"לא פעם ולא פעמיים העברנו ימים שלמים בהם המקרר ריק" | צילום:
חדשות 2
ירון, בן 47, נכנס למצב כלכלי קשה לאחר סדרת אירועים גופניים שהשביתו אותו. לפני שנה ירון חטף התקף לב ולאחר מספר שבועות עבר אירוע מוחי.הוא היה מאושפז כשבוע בבית חולים ולאחר מכן עבר לחודשיים שיקום בבהח לוינשטיין. הוא השתחרר ולא נח בבית כפי שביקשו ממנו, אלא חזר למונית כעבור יומיים בכדי להביא כסף הביתה.
בתחילה היה בכיסא גלגלים, ועד היום הוא הולך עם קביים. אחרי ועדות של ביטוח לאומי הוא הוכרז כבעל מאה אחוזי נכות. ירון לא מסוגל לעבוד שעות מרובות, מכיוון שנוטל תרופות מרדימות ואף מתקשה לצעוד לתחנת האוטובוס מפאת המאמץ הפיזי.
אל תשאירו אותם לבד בחג: לתרומה למשפחות נזקקות הכנסו >>
או תירמו בטלפון: 6833*
המצב הבריאותי הכניס את המשפחה לחובות
מאז אותו רצף אירועים מצער המצב הכלכלי הפך לגרוע מאד. ירון גר עם בת זוגו ושלוש בנותיהם - בנות חמש, שש ושבע. לבני הזוג שני ילדים בוגרים נוספים. ירון משתוקק לחזור לעבוד, נמאס לו לשבת בבית. הוא מספר כי במשך שנים יכול היה לקבל כסף מביטוח לאומי – משום שהיה חולה בטרשת נפוצה, אך העדיף לצאת לעבוד ולהביא את הכסף בעצמו. כיום בת הזוג היא המפרנסת הראשית וההכנסה המשותפת שלהם לא עולה על 4,500 שקלים, סכום זעום ולא מספיק בכדי לכלכל משפחה של חמישה אנשים.
והנה קצת מהנתונים הכספיים של הזוג, המגדירים באופן מתמטי את עומקה של הצרה - הזוג משלם 2,800 שקלים לשכירות הדירה מדי חודש. יש להם חוב של 4,000 שקלים בתשלומי הארנונה, וירון מגלה שאין לו מושג כיצד יתחיל לשלם אותו, זאת לצד חובות נוספים של כ-3,000 שקלים. החשמל בבית עובד דרך מונה חשמל נטען, במסגרתו הלקוח מחליט באיזה סכום כספי להטעין אותו, כלומר אם יש כסף - יש חשמל, אם אין כסף – הם בבעיה. מעל לכל אלו, ירון משלם מדי חודש 150 שקלים על כדורים שהוא צריך לקחת לאחר האירועים שעבר.
המשפחה מקבלת סלי מזון וארוחות חמות פעם בשבוע. הבגדים שהבנות לובשות מגיעים מתרומה. ההוצאות על בתי ספר, המועדוניות וגן הילדים מסתכמות בממוצע שנתי של 2000 ש"ח נוספים, כשרק עלות הספרים לבית הספר של הילדות הוא כ -900 שח ללא כלי כתיבה ללא תיקים ושאר הציוד.
הבת האמצעית עולה לכיתה א' ואין להם כסף לקנות לה ציוד לבית הספר, שלא לדבר על לרשום אותה לחוגים או לקייטנות. "למכולת אנחנו כבר לא הולכים. יש לנו שם חוב של למעלה מ-2000 שקלים", מגלה ירון. "לא פעם ולא פעמיים העברנו ימים שלמים בהם המקרר ריק. הילדה היתה חולה ולא היה לי כסף לקנות לה אקמול.
"עשיתי צבא, מילואים, נתתי את מעצמי למדינה. האם שר הרווחה יכול להסתכל לי בעיניים ולומר שככה חייים אנשים נורמאליים? יש רגעים בהם אני מתבייש להסתכל לבנות שלי בעיניים".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן