הבעלים של הבר הם, איך לא, ירושלמים - המחזיקים בבית קפה בשם החמישה במאי בשוק מחנה יהודה בירושלים. לשמות שני המקומות, אם תהיתם, אין משמעות היסטורית – לפחות לא מבחינתם של בעלי הבית שנתנו להם אותם.
השישה במאי הוא מקום מעולה לדרינק ולארוחה קטנה, טובה ולא יקרה – אפשר אפילו לומר שעל-סף-הממש-זולה. וזה, חברים, משהו שבאמת קשה למצוא במרכז העיר. כדי לאכול אוכל ראוי יחד עם הדרינק כבר שנים שאין ברירה אלא להדרים לאלנבי ודרומה ממנו, ולא יכולתי שלא לשמוח מהעובדה שסוף סוף יש גם לנו, במרכז הבורגני יותר של העיר, מקום נחמד לשבת ולאכול בו.
הכי שווה: חלה עם שרימפס
התפריט מציע מנות קטנות, מנות גדולות וקינוחים. מחירי מנות הפתיחה נעים בין תשעה שקלים (ללחם) ועד 26 שקלים, והמנות הגדולות יותר לא יקרות בהרבה, ומחיריהן נעים בין 30 ל-42 שקלים למנה היקרה ביותר בתפריט. גם הקינוחים, הלא גדולים, עולים בסביבות ה-15 שקלים. האלכוהול, עם זאת, במחירים הרגילים, כיאה למיסוי החדש.
התחלנו במנות הקטנות, שם ההיצע היה המפתה ביותר. ראשונה הגיעה מנת תרד חם עם שקדים קלויים ויוגורט קשיו. מנה טבעונית, למי שמתעניין, עם יוגורט בטעם מקורי שעושה את המנה. אחר כך הגיעה המנה הכי טובה שהוגשה לנו בערב, פרוסת חלה עם איולי ושרימפס: מנה אולי קטנה, אבל ברמה גבוהה ביותר ובמחיר של 26 שקלים בלבד, מחיר סביר לחלוטין לתענוג הזה.
אחר כך הגיע המבורגר קטן בלחמנייה עם איולי רוקט ואמנטל (18 שקלים בלבד). למרות ששמעתי עליו רק טובות מחברים, לצערי הוא היה טיפה יבשושי. חוץ מזה אכלנו גם דניס בחמאה וכמהין על סלק אפוי ולבנה: הכמהין לא הורגש במיוחד (לטובה ולרעה), אבל הסלק עם הלבנה עשו את העבודה (26 שקלים). טעמנו גם מיני סטייק פילה עם צ'יפס - חתיכת פילה קטנה שמוגשת במידת עשייה בינונית ומושלמת (26 שקלים), עם גבעולי בצל ירוק עם לימון, שמן זית ושמנת חמוצה.
טוב הרבה קטנות מאחת גדולה
בניגוד למקובל בטאפאס בר, המנות הגדולות באמת היו גדולות. ניסיתי את ה-"BLT שלנו": בביס הראשון הבנתי שבכלל מדובר בסלמון כבוש שמגיע עם ברי, עגבניה וקצת יותר מדי אגוזים, כל זה בחלה קלוייה קלות (39 שקלים). למרות שזו הייתה מנה טעימה, היא היתה הכי פחות מוצלחת לטעמי. בתפריט הוצעו גם סביח בצלחת, שרימפס עם אורז על ציר דגים, נתחי פילה בקר, עוד גרסה של הדניס מהמנה הראשונה ועוד כמה וכמה מנות שנשמעו לא רע בכלל, וייבדקו, עקב שובע מוקדם, בביקור הבא.
אחרי המנה הגדולה הבנתי שיש כאן תופעה: המסעדנים משקיעים כל כך הרבה מחשבה ויצירתיות במנות הראשונות, שממש אין צורך להמשיך למנות הגדולות יותר בתפריט. בדרך כלל הן מורכבות מאותם חומרי גלם של המנות הקטנות, אבל הן פחות קורצות לעין. אם אתם לא מאלה שחוטפים חום כשאתם מקבלים מנות קטנות לשולחן, יש בזה דווקא משהו מבורך: אפשר לטעום הרבה יותר דברים, ולשלם פחות.
הארוחה המפורטת, כולל שני קינוחים, שתי כוסות יין וכוס עראק – עלתה רק 250 שקלים. בילוי!