פרשת החזיר בצפרה לא באמת הפתיעה אותי. לאורך השנים ראיתי "יצירתיות" יתר במסעדות רבות. נכון שהכנסת חזיר במקום עגל למנה (לטענת התובעת) – זה באמת אחד השיאים, אבל היו כבר מקרים של טריקים ושטיקים שתמיד הרגיזו אותי. אז הנה בפניכם חמש הרמאויות הכי מרגיזות שנקלתי בהן במסעדות ארצנו:
זה לא השף, זו הצלחת
זה באמת אחד הטריקים המרגיזים. אתם נכנסים למסעדת שף יקרה. עוברים את כל הטקס, עיון בתפריט, בחירת המנות, הזמנת השתייה. המלצרים אדיבים והאוכל מגיע. מנה ראשונה ריזוטו פיטריות עדין וטעים. ואז מגיע הרגע בו אתם מכניסים את הכף למנה השופעת ושומעים את צלצול הזכוכית של הצלחת, והכף כלל לא נכנסה לאורז. בדיקה מהירה מגלה שזו צלחת שבמרכזה יש גבעה קטנה. וכל מנה שנראית בעין לא מזוינת כהר ריזוטו מפנק מתגלה ככף ריזוטו לא מפנק בכלל. שילמתם 70 שקלים, במקרה הטוב, בעבור כף ריזוטו.
חפש את הלוקוס
באין ספור מסעדות, חלקן פשוטות מאוד, מציעים לנו קציצות לוקוס. הלוקוס נחשב בצדק למלך הדגים פה. רך אך מאסיבי, מלא טעם ויקר מאוד. תעשו את החשבון לבד. קציצות דג לוקוס טחון ב-40 שקל? זה הגיוני? זה דג יקר שניתן לעתים להשיגו בים שלנו, והרבה קונים אותו מסואץ. מחירו מרקיע שחקים ופילה לוקוס יכול לטפס במסעדה ל-160 שקלים. אז תנו לי להמר שב"קציצות הלוקוס" יש דגים אך לא לוקוס. ובטעם בטח אי אפשר להבחין עם רוטב העגבניות והתיבול החזק.
הסושי טרי?
אחת הבעיות בסושיות קטנות ולא הכי מוכרות היא טריות הדגים. מי מבטיח לי שהסלמון אכן טרי? (הוא לא. הוא מוטס לארץ טרי יומיים בשבוע ולכן הגדרת הטרי היא רק ליומיים האלה, שאר הזמן צריך להתפלל שהוא בקירור טוב ולא יותר מיומיים-שלושה). בנוסף, כשמציעים לכם ספייסי טונה או כל דג אחר שתובל בנדיבות ובושל או חומם – דעו שמדובר בדג שכבר אי אפשר היה להשאיר אותו נא, וכדי לא לזרוק אותו הוא מבושל להמשך שימוש.
לאן נעלם האווז
במסעדה יקרה בהרצליה אני נכנס לצילומי ביקורת. הכל מצולם ומתועד. המלצרית החיננית מספרת לי על שלל המנות וממליצה על פטה כבד אווז למנה ראשונה. הרבה זמן לא אכלתי, בגלל השומניות המטורפת, ושמחתי להזדמנות הנהדרת. הזמנתי עוד משהו לעיקרית והמתנתי בשקיקה. ואכן לשולחן מגיע הפטה המובטח, לצדו קצת ריבה וטוסטונים, הגשה כמו בספר.
אבל... ביס אחד חושף את האמת המרה: הפטה עשוי מכבדי עוף. טעם כבד האווז הוא ייחודי ולא סתם הפך למעדן תאווה. וכבדי עוף, עם כל הכבוד, אפילו אמא שלי מכינה. קראתי למלצרית ושאלתי למה ההצגה השקרית. היא טענה שיש במנה 30 אחוז כבד אווז והיא ניקראת "פטה כבדים". כבר חשבתי שאולי אני סנילי, ושמעתי פטה כבדים ופנטזתי פטה אווז. מזל שהכל צולם, תועד ובסוף גם שודר: היא אמרה בלי למצמץ פטה כבד אווז.
הצדפות טריות?
גם בשדה פירות הים יש בעיות. קחו למשל את הקוקי סאן ז'אק (סקלופס). מדובר בצדפה נהדרת. בשרנית וטעימה. הבעיה שאין אותה בארץ וגם לא בסביבה ולכן היא מגיעה קפואה. פעם עשיתי בדיקה. בעשרות מסעדות ששאלתי את המלצר על הצדפה, נאמר לי שהיא טרייה. באחד המקומות זה היה כתוב שחור על גבי תפריט: טרייה! והיא לא. היא קפואה ומופשרת ולכן אסור לאכול אותה נאה ואפילו לא מדיום, זה מסוכן. בנוסף הטעם שלה פחות טוב ואין שום הצדקה למחיר. בינתיים רק ביקימונו אכלתי סקאלופ טרייה שהוטסה במיוחד לארץ, וזו היתה חוויה מאלפת. ברוב המקרים, בדקו טוב.
אלו היו רק חמש דוגמאות. כבר ראיתי מקומות שטענו שהנתח הזול בבשר שהגישו לי הוא פילה, וגם טעמתי המבורגר אנטרקוט שלא היה בו גרם אנטרקוט. יש רמאויות מרגיזות ויש רמאויות מסוכנות לבריאות. וכמו בכל תחום בחיים צריך לחשוף בלי בושה את השרלטנים, ולדעת איפה לאכול ומה.
