1. הדגים והגרוב של סבידה
יש בעכו מסעדות דגים ותיקות וטובות, ויש כמובן את אורי בורי; אבל בסבידה יעניקו לכם משהו אחר, שווה הרבה יותר: יש שם גְנֶבה. מה זאת אומרת גנבה? אוהד הורוביץ ודן שמולוביץ' הם שני צעירים גליליים ששבו – זה מהתנסות קולינרית בתל אביב וזה מלימודים בקרודון בלו – לצפון, ופתחו בבזאר את מסעדונת-השוק הקטנה והמקסימה הזו. מדובר בסך הכל בבר-עץ פיצפון עם פחות מעשרה מקומות ישיבה, אבל כשמתיישבים לאכול מבינים שיש כאן קטע: קודם כל, הבר יפיפה ומעוצב בצורת סירה, רמז לבאות. אופציה נוספת היא לשבת בחוץ, בחצר הממוקמת בסמטה עכואית מושלמת תחת עץ הפיקוס. אבל מעבר לנחת שבישיבה עצמה, האוכל שהורוביץ ושמולוביץ' מכינים הוא פשוט טוב: אפשר ליהנות ממנות בר כמו סביצ'ה חרפרפה ומעלפת של דג ים, אשכולית אדומה, נענע וצנוברים (או אפרסמון, או משהו אחר שהבנים מצאו בבוקר בשוק), סרדינים או מרק, ואפשר גם לשבת על ארוחת דגים רצינית. המנות משתנות לפי מה שעלה בחכות הדייגים העכואים הקטנים, לא אלה שבאוניות הגדולות, ומתבססות על טאבון גדול ויפה הממוקם בקיר המסעדה.
הם מכינים דג על הגריל, פילה או סינייה, כשהאדפטציה שלהם למנה היא דג ברוטב חצילים, טחינה, בצל סגול וגרגרי רימון. זו מנה שתכבוש אפילו אנשים שאינם סובלים דגים: רכה, נימוחה, מלאת טעם ונהדרת, שאי אפשר להסיר את המזלג ממנה. ארוחה כזו עולה 100 שקלים וכוללת גם את הסביצ'ה האהובה, לחם, טחינה, סלט מושלם ממה שיש בשוק (אנחנו זכינו לגרסה עם אבוקדו, עלי גרגיר הנחלים, תפוז, בצל ורימונים) ותוספת של תפוח אדמה או סלק אפוי.
זה האחרון, אגב, הוא פלא בפני עצמו: בסבידה אופים את הסלק בטאבון עם רכז רימונים תוצרת בית וחומץ תפוחים, והמנה המתקבלת היא של סלק שהביאו אותו למקסימום שלו, בניחוח מעושן וטעם שמיימי, לא פחות.
את המנות אפשר גם לקחת בכלים חד פעמיים מתכלים לסיבוב בבזאר; אם אתם רוצים לדעת מראש מה מוגש באותו היום, תוכלו להתעדכן בעמוד הפייסבוק של סבידה.
2. מיץ תפוז-רימונים של אוקטביו סוזה
"אנשים אומרים לי שאני יקר, אבל אחרי שטועמים – כבר לא חושבים שיקר בכלל", אומר אוקטביו סוזה, שעגלת המיצים שלו ניצבת בקצה הבזאר. המיקום ממש לא אומר שאתם צריכים לחכות לסוף הטיול בשביל לקבל בוסט של מתיקות ובריאות – הפירות של סוזה הם הכי-הכי טובים, מיץ הרימון שלו לא מר בכלל, והכי מומלץ לשלב בתוכו גם כמה תפוזים, שמשדרגים אותו לרמת מעדן אמיתי. 10-15 שקלים לכוס (יקר ביחס למוכרי המיץ של השוק העממי, אבל ככה זה כשמדובר בעסק חוקי).
