עשרה קבין של בינוניות ירדו לעולם, תשעה מהן לקחה רשת בורגרים. סתם, על מי אנחנו עובדים, אלף קבין של בינוניות ירדו לעולם ואנחנו נאלצים להתבוסס בה על בסיס יומיומי. אבל בורגרים, ללא ספק, היא אחת הפרזנטוריות המצטיינות של כל נושא הבינוניות. האיילת זורר של הבינוניות, רק בלי שאף אחד אומר שהיא זקנה מדי ושצריך להחליף אותה באסתי גינזבורג.
כמו שאולי הצלחתם לנחש מפסקת הפתיחה, הזמנו אוכל מבורגרים. או אם להיות ספציפית – אני הזמנתי אוכל מבורגרים לשישה אנשים בעבודה, תפקיד מייגע ומלחיץ שבמסגרתו אדם עלול למצוא עצמו מאבד צלם אנוש וצורח "בלי כרטיסי אשראי! רק מזומן!" או "אין אין דבר כזה בלי חסה! כולם אוכלים חסה!". אבל לשמחתי, למרות שנערכתי לשיחת טלפון מעיקה בת חצי שעה שבה אאלץ לדקלם מפרטי המבורגר סבוכים שלאחר שעה יגיעו עמוסי טעויות שיהיו, כמובן, באשמתי, הטלפנית הנחמדה בסניף האוניברסיטה הייתה יעילה מאוד, יסודית ומהירה.
הזמנו שש ארוחות עסקיות. ארבע מהן ארוחות של 43 שקל שכל אחת מהן כוללת שני המבורגרים קטנטנים ותוספת, ארוחה אחת של 53 שקל שכוללת שלושה המבורגרים קטנטנים ותוספת, וארוחה נוספת של 53 שקל שכללה כריך אנטריקוט ותוספת. ההמבורגרים מגיעים בשילובים שונים שכוללים, בין היתר, בשר טלה, בשר מעושן, מרגז פיקנטי ועוד, ואפשר לשלב ביניהם כך שכל המבורגרון מגיע בטעם שונה. וזה נחמד, מי רוצה להתחייב לטעם משעמם אחד? בתוספות היו, בין היתר, צ'יפס, טבעות בצל, שילוב של השניים בשם "חצי חצי", הומפרייז בתוספת תשלום וכמובן סלט. בגדול – משתלם מאוד. ובקטן? ובכן, בשביל זה אנחנו כאן.
הבטיחו עד שעה, הגיעו תוך שעה והביאו עמם, ככל הנראה, את כל הרטבים והסכו"ם שהיו בסניף (שזה נחמד ומפצה על כל הפעמים שנאלצנו לדוג חסה עם הידיים כי אף אחד לא טרח לשנע אלינו מזלג). קונספט ההמבורגרים הקטנים במקום המבורגר אחד גדול התגלה מהר מאוד כשנוי במחלוקת. מצד אחד יש משהו חמוד בהמבורגר קטן, מצד שני בסופו של דבר אתה נסתם בעיקר מהלחמניות. יש שם יותר מדי לחם ופחות מדי בשר, מה שמעניק לחוויה הכללית וייב מעט חונק.
עוד באוכל טוב:
- החלק הכי טוב באבוקדו הוא זה שאתם לא אוכלים
- הכירו את בר סנדוויצ'י הגלידה הראשון בארץ (ובעולם)
- נקמת הטבעונים: מורידים דירוגים של מסעדות בשריות
חונק או מפנק?
בשר הטלה הוכרז פה אחד כמאוד לא טעים, המעושן היה חביב על כולם והצ'וריסו נחמד. מאחר שמדובר בהמבורגר מז'אנר הג'אנק, כלומר באזורי המקדונלד'ס-ברגר קינג, אף אחד לא שאל אותנו למידת העשייה וכל ההמבורגרים הגיעו וול דאן יבשושי בואכה חריכה קלה בצדדים. כריך האנטריקוט היה סתמי ונטול טעם וגם בו הורגשה בעיקר הלחמנייה - שכמו לחמניות ההמבורגר הייתה רכה יתר על המידה - ונאלצנו להעמיס עליו טונות של קטשופ ומיונז על מנת להפכו לסביר.
בגזרת התוספות, ההום פרייז היו עיסתיים ונטולי כריזמה כדייר חדש בבית "האח". הצ'יפס היה קר ומשעמם וטבעות הבצל הרגישו כמו אלו של מאמא עוף ששומרים בפריזר. הדעות נעו בין "איכס, טבעות הבצל האלה הן כמו המאמא עוף מהפריזר" לבין "איזה כיף, טבעות הבצל האלה הן כמו המאמא עוף מהפריזר!". אני שייכת לאסכולה הטוענת שטבעות בצל הן בלוף, רכיכה שמנונית שאפופה בהילה שקרית המסווה את העובדה כי מדובר באחותו הרעה והטיפשה של הצ'יפס, ואלו לא היו טבעות הבצל ששינו את דעתי. דווקא תוספת הסלט הייתה לא רעה, הוא הרגיש טרי וביתי ומלא בירקות, ולא צמד עלי הבייבי השוחים בוויניגרט נחות שאנחנו רגילים לקבל בעסקיות מהזן הזה.
בסופו של דבר אמנם מדובר בארוחה יחסית זולה לכמות האוכל שמקבלים, אבל פשוט לא מספיק טעימה. היא יכולה לסגור פינה באופן סביר, סתמי ולא עושק, אבל בשביל מה? עדיף כבר להוסיף 10 שקלים ולהזמין המבורגר מהבראסרי או, אם אתם בקטע של טראש, ללכת על קומבינה מבורגראנץ' ולשכשך במגעילות שלכם בהנאה.
זמן הגעה: עד שעה, הגיעו תוך שעה.
אריזה: סטנדרטית ובלי התקמצנות על רטבים וסכום. המשיכו כך!
מחיר: 296 שקלים לשישה אנשים, כולל טיפ ומשלוח.