אוכל של תחנת דלק לא נשמע כמו מציאה מי יודע מה, בהנחה שלא מדובר באחת מאלה שמארחות מסעדה בתחומן. בדרך כלל תמצאו שם כריך קר, קפה דלוח והיצע ענקי של חטיפים וממתקים. את המציאות הזו החליטו ברשת חנויות הנוחות של סונול לשנות, ולצורך כך גייסו את מאיר אדוני (כתית, לומינה, מזללה, בלו סקיי), שייצר עבורה מנות למכירה.
אז המנות האלה הן בינתיים רק כריכים, שאפשר לאכול בחנות הנוחות (שם יחממו אותם עבורכם) או לרכוש במארז לחימום בבית. הכריכים מורכבים ממנה עיקרית מתחלפת (בקר, עוף או מנה צמחונית), לחמניית פרנה מרוקאית ושקית קטנטנה של ירקות טריים: מיני מלפפון, עגבניית שרי וצנונית קטנה ופריכה. המתכונים למנות העיקריות הם כמובן של אדוני, וההכנה מתבצעת במפעל קייטרינג בבני ברק. טוב מה, לא נטעם?
אנחנו בחרנו לקבל את שלוש האריזות (הנאות מאוד יש לציין) למשרד ולהכין את הכריכים באופן עצמאי. בתוך כל חבילה מצאנו את שקית הירקות הקטנה והחיננית, שקית אטומה עם המילוי, שאותה יש להכניס לחימום של דקה במיקרוגל, ולחמניית פרנה ארוזה וממולאת בממרח. לפי ההוראות, אחרי החימום במיקרו יש להכניס את המילוי לתוך הפרנה ולהעבירה לטוסטר אובן לחימום של כמה דקות נוספות.
עוד באוכל טוב:
- גורמה ב-40 דקות: חזה עוף ברוטב פלפלים חם
- מכירים את מסעדת לה רג'נס הכשרה? כדאי לכם
- הכי קרוב למשאית אוכל שתמצאו בארץ
מה חשבנו?
ארוחת ברביקיו ריבס: מילוי הבקר כלל לפי האריזה "אסאדו של עגל מדושן צלוי בברביקיו על פחמי הדרים, ג'ינג'ר, שזיפים מעושנים, קרם שעועית שחורה, צ'יפוטלה וליים". בפועל זה היה מילוי עז טעמים (מלוח מאוד ומתוק מאוד בו זמנית) עם נוכחות דומיננטית במיוחד של שזיפים. המרקם של הבשר היה למרבה השמחה לא רע, אם כי נתקלנו בכמה חתיכות שהיו קשות ללעיסה. האמת היא שזאת המנה שהכי פחות התחברנו אליה. התבשיל היה כבד, השעועית השחורה לא הורגשה כלל, והשזיף המעושן (שלנו הרגיש כמו סתם שזיף מיובש) שיווה להכל הרגשה של קדירת בשר של הדודה בפסח. בשורה התחתונה, כבד ומתובל מדי.
ארוחת פטריות חורש (טבעוני): כוללת לפי האריזה "פטריות חורש צלויות בשום ותימין, בטטה אפויה במלח ים, קינואה אדומה, בצל ירוק בגריל, שקד קלוי, דבש תמרים וטחינה גולמית". גם כאן חזרו המליחות והמתיקות העזות, שגרמו לנו להרגיש שקצת מזלזלים בנו. בנוסף, לדעתנו בהחלט היה אפשר לוותר על הקינואה והשקדים במילוי הזה. הם לא מוסיפים דבר ורק מכבידים על התערובת. הפטריות עצמן היו חביבות, גם במרקם וגם בטעם.
ארוחת צ'יקן קוסמוי: כוללת לפי האריזה "פרגיות צלויות בלמון גראס, ליים ובוטנים, חציל תאילנדי קלוי, סויה בהירה, שמן שומשום, כוסברה וצ'ילי". מנה תאילנדית, ועם זאת, כזו שהולמת את החך הישראלי המסורתי בלי להעיק עליו בטעמים לא מוכרים. מה שכן, אנחנו נשבעים שלא נתקלנו בשום טעם, מראה או ניחוח של חציל תאילנדי בתערובת העוף שלנו. כל היתר דווקא היה שם, והפך את המילוי הזה למוצלח ביותר לטעמנו מבין השלושה, לדעת כל הטועמים. המנה הייתה רעננה ולא תוקפנית, עם פיקנטיות סולידית שמעקצצת בדיוק במידה ומראה אטרקטיבי למדי, יחסית לשתי המנות האחרות שהיו חומות וחדגוניות. ממש לא מה שמצפים לו כשחושבים על אוכל של חנות נוחות.
כמה זה עולה?
אז זהו, ש-38 שקלים ו-90 אגורות. לאחד. בסכום כזה כבר אפשר לאכול ארוחה טובה במסעדת פועלים, או אפילו בבית קפה. אנחנו מבינים את המחיר הגבוה של הכריכים, באמת שאנחנו מבינים. המילויים שלהם נדיבים מאוד, וכוללים חומרי גלם שאינם מהזולים, וגם מתכון של אחד השפים הטובים בישראל הוא לא דבר שבא חינם. ובכל זאת, עדיין מדובר בכריך. תוסיפו לו משקה קל, והנה נדרשתם להיפרד מ-45 שקלים. בשביל להצדיק הוצאה כזו הכריכים צריכים להוות אלטרנטיבה מוצלחת לארוחה חמה איכותית, מה שהם בינתיים לא מצליחים לעשות. אז האם זו האופציה הטובה ביותר שמחכה לכם בתחנת הדלק? התשובה היא כן. אבל האם היא שווה את הכסף? בזה אנחנו כבר לא בטוחים בכלל.