אומרים על אנשים בכל מיני תחומים מעולמות היצירה, שאם הם לא מצליחים באותו תחום, הם נהיים מורים. השבוע בכפר סבא, בזמן שתקעתי מנה ומדי פעם ניגבתי קצת טחינה מהלחי, הבנתי שאולי אני משתייכת איכשהו לזן של אותם אנשים: לא סולטנית שיפודים או מאסטרית טיגונים ובישולים, אלא בעיקר אכלנית של כאלה. יש משהו קצת מרגיע בלהבין את המגבלות והיכולות שלך. הסיבה שאני בכלל מספרת את זה היא שכאן אתם מרכיבים את המנה של עצמכם.
בתפארת הפלאפל והשווארמה שוברים קצת את החוקים: נותנים לך פיתה עם חומוס והשאר תלוי בך. האופציות רבות אך סטנדרטיות, ובין הסלטים תמצאו גם את כדורי הפלאפל עצמם. ועכשיו האתגר: הפיתה די קטנה והכדורים ענקיים. דחסתי שניים - והופה - כמעט נגמר המקום. העמסתי עוד קצת סלטים, טחינה ועמבה וארגנתי לעצמי נשנוש מהיר ככה לפני השווארמה. כל העסק היה נראה יותר מלהיב
המנה היא בסדר, לא הרבה יותר מזה. כמעט וכל הסלטים תעשייתיים ולצערי כדורי הפלאפל היו פושרים. באמצע הפיתה קלטתי שהקטע פה זה בעצם התדלוק השני, כך שפניתי שוב לבר והתארגנתי על עוד שני כדורים, מלפפון חמוץ ורטבים. הפעם הכדורים בדיוק יצאו מהשמן והיו חמים והרבה יותר טעימים, בעיקר למי שאוהב זרעי כוסברה ופלאפל מהסוג הירוק. מי שלא, אין לו מה לחפש פה, כי הטעם של העשבים דומיננטי. ראיתי שגם הלקוחות סביבי חזרו לסיבוב שני שלישי ורביעי על בר הסלטים ועמדת הרטבים. וואלה, אולי זה מסביר את המחיר היקר יחסית של מנת הפלאפל פה (19 שקלים).
בגלל שהפיתה הייתה קטנה והרבצתי רק ארבעה כדורים בטוטאל, נשאר לי מקום והחלטתי לבדוק גם את השווארמה (36 שקלים). אם כבר אני כאן, אני לא אטעם?! התלבטתי בין הפרגית להודו, אבל ההודו הכריע. קיבלתי פיתה עם חומוס ובשר, ולמרות הפיתוי הגדול – טפטפתי אליה רק טחינה ועמבה, ומזל שעשיתי את זה. הבשר טעים, עסיסי, שומני. את כל הסלטים העמסתי בצלוחיות בצד והשלמתי כל פעם את הביס. בצד לקחתי צ'יפס, צ'יפס כמו של פעם. חתיכות גסות, יש מצב שעברו יותר מטיגון אחד. בקיצור, בול למי שאוהב צ'יפס מסוג הרטוב והספוג (אני!) ומסעדת אוכל מהיר בטעם של פעם. כל החסרונות וכל היתרונות.
תפארת הפלאפל. ויצמן 147, כפר סבא. טלפון: 09-7673083. כשר