים גדולים במיוחד בשוק המקומי).
בתחילה תכננו נדב ודניאל לשתף פעולה עם בן נריה במתכונת של פופ אפ למספר חודשים בלבד. כעת הם מכריזים כי שיתוף הפעולה ימשיך ויתרחב, כנראה עם מקום של ממש בקרוב מאוד. "החיבור ליובל נתן לנו את המקום המקצועי שמבין מה הלקוח רוצה", אומרת דניאל. "בהתחלה הכיוון היה בכלל אירועים פרטיים ופתאום חשבנו שאולי נקפוץ למים למרות הפחד הגדול, בטח כשזה אוכל במשלוח. בסוף פתחנו מסעדת משלוחים בשלושה שבועות".
מאתגר.
"יובל עזר לנו עם זה, גם רגשית. זאת חוויה לא פשוטה לזוג צעיר כי יכלו לקטול אותנו ולא ידענו איך להתמודד עם זה, פחדנו פחד מוות. לנדב ממש הייתה זיעה בידיים".
אנחנו צריכים גם להפריד כוחות
החרדות, מתברר, היו מוגזמות. הביקורות היללו, מבקרי האוכל השתפכו וההזמנות זרמו. שמות המנות של השניים - כמו ביף ג'רקי תאילנדי, חלת דג, טום קא או עוגת פנדן - נעשו שגורות בפי פודיז ברחבי הארץ. "ראו אותנו בטלוויזיה, פתאום אפשר היה לטעום אותנו, וזה יצר סקרנות", אומר נדב. "מדהים שזה עבר בצורה חיובית ללקוח, אומרים לנו שחווים אצלנו אוכל תאילנדי שלא טעמו בארץ וזה מדהים ומרגש".
View this post on Instagram
דניאל: "אנחנו כולה זוג מהדרום שעושה אוכל תאילנדי, תל אביב הייתה רחוקה מאיתנו אלף שנות אור. עדיין מתייחסים אלינו כאילו אנחנו חיים באיזה ענן, אנחנו לא מחוברים לסצנה, ואולי זה גם מה שטוב בנו. אנחנו מגשימים את עצמנו, קיבלנו במתנה את האפשרות לעשות ביחד את מה שאנחנו אוהבים".
איך אתם מתמודדים עם ביקורות פחות טובות?
דניאל: "אם יש דפוס שחוזר, אז אנחנו כמובן משנים. אבל יש לפעמים ביקורות שאתה לא מבין למה בנאדם כותב דברים בכזאת אכזריות, ואם לקוח לא נהנה כואב לי הלב. זאת אני, יותר לוקחת אישית. אני צריכה ללמוד למה להתייחס ולמה פחות. בשנה הזאת אנחנו מרגישים מאוד עירומים וחשופים, זה לא פשוט".
>>רוצים עוד? הירשמו לניוזלטרים של קבוצת mako<<
איך עובדת החלוקה ביניכם?
דניאל: "נדב הוא הלב של האוכל שלנו ועושה את הדבר האמיתי. אני רק מוודאת שלא חסרים הפרטים שנותנים את הטאץ' הסופי, כמו רטבים, בוטנים, תוספות ואיך שזה מוגש ומגיע ללקוח".
נדב: "דניאל היא המטרונום של העסק, הרוח שדוחפת קדימה ומתקתקת את הדברים. אצלי זה היה נשאר רק בגדר רעיון".
העסק המשותף גבה מחיר מהזוגיות?
דניאל: "חיזק את הזוגיות".
די נו.
"ברגע ששני אנשים יוצרים משהו יש הצלחה - זה מחזק. אם לא הייתה הצלחה יכול להיות שהיה יותר קשה. מה שכן, אנחנו מנסים שיהיה ערב בשבוע שלא מדברים על העסק, ויש ימים שאנחנו אומרים רגע, אנחנו צריכים גם להפריד כוחות ושכל אחד יהיה עם עצמו. זה חשוב".
אחרי שש שנים ביחד, ילדה קטנה ועסק משותף, הצלחתם לפענח את סוד הזוגיות?
דניאל: "תקשורת ואהבה. אני אף פעם לא מרגישה שמשהו שיושב עליי ולא אמרתי לנדב, וזה בעיניי מאוד חשוב. אם משהו מפריע לי, אני אומרת וזה לא תמיד קל. וגם יש בינינו אהבה ענקית. נדב יכול להטריף אותי בהרבה מובנים, אבל אני אוהבת אותו יותר מדי. הרבה פעמים, בייחוד כילדה, הרגשתי מאוד לבד בעולם. עד נדב אף פעם לא פגשתי מישהו שהרגשתי שמבין אותי עד הסוף. יש משהו בזוגיות שלנו שהוא מכפיל כוח, זה אחד ועוד אחד מביא שלוש".
נדב: "הסוד של הזוגיות הוא לדעת שגם אם עכשיו אתה חולק על הבנאדם, אתה צריך לעצור ולהבין מה אתה מפספס. למשל, לאחרונה למדנו שאפשר להכניס קופסה למקרר גם לאורך וגם לרוחב. פעם היינו רבים מה הכי יעיל, להכניס לרוחב או לאורך. היום למדנו שזה בסדר גם ככה וגם ככה. שני הפתרונות יעבדו".
צילום: אור דנון | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור: דיתי מסר ל"סולו" | שיער: אבישי מסטי | הפקה: רותם פנחס