טרנד הבאבל טי שהתפשט בישראל אי שם ב-2020 לא נעלם. לצדו, גם המוצ'י צובר באיטיות פופולריות בקרב פודיז, ובעיקר בקרב פודיז עם זיקה לכל מה שקשור באוכל יפני ופן אסייתי. המוצ'י בגרסתו המוגשת לרוב בישראל הוא ממתק של בצק אורז ממולא בגלידה, שמגיע בשלל טעמים (במקומות אחרים הוא יכול הגיע במילויים שונים, לאו דווקא גלידה).
בלא מעט מובנים, ניתן להתסכל על טרנד הרולאפס-גלידה כקונספט ששאב השראה מהמוצ'י: מעטפת פרי נמתחת שעוטפת גלידה צוננת. אבל בעוד שהאפיל של טרנד הרולאפס טמון באפקט הקיפאון של השכבה העוטפת את הגלידה הקרה - המעטפת של המוצ'י רחוקה מאוד מלהשמיע קולות קראנץ' של סוכר - המרקם שלה רך ונמתח. אם תשאלו אותנו: זה גם בדיוק מה שכל כך כיפי במוצ'י.
חנות המוצ'י החדשה בדיזנגוף קטנה וממוקדת: מימין מקרר עמוס במשקאות אסייתיים: מילקשייקים בפחיות, משקאות מוגזים ממותקים, באבל-טי ועוד; משמאל חטיפים וממתקים אסייתיים כמו קיטקט בטעם תות, פוקי (מקלות ביסקוויטים בציפוי שוקולדי במגוון טעמים), מרשמלו, ג'לי וגם ייצוג לחטיפים מלוחים ולמנות ראמן אינסטנט חריפות במיוחד שנועדו בעיקר לאתגר את הטועמים האמיצים. ובמרכז החנות עומדת הוויטרינה המקוררת ובה כיפות המוצ'י הקטנות והצבעונית עם שלטים קטנים עליהם מצוינים הטעמים המשתנים.
בביקור הקצר שלנו במקום היינו תכליתיים ולמרות המקרר שופע הפחיות והבקבוקים המסקרנים ומדפי החטיפים, הסתפקנו במוצ'י בלבד, שהוא גם ככה מספיק מתוק. חמישיית מוצ'י עלתה 48 שקלים (מוצ'י בודד עולה 12 שקלים). לא מחיר זול, אבל מצד שני - יחידה אחת של רולאפ נמכרת ברחבי הארץ במינימום 10 שקלים (וזה מגיע להרבה יותר) - ככה זה בישראל: ככל שמאכל טרנדי יותר, המחיר שלו עולה. מבין 5 הטעמים שניסינו (קוקוס, עוגת גבינה, קרמל, מנגו ו"טרופי"), הקוקוס היה הטעים ביותר, אבל בסך הכל נהנינו מכולם. הגודל, שמספיק לכמה ביסים ספורים - הספיק לנו בדיוק. בנוסף לטעמים שניסינו ניתן למצוא כאן גם טעמי פיסטוק, שוקולד, מאצ'ה, וניל, נוטלה ועוד (חלקם חלביים וחלקם סורבה).
מוצ'י דיזנגוף. דיזנגוף 121, תל אביב. ראשון-רביעי 10:00-01:00, חמישי-שישי 10:00-02:00, שבת 10:00-01:00