3. גבינת מורבייה עיזים של משק גלילי
שרית רגב ממצפה אבירים למדה גבנות בצרפת, וייבאה משם טריקים קטנים שהופכים את הגבינות שלה למה שהן. עדר העיזים של משק גלילי רועה בטבע, עובדה שבזכותה, עושה רושם, נחסך מהגבינות ריח הדיר החזק והמוכר. רגב מכינה בשיטות מסורתיות גבינות קשות ובשלות כמו פרובאנס עם עשבי פרובאנס בטעם חזק ומיוחד, בושה מעולה, גאודה פסטו כחלחלה, מתקתקה, עדינה ונפלאה, קממבר כמהין עם טעם מורגש של הפטרייה והמוצלחת מכולן: גבינת תום מורביה עם פס של אפר ערמונים, שהיא גבינה מלאת טעם אבל לא חריפה מדי, נעימה בפה ובאף ומשאירה טעם של עוד (ועוד, ועוד). הגבינות נמכרות ברחבי הארץ בחנויות בוטיק בלבד, והמחיר בבזאר שווה במיוחד: 15 שקלים ל-100 גרם מהקשות, 12 שקלים ל-100 גרם מהבשלות.
4. שיפוד שרימפס של קוקושקה
גיל רודיטי אוהב להפתיע. כשתיירים מזדמנים קונים אצלו ארוחת-חטיף-על-הדרך, במרווח הקטן שנותר פרוץ בין ארוחת הבוקר המפוצצת של המלון לארוחת הערב המפונפנת במסעדה, הם מצפים למשהו קטן כדי להרגיע את הבטן המקרקרת – ומופתעים. רודיטי, שעבד במסעדת קורדליה של ניר צוק ועשה עלייה לגליל לפני כשש שנים, קורא לקוקושקה "פרימיום סנאק בר". זהו, למעשה, בר המגיש אוכל רחוב מוקפד בסגנון אירופאי – אבל בתוך אווירת הבזאר העכואית הוא מקבל משנה תוקף והופך לחוויתי עוד יותר.
רודיטי מגיש נקניקיות עבודת יד מבית השוקוטרי אלן טלמור בתוך טורטייה ובתוספות משתנות (נקניקיית בקר גרמנית עם כרוב כבוש בבירה וחרדל או נקניקיית כבש בסגנון טורקי עם טחינה, עמבה וסלסת עגבניות, 28 שקלים), או מנות אחרות שאפשר לקחת וגם לשבת איתן במקום הקטן: מנת פיש אנד צ'יפס כיפית של דג קטפיש המוגשת בקונוס, מיני המבורגר (24 שקלים) או שלושה שיפודים קטנים ופנטסטיים של שרימפס (30 שקלים) מושרה במרינדה ים תיכונית עם ניחוחות נענע, פטרוזיליה ודבש. את החטיפים השווים מומלץ להוריד עם כוס בירה מקומית ממבשלת מלכה של קיבוץ יחיעם.
5. פולי קפה ירוק בבימאריסטאן בדר חאן
על דיאטת קפה ירוק, שמעתם? את להיט הדיאטה האחרון אפשר לקנות בקפסולות במחיר מופקע, או לרכוש אותן אצל בדר, היחיד בארץ שמוכר (גם במשלוחים) קפה ירוק בפולים או גרוס. זה יותר טרי, יותר זול (50 שקלים ל-250 גרם), והיות ולפולים (שנאמר עליהם שהם מאזני כולסטרול) אין טעם – אפשר לשלב אותם בסלט או ביוגורט.
וגם אם לא באתם להרזות תוכלו לשבת בדיוואן טורקי אמיתי על ספסלי עץ וכריות, ללגום קפה איכותי שקולים יום-יום וליהנות גם מטאצ' עכשווי ומכוס הפוך, ככל הנראה ההפוך היחידי שתצליחו להשיג בעכו העתיקה.
6. גלידת מוסטקה של אליס
את הגלידה באליס מייצרת משפחת זייתון משפרעם כבר עשרות שנים, ומיוחדת היא הגלידה בטעם מוסטקה – שרף אלת המסטיק (12-15 שקלים לכוס), שיש לה מין טעם משונה ומקורי שכדאי לנסות. גם היוגורט של המקום ראוי טעימה (20 שקלים).
הבזאר הטורקי, רחוב וייצמן 1, עכו העתיקה. פועל כל יום החל מ-10:00